בתחילת פרשת מטות, אומר אלוקים למשה להילחם במדיינים – מלחמה שמיד אחריה אמור מסע חייו של משה להסתיים.

אם נסתכל מצידו של משה, זה נשמע כמו דילמה אמיתית. הוא יודע שהמלחמה נגד מדיין תזרז את כניסת עם ישראל לארץ, אבל המחיר יהיה מותו. מה עושה משה?

ניחשתם – בלי היסוס, הוא מארגן במהירות את העם למלחמה. וההקרבה העצמית שלו מגיעה לשיאה. בשביל למלא את רצון ה' ולקדם את העניין הלאומי, משה פשוטו כמשמעו מזרז את מותו.

עכשיו, בואו נסתכל על הצד השני: מהי תגובתו של עם ישראל לכל זה? זכרו שזה העם שהתלונן מרות על משה במשך 40 השנים במדבר – ואלה האנשים שאיימו אפילו לסקול אותו באבנים! אבל עכשיו, התורה מספרת שבני ישראל סירבו להילחם במדיינים – כדי לא להביא את מותו של מנהיגם האהוב משה. מה גרם להם לשנות את דעתם?

המפרשים מסבירים שכל אותן שנות ביקורת באו דווקא משום שהעם העריך כל כך את משה, והיו לו ממנו ציפיות גבוהות.

כמו הורים שמבקרים את בנם – דווקא משום שהם כל כך אוהבים את הילד ורוצים בשבילו את הטוב ביותר. מובן שהמתודולוגיה עלולה להיות שגויה, אבל הרגש כנה.

זאת הסיבה, שכאשר מתגלה האיום על חייו של משה, עם ישראל מוכן להחרים את המלחמה ולעכב את כניסתו ישראל, על מנת להאריך את חייו של מנהיגם הנערץ. בסופו של דבר, אנחנו רואים שבאמת, כל התלונות שלהם נבעו מאהבה. נסו לזכור זאת בפעם הבאה... שמישהו מתלונן עליכם!