התמונה באדיבות האמנית: אורית מרטין

כאשר יעקב אבינו הכין עצמו למפגש עם עשיו, הוא התכונן לשלושה דברים: דורון, תפילה ומלחמה (רש"י בראשית ל"ב ט'). יעקב אבינו לא רק התפלל לקב"ה שיצילו מיד אחיו מיד עשיו, אלא גם שלח לעשיו דורון, עדרים עדרים של בהמות כדי לפייסו, וגם התכונן למלחמה, עשה השתדלות נצרכת על ידי שחילק את מחנהו לשני מחנות.

ברמב"ן ובעוד כמה ספרים מובא, שהתורה לא רק מספרת לנו את קורותיו של יעקב, אלא מלמדת אותנו סוד יסודי ועצום, את דרכי ההתמודדות עם אויבנו הגדול, שהוא היצר הרע, שאי אפשר לנצחו אלא על ידי צירוף אותן שלוש פעולות: דורון, תפילה ומלחמה.

הדרך של "תפילה", לצורך הענין, היא לאו דוקא תפילה, אלא כל סוגי הקשר עם הקב"ה, בבחינת "עשה טוב", גם לימוד התורה וקיום המצוות. על דרך זו מרבים לדבר בשיחות חיזוק, בספרים הקדושים, כי היא אכן עיקר ההתקרבות לקב"ה. בחלק זה, של התפילה, הדברים ברורים: יש הלכות, יש מצוות, וכל אחד מוצא את מקומו, פחות או יותר, במערכות הקיימות, איפה שליבו מתחבר.

מי שמרגיש שהוא לא תמיד מצליח לנצח את יצרו, בדרך כלל נוטה להרבות עוד ועוד ב"תפילה". ועל אף שזה ודאי חיובי, עינינו הרואות שזה לא תמיד מצליח. והסיבה לכך, על פי דברי הרמב"ן, שיש עוד שני מישורים נוספים, שגם בהם צריך להשקיע. וכמו שנאמר (שמות י"ד, ט"ו): "מַה תִּצְעַק אֵלָי, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ". לפעמים הדיבור אל ה' לבדו אינו מספיק. צריך להשקיע גם בהשתדלות או בדורון כדי להצליח. שני מישורים אלה לא מספיק זוכים להתייחסות כאשר מדברים על מלחמת האדם ביצרו הרע:

- דורון, דהיינו פיוס מערכות הגוף,

- ומלחמה, דהיינו ההשתדלות הטבעית הנצרכת.

במישורים האלה אין שולחן ערוך, שהרי זה דבר אישי. אי אפשר לכתוב: 'צא לחופשה עם האשה פעם בחודשיים', 'רכוש השכלה מתאימה כדי למצוא עבודה מכניסה', או 'לך לים לפחות פעמיים בחודש במהלך הקיץ', שהרי כל דוגמא יכולה להציל מישהו אחד, אבל גם להפיל מישהו אחר שאין לו צורך בדוגמא הספציפית הזאת, ולכן גם בשיחות ההתחזקות לא מרבים להתייחס לנושאים אלה, אלא סומכים על המסורת שכל אחד מקבל בביתו, וגם אין ספרים שנותנים דרך ומהלך ברור. ננסה קצת להאריך בזה:

דורון – פיוס מערכות הגוף

בבואנו לבאר את מישור ההתמודדות עם היצר שנקרא: "דורון", צריך להקדים קושיא נוראה: כאשר יעקב שלח לעשיו מנחה לפייסו, הדבר מובן, אבל איך יתכן בעולם לפייס את היצר הרע על ידי מתנות, הרי זה ממש עבודה זרה?

רבותינו מבארים שיש אופנים שמותר, ואפילו חובה להשתמש בסוד ה"דורון" במלחמת היצר. כמו רוכב על סוס, שחייב להשיג את שיתוף הפעולה של הסוס, ולתת לו מדי פעם את צרכיו, כך גם האדם מורכב מגוף ונשמה, ואסור להתעלם מהגוף, כי רק כאשר הגוף שותף – רק אז הוא באמת משתף פעולה. לדוגמא, דעת כמה ראשונים שזה הטעם שמחמתו ביקש יצחק מטעמים מעשיו כדי שיברכהו, כי רק אז הברכה תצא באופן שגם הגוף מרוצה ושמח לברך.

כתוב בפסוק (משלי כ"ה כ"א): "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ, הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם", וביאורו, שאם רעב שונאך, שהוא יצר הרע שלך - תן לו קצת תאותו, היינו בדברים הכרחיים דהיינו האכילהו לחם ותשקהו מים ובזה ישלים עמך כשתתן לו קצת תאותו, כך ביאר המהרש"א (חידושי אגדות סוכה נ"ב א').

ובספר מכתב מאליהו (ח"א דף רס"ג) סיכם הענין וז"ל: מצינו גדר זה של שוחד לשטן הרבה פעמים בדברי חז"ל וביחוד בזהר, וזו עצה מוצלחת בכל מלחמת היצר, להשביע את העקשנות באיזה דבר קטן חיצוני. אמנם צריך לזכור תמיד, כי אותם הויתורים הקלים במה שמותר, צריך שיהיו רק לשם שמים גמור, ואז יצליח עכ"ל.

ואותו דורון, פיוס הגוף, אינו רק במאכל ובמשתה. הרבה צרכים יש לנפש: מוזיקה, אמנות, ים, מסעדות, שמיעת חדשות וכו', וראינו עד כמה אסור לחנוק ולדרוס את הצרכים אליהם משתוקק האדם, כל אחד והמקום ממנו הוא בא, כל אחד וההתמודדויות האישיות שלו. פעולות האיזון הזה הן דינמיות מאד, אין לגביהן נוסחת פלא ברורה, אבל כשאדם לא מבזבז את זמנו ואת האנרגיות שלו במלחמה עם עצמו, אלא משתף ורותם את כוחות נפשו למשימה, אז הם הופכים להיות שותפים בעבודת ה' שלו, והוא מתמלא בשמחה ובחיוּת, ועבודתו רצויה ומקובלת, כי עבודתו אינה עוד חיצונית ומדומיינת.

מלחמה

רובד נוסף, וחשוב לא פחות במלחמת היצר, הוא רובד ה"מלחמה". יעקב אבינו עשה השתדלות להיערך למלחמה, ובא ללמדנו שבכל תחום ותחום, אסור לסמוך רק על התפילה ועל הדורון, עלינו גם לעשות השתדלות טבעית, ובלי זה, חסר לנו נדבך מהותי ובסיסי במלחמה עם היצר.

ראשית, צריך לברר שאלה מהותית בסוגיית ההשתדלות. כיון שבאמת הכל משמים, "אין עוד מלבדו", כלומר הקב"ה משגיח ושולט במציאות כולה, הוא מכוון עבורנו ולטובתנו בהשגחה פרטית את כל מה שקורה לנו. שום דבר אינו במקרה, הכל מחושבן ומתוכנן לחלוטין, בדיוק ובדקדוק, ואם כן - צריך להבין איזה מקום יש לעשיית השתדלות, שהרי מה שהאדם צריך לקבל – הוא יקבל בכל מקרה, ומה יעזור לו לאדם תוספת ההשתדלות כדי לזרז את ההצלחה.

רבותינו מבארים שאכן, הכל משמים, אבל צריך לעשות השתדלות, ואין בכך סתירה, כי אחד מהשיקולים שעל פיהם נקבעת ההצלחה הוא שלא נזלזל בהשתדלות. השליטה להצלחה נמצאת רק בידי בורא העולם, אבל חלק משיקוליו נקבעים על פי מעשינו, שכן הוא מצפה מאיתנו שלא נסמוך על הנס אלא שנעשה גדרי השתדלות טבעיים באותו תחום, וזה בגלל שאין ראוי לזלזל בחוקי הטבע, כי מה שאנו קוראים: "טבע" הוא באמת הרצון היותר מתמיד של בורא העולם [כך לשון החזו"א באגרת ל"ה].

אפשר להמשיל את הרעיון כך: ההשתדלות היא סוג של עשיית כלי. לתוך הכלי הזה הקב״ה משפיע שפע וברכה. כמו שידוע כי גם כאשר הקב"ה עושה נס, עדיין מוטל על האדם עצמו להכין כלי קיבול להכיל את הברכה.

מי שחושב שעצם יצירת הכלי זה הכל – הוא ודאי טועה. מי שחושב שהקב״ה ישפיע לו בלי שהכין כלי לכך, גם הוא טועה, שהרי אין זו דרך ההנהגה האלוקית, והזלזול הזה בגדרי ההשתדלות הוא עצמו סיבה לכך שלא מגיע לו לקבל את השפע. נקודת האמת היא באמצע, עלינו להכין כלי. הלחם אינו צומח בקרקע מפני שחרשנו וזרענו וקצרנו, אלא משום שרצון ה' הוא שהחיטה תצמח. אמנם, הוא הִתְנה רצונו בכך שהאדם יחרוש ויזרע וכו', אבל אין זה אלא תנאי לצמיחת הפרנסה, ולא סיבה הגורמת לה.

כך הוא מהלך הדברים בכל תחום ותחום. עלינו לעשות השתדלות, לרכוש מקצוע, לחפש פרנסה, ובמקביל - לדעת שהכל משמים, והקב״ה הוא זה שמשפיע בטובו את הברכה. מבחינה פנימית צריך האדם לדעת ולהאמין שהכל בידי שמים, ואף על פי כן, מבחינה חיצונית, תפקידו של האדם לעשות את מירב המאמצים, ביסודיות ובמקצועיות.

יש תחומים שבהם הדברים מוגדרים וברורים: ההשתדלות בתחום זהירות מטילים בעת מלחמה, היא הישמעות להוראות פיקוד העורף. מי שיגיד תהילים בלי ללכת לממ"ד או למרחב מוגן, מסתכן בנפשו. אבל בתחומים אחרים אין הוראות כל כך מפורטות וברורות, ולכן יש מקום לטעות ולזלזל בכל מה שלא בא בקלות.

לסיכום, אין ספק שהעיקר שעליו הכל עומד, הוא תפילה והתחזקות באמונה ועמל התורה, אבל מי שטועה ומזלזל בשני המישורים האחרים של מלחמת היצר, דהיינו פיוס מערכות הגוף או מיעוט ההשתדלות המוטלת עליו, מונע עצמו מן הברכה והשפע שהיה יכול לקבל אילו היה מכין את הכלי הראוי, וכמו כן, הוא גם מפספס בכך את העיקר, את המקום אליו הוא אמור להתפתח מבחינה אישית, זוגית ומשפחתית.

בהצלחה.

המאמר נלקח מתוך הספר: "מקום שבעלי תשובה עומדים" בהוצאת פלדהיים. ניתן להוריד בחינם תקציר של הספר דרך קישור זה.