מיד לאחר מתן תורה על ידי בורא העולם, עם ניסים ונפלאות, נחשפת תכנית גרנדיוזית לתיקון העולם, זה אמור להיות השיא.

"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם." - שמות כא, ב.

זהו יסוד היקום, הפילוסופיה העמוקה בשבילה התכנסנו בהר סיני – הלכות עבדות? ואף לא מילה על כמה שמציאות זו לוקה בחסר ורחוקה מהמצב האידיאלי?!

בכל דת יש את הגורו או האיש החשוב, סמל ההצלחה. אנשי מידות וידע שהגיעו לשיאים של התעלות רוחנית. כולם מכבדים אותם, לומדים מהם, משבחים אותם, ומקנאים בהם. אבל איך הם הגיעו להישגים האלו? לא ברור ובוודאי שזה לא בהשיג יד של עמי הארץ.

התורה מתבססת על הנחה הפוכה. צדקות ניתנת להשגה על ידי כל אדם. הצדקות שלך נמדדת על פי ההתייחסות שלך לאדם הפשוט, החלש, והמסכן. איך אתה מתנהג מול אדם אשר לא יכול לעשות בשבילך כלום מבחינה פוליטית, מקצועית, או בכל תחום גשמי אחר.

ואכן משורש המילה "צדקה" נגזרות המילים צדק וצדיק. אי אפשר לנתק את המושגים האלו אחד מהשני. בגמרא יש מחלוקת: מי מרוויח יותר - העני או העשיר.

עבד הוא הבן-אדם הכי חלש בכל חברה. אין לו כולם משלו. התלמוד (מסכת קידושין כ, א) מתארת את ההתייחסות הראויה של אדון מול עבדו. "תניא (דברים טו, טז) "כִּי-טוֹב לוֹ עִמָּךְ" - עמך במאכל ועמך במשתה. שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן, מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו". אם יש רק כרית אחד, אתה חייב לתת אותו לעבד. אסור לך להשתמש בו לעצמך.

ואם כל זה נכון, אז למה קיים המושג של עבדות ביהדות? ישנן 3 דרכים שבהן ניתן ליהפך לעבד עברי.

1. " אִם-אֵין לוֹ, וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ" – שמות כב, ב. גנב שלא יכול לשלם את גנבתו חזרה לבעליה, נמכר לעבד. הנגנב מקבל את כספו בחזרה והגנב עובד תמורת חובו. גנב עשיר יכול לשלם את חובו ולא נמכר.

2. אדם יכול למכור את עצמו. ברור שמדובר באופן שאין לו כלום, יש לו חובות ואין ברירה אחרת.

בכל מצב, אדם עני במיוחד משרת אדם מוצלח ועשיר. במשך שש שנים הוא עובד ולומד כיצד להצליח במקצוע. ביציאתו "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱ-לֹהיךָ תִּתֶּן לוֹ. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ה' אֱ-לֹהיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם" – דברים טו, יד-טו. בפרישתו, ניתן לו כל מה שנדרש להתחיל בחיים חדשים ולהצליח בדרכו ולצאת מגלגל העוני.

3. מותר לאדם למכור את בתו הקטנה לשפחה. אמנם בימינו זה נשמע מזעזע ומאוד לא "פוליטיקלי קורקט". אבל בימים ההם היה מקובל בחברה לצערינו לסחור בנשים ולא לתת להן שום זכויות. לעומת זאת, ביהדות, חובה על האדון לגדלה כאחת מבנותיו עד שהיא מתחתנת. ואם הוא לא מעניין להמשיך לתת לה כל מחסורה, היא יוצאת לחופשי בגיל בת מצווה (12). היא הופכת להיות בת בית של אדם עשיר – אימוץ במשפחה מוצלחת, עם אופציות להתחתן עם בן המשפחה.

דינים אלו הם הבסיס לשיקום החברה. לא רק לטפל בעניים אלא ללמד אתם, לשקם אותם ולטפח אותם, כך שישרדו ויצליחו לשבור את מעגל העוני. אין חסד גדול מזה. תן לאדם דג ותאכיל אותו למשך יום; למדו אותו לדוג והאכלתם אותו לכל החיים.

באמת תוכנית גרניוזית לחיים.