כשקניתי מסחטת פירות וירקות הייתי משוכנעת שהגיע הקץ לכל הפפסי-קריסטל-ספרינג למיניהם, היו שלום מים חומצת לימון וצבעי מאכל, ברוך הבא טבע!

הניסיון הראשון – ארטיק ממיץ אבטיח - גילה לתדהמתי שטעמו של האבטיח אינו אלא טעמו של מלפפון בתוספת סוכר. הניסיונות הבאים היו לא פחות מוצלחים מבחינה מדעית, אבל מאוד לא פופולאריים מבחינה גסטרונומית – מהתפוחים ה'ירוקים, קשים וטעימים כל-כך' –יצא מיץ חמוץ ומלא בקצף מוזר; מהמנגו, בקושי יצא משהו, מהבננות יצאה מחית נהדרת – ממש כמו בבלנדר – בשביל התינוק; מיץ גזר הסתדר טוב עם מיץ תפוזים וסוכר, אבל את זה ממילא אכלו אצלי בתור קינוח, גם בלי לזרוק כמויות של "סיבים תזונתיים וקלציום"...

את המסחטה ארזתי יפה-יפה בקופסא, והכנסתי למחסן – שיהיה ל"נדוניה" של הבת, הבן, או הנכד... ואת הפירות שקניתי – שטפתי היטב במים וסבון, והגשתי בקערה ססגונית לשולחן.

האם יש עוד דבר בעולם שמכיל בתוכו את צבעו המדהים של שזיף בשל, את שילוב הטעמים המיוחד שבו - מהחמיצות המרירה ליד הגרעין ועד למתיקות העזה באזור הקליפה? איזה טעם היה לפומלה, אלמלא היינו פותחים כל פלח ונהנים מבקבוקוני המיץ הקטנטנים? כמה נפלאות אבני החן הזעירות והעסיסיות ברימון...צבעו האדום של התות הרך עם הפצפוצים...חרוזי דובדבנים...אבטיח עסיסי ופריך...

מה יכול לדמות להנאה שיש כשקוטפים ענב אחד מתוך אשכול צונן, אוחזים בו בין אצבע לאגודל ומתבוננים כיצד חודר לתוכו האור, מכניסים לפה ומגלגלים עם הלשון אל השיניים הטוחנות, ואז – צצצק – הענב מתפוצץ ומיץ נפלא ניתז, מציף את הלשון וניגר אל תוך הגרון – איזה שילוב מדהים של מראה, הרגשה וטעם – שלֵמוּת!

נוכל להשתמש באותם ענבים ולהכין מיץ, יין, ריבה נפלאה, צימוקים, קומפוט, סלט פירות...

ובכל זאת, "השילוב הזוכה, המוצר המושלם, המעדן המוכן" ניתנו לנו באהבה מ"מטבחו" של בורא העולם - בצירוף הצעת הגשה.