רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

דברים שלמדתי מהגידול שלי במוח

ו׳ במרחשוון ה׳תש״פ ו׳ במרחשוון ה׳תש״פ 04/11/2019 | מאת רבקה מ. קונוויי

כאב ראש. שברון לב. בית חולים. אבל גם תקווה.

כאב ראש. שברון לב. בית חולים.

שש המילים האלה מסכמות את חיי במשך קרוב לשבע שנים, החל מהרגע שבו אובחנתי בשנת 2011. אולם אז הגיעה תקווה.

לפני כמה שנים הייתי כמו כולם – צעירה וחסרת דאגות, בריאה לחלוטין. ואז היה לי כאב ראש לא חריף במיוחד, שהתגלה כסימפטום של גידול במוח. לפני שהבנתי מה קורה, עברתי סריקות מוחיות מסובכות, אחר כך ניתוח להסרת הגידול, לאחריו הקרנות ולבסוף כימותרפיה.

הייתה זו תקופה מתישה בחיי. כבחורה רווקה, התבוננתי בחבריי המתקדמים בחיים, מתחתנים ומקימים משפחות משלהם. וכל הזמן הזה, לא ידעתי מה יביא עמו המחר, לא ידעתי אם אוכל אפילו לחלום על הקמת משפחה.

ידעתי שאצטרך להסיח דעתי מכובד העניין, להיאחז חזק בתקווה. וכך, התחלתי להתעמק בכתיבה. רקמתי פיסות שירה שתיארו את הכאב ואת התקווה שנאחזתי בה. ובחגיגת יום הולדתי השקתי קמפיין נדיבות יומי, לו קראתי בשם "להצית את אור הנדיבות".

"שמתם לב אי פעם כמה טוב מרגישים אחרי שעשיתם משהו טוב וחיובי למען אחרים? פרוייקט זה הוא המתכון המושלם לבריאות נפשית!" כתבתי לחברים. "אז נקו את קורי העכביש, הרחיקו את העצבות. הילחמו בדיכאון וצאו להצית את אור הנדיבות'!"

עבודה על פרוייקט זה עזרה לי להסיח את דעתי מהכימותרפיה, שהייתה כבר במחזור החמישי שלה. כשגיליתי שהמחזור הזה יתקיים לפני פסח, כלומר שכבר במהלך החג, אהיה נטולת כימו, ראיתי בכך את יציאת מצריים הפרטית שלי.

המחברת

למרות שכבר חוויתי לא מעט ניסים, לא הכל הלך חלק מכל הבחינות. אחרי סדרה של פרכוסים, שוב עברתי סריקות מוחיות. אני זוכרת שישבתי וחיכיתי לתוצאות. השעה הייתה 22:30 כשרופא המחלקה ניגש אליי ושאל אם יש איתי קרובי משפחה. הוריי לא היו איתי באותו רגע, אז הרופא ביקש שאבא שלי יגיע. בבוא הזמן למדתי שהם מצאו גידול נוסף במוח.

בסופו של דבר, כפי שהתברר, לא היה גידול נוסף. סריקה נוספת שערך הנוירולוג שלי, רופא בכיר, אישש חדשות מרגיעות אלה. באמצע כל הקושי הכרוך בסרטן, קיבלתי זריקת אהבה של אלוהים, תזכורת לכך שהוא תמיד לצדי, גם אם זה לא נראה כך בעיניי האנושיות.

כל סבב של כימותרפיה משמעותו הייתה לעבור עוד סבב של עינויים, עוד התקף של תופעות לוואי. היטלטלתי בין הבכי עם כל כדור שהיה עליי לבלוע, לבין האושר בידיעה שהכימותרפיה מצליחה להביא לתוצאות רצויות. החיים היו אז קרוסלה רצינית. תודה לאל, לבסוף התור שלי על המתקן הזה הסתיים.

ועכשיו, כשאני יושבת כאן ומהרהרת, חכמה יותר, אני מבינה איזו מתנה מהווה כל היבט בחיים – אפילו משהו מבשר רעות כמו סרטן.

כמה פעמים אנחנו מתפללים באופן מכני, בלי הרבה מחשבה, מודים מבלי משים לאלוהים על המתנה של בריאותנו ואפילו על החיים עצמם? כשאדם נמצא בסכנת חיים, התפילה מקבלת משמעות חדשה לחלוטין. כשהחולי מכה, אנו חשים פגיעים, נסחפים על-ידי הגלים הסוערים. כיוון שבורכתי בכך שהסערה שככה, יש לי הזדמנות להביט לאחור מנקודת מבט עשירה יותר.

הניתוח להסרת הגידול שלי הותיר אותי עם חוסר תחושה ברגל אחת וראייה לקויה. רק עכשיו אני מבינה איזו מתנה זו היא ללכת ללא קושי. האם אי פעם עצרתי קודם לכן כדי להעריך זאת? מדוע אנו מעריכים רק את מה שאיבדנו, אחרי שזה נלקח מאיתנו?

מכיוון שהבנתי עד כמה היה זה מרפא עבורי להישאר חיובית, החלטתי לספר על הניסים בחיי, גם בזמנים הקודרים ביותר. כשאנו מחפשים ברכות בחיים, אנו פשוט מרגישים אהובים כל כך, שיש מי שדואג לנו. אחד הניסים שחוויתי היה שאחרי שהרופאים הזהירו אותי מפני תופעות הלוואי של הכימותרפיה, כולל בחילות, הייתי אסירת תודה על כך שהן לא צצו לאחר סבב אחד. הייתי מסוגלת להמשיך בענייני בעודי נוטלת את כדורי הכימותרפיה, מבלי להרגיש רע מדי. הכדורים גרמו לי להרגיש בחילה קלה, אך היו נסבלים כשנטלתי כדורים נגד בחילה. כדורי הכימו טיפלו בגידול במוח שלי מבלי לגרום נזק גדול מדי לשאר הגוף שלי. ראיתי בכך נס ברור.

איך התמודדתי עם אי הוודאות שהביאה עמה השבריריות של החיים? מבחינה אינטלקטואלית, ידעתי שאין שום מבחן שאלוהים יעמיד בפנינו שלא נוכל להתגבר עליו, אולם איך בדיוק זה מיתרגם לפעולה?

אני מזכירה לעצמי בהתמדה שאלוהים הוא המקור האמיתי להחלמה. הוא רופא כל בשר. רופאים הם רק השליחים – אלוהים הוא זה שיכול להביא את הגאולה בכל זמן ובכל מקום, בכל אמצעי ובכל דרך.

תפילה היא קריאת הקרב של העם היהודי וכוחו בכל המצבים. התגובה שלנו היא להתפלל  שמע ישראל. אני זוכרת ששכבתי על שולחן הבדיקה בסריקה הראשונה שלי, משותקת מאימה, מתפללת ללא הרף, מבלי לדעת למה לצפות, קוראת שמע ישראל שוב ושוב – אלוהים, שמע את זעקתי, רק אתה יכול לעזור לי. בכל פעם שנטלתי תרופה, הזכרתי לעצמי בתפילה קצרה מי באמת יכול לעזור לי: "שֶׁיִּהְיֶה עֵסֶק זֶה לי לִרְפוּאָה, כִּי רוֹפֵא חִנָּם אַתָּה" - מי ייתן שרצונך יהיה כי פעילות זו תביא לי מרפא, כי אתה הוא המרפא בחינם.

גוף האדם הוא נס מופלא שנוצר על-ידי בורא העולם האחד והיחיד. אמנם מעריכים זאת רק כשיש בעייה בריאותית וזקוקים לרפואה, אולם ניתן להגיע להבנה זו גם במצב של בריאות. התמקדות בשבריריות של החיים עלולה להפחיד אותנו, אולם היא גם מובילה אותנו להעריך את המתנות והברכות שיש לנו.

גרסה של מאמר זה הופיעה במגזין Wellspring.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן