לא כולנו מוכנים להודות בזה, אבל לרבים מאתנו יש חלום משותף – לאחוז יום אחד בטופס לוטו הנושא שישה מספרים זוכים.

אותי אישית החלום הזה תוקף בכל פעם מחדש לאחר גלישה לחשבון הבנק שלי או לחילופין לאחר עיון קליל בדף החשבון המצטרף לפעולה הפשוטה של משיכת מזומנים מהקיר.

מייד אחרי החלום על הזכייה (איך נגלה שזכינו, למי נספר ולמי לא וכו') בא בדר"כ חלום ההמשך העוסק בשאלה הגדולה "מה נעשה בכסף?" (גיהוץ מסיבי בחנויות הקניון, טיול ארוך בחו"ל, סגירת המשכנתא, סידור המשפחה הקרובה, הקמת קרן צדקה גדולה וכו' וכו') כשמייד אח"כ מגיע שלב ההבטחות – לא לשנות את אורח החיים ולהמשיך לעבוד.

כשהחלום נגוז וחוזרים למציאות, מפטירים "העיקר הבריאות" וממשיכים הלאה...

במסגרת עבודתי לשעבר הכרתי את משה. הוא עבד כספק ירקות והקשר ביננו הסתכם בפגישה פעמיים בשבוע כאשר נדרשתי לחתום על החשבונית התורנית שבידיו. כך במשך למעלה משנה.

באופן פתאומי הוא חדל מלהגיע. במקומו הופיע שמואל, שכמו משה היה בחור אחראי מאד אך יחד עם זאת נהג להתלוצץ על כל נושא. לאחר שלוש פעמים שהוא החליף את משה, שאלתי אותו האם הוא פוטר? התפטר? חלה? "תאלצי לסבול אותי עוד הרבה זמן", הוא ענה. "משה עזב את העבודה, הוא זכה בלוטו". אז חשבתי ששוב הוא מתלוצץ. השבוע הבנתי שטעיתי.

אותה הגברת בשינוי אדרת

מבט אחד במשה, אותו פגשתי השבוע יושב להנאתו במסעדה אליה נכנסתי הבהיר לי ששמואל צדק.

החליפה המהודרת, העניבה היוקרתית, עט המונט-בלאן הזהוב, ומכשיר הפלאפון החדיש ביותר שבידו לא הותירו מקום לספק. ניכר היה כי הימים בהם הסתובב בחולצת טריקו (גם היא מן הסוג המחולקות בחינם על ידי אירגונים/קייטנות, פעילי ש"ס או ליכוד) חלפו לבלי שוב.

ניגשתי אליו, ולאחר חילופי ה"מה נשמע" אמרתי כי בזמנו חשבתי ששמואל התלוצץ, אבל מסתבר שזה נכון, שזכית בלוטו. הוא הנהן ו"הודה באשמה".

מה באמת עושים כשזוכים, איך שומרים על הכסף, איך מגלים מיהו חבר אמיתי ומי רק רוצה בכספך והשאלה הגדולה מכולן, האם העושר גורר בהכרח גם אושר?

נהנית מן ההזדמנות שנקרתה בדרכי "לגעת בעושר" התחלתי לשאול אותו שאלות, ידע כידוע הוא כוח, ואף פעם אי אפשר לדעת מתי נצטרך לו, אז הרי התשובות לכל השאלות:

מה באמת עושים כשזוכים, איך שומרים על הכסף, איך מגלים מיהו חבר אמיתי ומי רק רוצה בכספך והשאלה הגדולה מכולן האם העושר גורר בהכרח גם אושר?

"לא זכיתי לבד בכסף" סיפר משה, "היה לי שותף, חבר מהשכונה בה גדלתי. הוא התקשר אלי לומר שהטופס שלנו זכה, אמרתי לו "איציק, יש לי עבודה לעשות, תפסיק לבלבל לי במוח", אחרי שעה הוא נחת במחסן של החברה בה עבדתי ואמר "משה. הפעם זה רציני, בו נלך לכל תחנת לוטו שאתה רוצה", ובאמת הלכנו לשלוש תחנות רק כדי לשמוע שוב ושוב שאכן מדובר בטופס הזוכה.

אנשים מדמיינים לעצמם שמחה עילאית, או צעקות עד לב השמים, הלם או שוק. אני הרגשתי שמח, שמח מאד אך לא משהו בלתי נתפס. באותו הערב סיפרתי להורים ולאחים שלי, הם היו המומים, ואמא שלי שאלה שוב ושוב בטוח? בטוח? בכלל, המשפחה קיבלה את זה בהלם מוחלט. בלילה לא יכולתי להרדם. שמתי את הטופס מתחת לכרית וחיכיתי לבוקר, לפדות את הטופס. לא דמיינתי מה לקנות בכסף, מה שכן ניסיתי לחשב כמה חודשי עבודה הם חמישה מיליון ₪...

אחרי שלקחנו את הצ'ק ממפעל הפיס, מיהרתי לבנק , החלטתי קודם כל לשים את הכסף לכמה שעות בחשבון הרגיל, ואח"כ להחליט מה לעשות בו. הפקידה שהגשתי לה את הצ'ק הפכה חיוורת כאילו הגשתי לה פתק "זה שוד" וביצעה את המוטל עליה כשהיא נתונה בהלם קל. משם המשכתי לחוף הים, להתבודד עם עצמי ולנסות לעכל, השלווה בחוף הופרה על ידי טלפון ממנהל הבנק שלי, ברגע הראשון חשבתי ששוב הוא רוצה לצעוק עלי שצריך לעשות משהו עם המינוס שלי, כמובן שטעיתי, כשכולו נופת צופים הוא ביקש ממני לבוא לפגישה, בחדר העסקי של הבנק....

אולי בנקודה הזאת, התחלתי לקלוט עד כמה הכסף משנה את היחס כלפייך, מסתם עוד בן אדם עם מינוס, הפכתי ליקירו של מנהל הבנק.

במשפחה החלטנו לא לספר לאף אחד, אבל מכיוון שאנחנו משפחה גדולה, הסוד בכל זאת דלף החוצה, חברים שלא צלצלו חודשים התקשרו פתאום לשאול "מה נשמע?" לא הבנתי מה הם רוצים ממני. הם מחכים שאתחיל לפזר כספים ברחובות? זה אחד השינויים שחלו בי מאז הזכייה – הפכתי לאדם חשדן מאד. גם בתחום הזוגי, אם מנסים להכיר לי מישהי, אני תמיד מבקש שלא יספרו לה על הזכייה, אם סיפרו אני כבר לא בטוח למה היא איתי – בגללי או בגלל הכסף, זה מאד מתסכל.

עושר ואושר

אני מכיר המון אנשים שאומרים "אם הייתי זוכה בלוטו הייתי המאושר באדם", זה לא נכון, אין כזה מושג של "אושר עילאי" ואם ישנו, זה לא מגיע באמצעות כסף. הייתי אדם שמח וכך נשארתי, אני לא חושב שמשקל השמחה ("אני עדיין חושב במונחים של ירקות" הוא משתף בכנות...) עלה אצלי מאז הזכייה.

סושי, קוויאר ושמפניה", הוא צוחק, "ניסיתי רק לפני כמה חודשים, וחוץ מהעובדה שהם עלו כל כך הרבה לא מצאתי בהם שום דבר מיוחד... ".

הכסף הוא אמצעי ואמצעי מצוין, אני לא אשקר ואומר שלא שיניתי שום דבר בחיים, קניתי לי רכב מפואר, פלאפון הכי משוכלל שקיים ועוד דברים שאני נהנה מהם, אבל העושר לא שינה בעיות שהיו לי בעבר, לא מצאתי בעקבותיו את אשת חלומותיי, התחושות שלי לגבי עצמי, לגבי האישיות שלי לא השתנו, יש הרבה ימים שאני מרגיש ריקני ולא מסופק למרות שאני עובד כמעט 10 שעות ביום. ועדיין... דווקא הדברים הקטנים הם שגורמים לי אושר... משחק כדורגל עם החבר'ה בשכונה ביום שלישי אחר הצוהריים, הקידוש והארוחה המסורתית אצל אימא בשבת, וגם ארוחה טובה ופשוטה של לחם סלט וחביתה.

“סושי, קוויאר ושמפניה", הוא צוחק, "ניסיתי רק לפני כמה חודשים, וחוץ מהעובדה שהם עלו כל כך הרבה לא מצאתי בהם שום דבר מיוחד... ".

נפרדתי ממשה עם חיוך בלב.

שמחתי בשבילו לראות שהוא נשאר אותו אדם שהיה, ישיר, אמיתי ועם שתי רגליים על הקרקע.

שמחתי גם בשבילי שזכיתי לראות את המשנה הזכורה לי משיעורי פרקי אבות בילדותי:

"בן זומא אומר
איזהו גיבור- הכובש את יצרו
איזהו חכם- הלומד מכל אדם
איזהו עשיר- השמח בחלקו."