שני דד-ליינים מאיימים על חיי יחד עם פרויקט דחוף, וזה עוד אחרי שדחיתי פרויקט אחר על הסף מפני משימה נוספת שאני צריכה לסיים. הדרך הכי עדינה לתאר את חדר השינה שלי היא "מהפכת סדום ועמורה", והר הכביסה מחייך אלי בחוצפה בכל פעם שאני שוכחת לעצום עיניים כשאני עוברת לידו.
אני מוצפת לגמרי, עצבנית ורותחת, כעוסה ומתוחה, ופתאום מחשבה נוקשת בעקשנות על דלתות מחשבתי הנעולות.
לא אלה החיים.
שכשאני נלכדת במטחנת החיים, אני שוכחת שהרחיים אינם החיים, החיים הם החיים
הרעיון מבזיק כמו שלט ניאון ומאיר את עולמי לרגע קט, והמסר עז ופשוט כאחד. אין בו שום חידוש, רק דבר שאני נוטה לשכוח במהירות. כמה קל ליפול לתהום הסחות הדעת ולאבד את התמונה הגדולה. האמת היא שכשאני נלכדת במטחנת החיים, אני שוכחת שהרֵחיים אינם החיים, החיים הם החיים.
לא מזמן דיברתי עם בעלי על הבעיה מולה עומדים הורים עובדים רבים. אנחנו עובדים כדי שיהיה לנו כסף כדי לטפל טוב יותר במשפחותינו, אבל אותה עבודה עצמה, שבסופו של דבר תועיל למשפחותינו מבחינה כלכלית, יכולה גם להרחיק אותנו מבחינות אחרות. ובסופו של יום, המשוואה עלולה להשתבש והתוצאות עלולות להיות אירוניות למדיי. כן, אנחנו יכולים להרשות לה את השמלה החדשה, אבל בקושי יש לנו רגע להקריא לה סיפור. רוצה לצאת לקייטנה? אין בעיות. אבל אני לא ממש יכול לשוחח אתך על בעיות גיל ההתבגרות שלך כרגע, כי אני חייב לסיים עכשיו איזו עבודה.
כשאנחנו חושבים שאמצעי החיים הם החיים עצמם, אנחנו מוותרים על המקור תמורת חיקוי זול. אחרי הכל, מהם החיים אם לא אהבה, טיפוח ונתינה, להיות וליהנות מהמתנות בהן התברכנו. כל השאר הוא רק רקע – נחוץ כמובן, אבל לא עד כדי להאפיל על מסמר הערב. כשאני מגלה שכל כולי מרותקת לאביזרים ולתפאורה, סימן שהגיע זמן להחזיר לעצמי את המיקוד הנכון. הגיע הזמן להתכוונן שוב למה שחשוב באמת.
אז נפרדתי ממצב הרוח הרע, מהדד-ליינים ומהחרדה שלי לכמה רגעים קצרים. פטפטתי עם בעלי, הצחקתי את התינוק, שחררתי את עצמי מהדברים החיצוניים וספגתי לתוכי את יופיו של הרגע. זה נמשך רק כמה דקות, אבל באותה מידה זה יכול היה להיות גם שנים רבות. הבטחתי לעצמי לחזור על זה שוב – להשתחרר מהמוץ כדי ליהנות מהחיטה ולו אף לזמן קצר בכל יום.
שאף יום לא יעבור בלי לחיות את החיים, לכל הפחות לרגע קט
ורק להיום אני מציעה רוטינה חדשה: הפסקת חיים חיה. היא יכולה ללבוש אינספור צורות - חיבוק וחיוך, שיחה קצרה אך משמעותית, כמה דקות להסתכל איך הילדים משחקים יחד או משחק "קוקו" עם הפעוט. אפשר להרים טלפון להורים או לסבים רק כדי לומר שלום, או לכתוב פתק מיוחד למישהו שאוהבים. אפשר לשרבט במהירות תמונת נוף, או לשבת בשקט ולהתחבר לאלוקים. זאת יכולה להיות ריצה בחורשה, או שיחה על כוס קפה עם חברה טובה, או נגינה שקטה בפסנתר. והעיקר, שאף יום לא יעבור בלי לחיות את החיים, לכל הפחות לרגע קט.
דד-ליינים באים והולכים, וכך גם הכביסה והכלים. ברגע שמטלה אחת מסתיימת, מייד נושאת את ראשה התובעני מטלה אחרת. בעוד שנה – ואפילו בעוד שבוע – אני בכלל לא אזכור איזה פרויקט היה כל כך דחוף כדי לגרום לי להיות מתוחה ומוצפת. אבל בעוד שבוע, התינוק שלי יהיה גדול בשבוע; באמתחתה של בתי יהיו מבחני השבוע ומשברי הידידות; בעלי ואני נהיה נשואים שבוע אחד יותר; אמא שלי תזדקן בשבוע נוסף.
כשאני מניחה את העול ולוקחת הפסקה מהחיים כדי ליהנות מהחיים, אני מרגישה רגשות אשמה. אבל לא רק שההפסקה הזאת קונה לי משהו יקר ערך, היא טוענת לי את הבטריות כך שאוכל לתפקד טוב יותר במשרד ובבית. איזה פרדוקס מענג.
עולמי מתחלק לשני תחומים: חיים ורחיים. הרחיים גובים כוחות ושעות רבים, אבל החיים אינסופיים ו...כל כך מתוקים.
(10) דרור, 16/12/2011 18:30
עברית שפה יפה
מדוע כותב/ת הכתבה משתמשת במילים שלא בעברית , כמו למשל ( דד-ליינים ) אין מילה כזאת בעברית. אני מבקש אם כותבים באתר כזה צריך להיות בעברית ולא שפה זרה שלא מבינים מה משמעותה. תודה ושבת שלום.
(9) איילת, 4/2/2010 20:49
תגובה
מאמר מציאותי ואמיתי כל כך. מדהים, אך תחושה אופפת אותי מזה כחודשיים. אני חשה שאני עובדת קשה כל כך על מנת להתפרנס אבך בעצם הימים חולפים והדברים האמיתיים שאני רוצה לעשות, נעשים בחלקם. תחושה של שעבוד. עצמי. החיים המודרנים של היום יוצרים המון קושי וצריך לאמץ כמה החלטות בסיסיות לא לאבד את הפשטות של החיים שזו מסבה לנו את האושר האמיתי ולא המרדף אחרי הפרנסה, ההישגים, הבגדים. אלו באמת קישוטים. חשוב ביותר ואני מנסה לעשות זאת והמאמר הזה מחזק את העובדה הזו כל כך ותודה על כך. חשוב להסתכל לאנשים בעיניים, חשוב להקשיב, להאזין, ולא רק לדבר, חשוב לעצור לרגע, ולדבר עם הבעל ולחבק, ולנשק, לדבר שיחת איכות עם הילדים, להתבונן בהם, להשתולל איתם. לתת תשומת לב להורים המתבגרים, לחבק, לאהוב. הכביסה לא תתקפל מעצמה, אז זה לא משנה אם נשאיר לקפל אותה ליום המחרת. אולי במקום להסיע את הילד לעשרות חוגים. לעשות חוג ביתי, לבד עם הילד, כמשפחה כמו פעם. המאמר נגע לי ללב. תודה.
(8) אנונימי, 22/1/2010 23:18
פנינים זרועים על דרננו
אני חושבת שבמרוצת היום, אנחנו עושים וחווים את עמקי החיים. אבל שוכחים שזה קרה. התחברות למקורות הנפש זאת עצם קריאת מאמר זה. זאת הברכה על הלחם. נשיקת המזוזה בלכתנו ובשובנו...לכל אחד יש את המרגליות שלו. רק לזכור זאת. ולעשות זאת.
(7) אנונימי, 20/1/2010 18:28
חייו ורחיים
בס"ד לריבה היקרה (מחברת הכתבה), תוך כדי הכתבה שמתי לב שבתוך מילה רחיים יש את המילה חיים. נקודה למחשבה. ואולי נקודה לכתבה הבאה? הרבה הצלחה!
(6) , 20/1/2010 10:14
ל3 ול4:
ל3 אשרייך שאת מאושרת בחלקך! אני תוהה ביני לבין עצמי אם גם אנשים שאין להם "מספיק כסף" להגשמת חלומות(כמו לגדל כלב גם יקר לקנות דברים משמחים להשקיע בתחביבים וכו' יש הרבה... לכולנו רשימה ארוכה, לא?! ) אם גם אז אפשר להיות כ"כ שמחים ורגועים בלי לחץ ודאגה? מה את/ם אומרים מזווית עינייך? תודה! ל4. נראה לי שבין הדברים -נסיונות הכי קשים זה הבדידות (לפחות בשבילי) אדם הוא יצור חברתי. גם בן/ת זוג אוהב/ת זה כ"כ משפיע על כל החיים! (מניסיון :) ) וגם חברה קרובה בפרקי אבות כתוב "קנה לך חבר" אפילו לקנות מתנה למי שאת רוצה להתקרב אליה (זה מקרב ומשמח) וממש הכוונה להשקיע בקשר. בהצלחה רבה בכל הפרוייקטים וחיי חברה עשירים שמחים ופוריים ממני אזולאית.
(5) זהבה דריהם, 20/1/2010 09:14
לא אללה החיים
מאוד נהנתי לקרוא את המאמר,ואמצתי לעצמי, ולמשפחתי הרגלים חדשים,בעקיפין,במשימות כפיות ובהומור,ואז קרה נס המשפחה כולה הייתה פנויה לחופש אמיתי וכל זה הודות לילדה כמעט בת שלוש שהיא הנכדה שגורמת לי להיות להרגיש שיש גם לי חיים ולא רק נתינה לאחרים, גם לעצמי, והי תמיד ביום הזה שזה פעם בשבוע מזכירה לי שצריך לעשות כיף אוי אני משוגעת על הנכדה ,שהאירה לי את החיים הפנימיים לי ולמשפחתי.
(4) , 18/1/2010 19:04
למלות את עצמי
מאמר מקסים אך יש לי שאלה מה אני עושה אם בחיים שלי זה עוד פרוייקט ועוד פרוייקט וכשאני רוצה לשאוף אנרגיות לאהוב את החיים זה לא קל ונגיש איזה אופציות יש למי שאין משפחה קרובה?
(3) אנונימי, 18/1/2010 07:01
חיים - נטו
אני אוהבת לחיות את החיים האמיתיים ומה זה אומר?! היום אני אשה בת 50 ., לא צובעת שיער לא הולכת למספרה כל שבוע. (אלא כשחם לי בראש אז קןצצת אותו דק. לא מבזבזת כספים על אופנות מסתפקת בכמה זוגות נעליים ובגד קונה פעם ביובל, לא מתאפרת (רק ליפסטיק... בגלל חיוורון) נושאה עם ילדים בוגרים, אפשר להמשיך עוד ועוד אבל מה אני רוצה להעביר מסר... שאני מרגישה מצויין עם עצמי ומשתדלת להנות מהרגעים, מההווה, להרגיש אותו ולחוות אותו איך שאני אוהבת (אגב אני לא עובדת , מאז שלא הייתי זקוקה יותר לכסף זה הפסקתי לעבוד. מגדלת כלבה אוהבת ללכת הרבה בחיק הטבע ולא שוכחת לברך כל יום בבוקר את המשפחה שלי ואת החיים שהתברכתי בהם.....
(2) תל אביבית, 17/1/2010 21:33
מקסים
התרגשתי מאוד לקרוא את המאמר, ואפילו הזלתי דמעה.אכן חשוב לזכור את מה שאמור להיות כ"כ טריוויאלי...
(1) יעל, 17/1/2010 14:33
כמה חשובות התזכורות הקטנות האלה!
המהוות יחד פסיפס חיים! לא לעבור על יד החיים, אלא לחיות אותם!