תחילתה של פרשת השבוע שלנו, מתארת בפנינו את המנגנון המיוחד, של 'גורם-מול-תוצאה' – מנגנון העוטף אותנו בכל רגע ורגע בחיינו היומיומיים.

"אם בחוקותי תלכו, ואת מצוותי תשמורו, ועשיתם אותם... והקימותי את בריתי איתכם [אני אקיים את כל הבטחותי לכם]... ואם לא תשמעו לי, ולא תעשו את כל המצוות האלה... ויספתי ליסרה [לייסר] אתכם שבע על חטאותיכם..."

אנו מתוודעים פה לעקרון בסיסי ביותר ביהדות – עקרון הבחירה החופשית. עקרון זה בא לידי ביטוי כבר בפסוק הראשון בתנ"ך: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ".

קיימות שתי גישות, להבנת מקורות הקיום שלנו בעולם: הגישה הראשונה טוענת, כי העולם נוצר סתם, 'במקרה', כתוצאה מפעילות כימית או אסטרונומית מסוימת בחלל (כמו תיאוריית 'המפץ הגדול'). לעומתה, באה הגישה השניה וטוענת, כי העולם תוכנן היטב מראש ונוצר בפועל בהתאם לתכנון המיוחד שלו.

מה הן למעשה ההשלכות של כל אחת מן הגישות הללו?

אם נאמר שהעולם כולו נוצר רק 'במקרה', הרי שכל אחד מאתנו, כולל אותי – נוצרנו רק 'במקרה'. על פי הגישה הזו, אין כל מטרה לנוכחות שלנו בעולם ואין שום משמעות מיוחדת העומדת מאחורי הבריאה שלנו.

בתחילה, כשכל החומרים בחלל עוד היו מעורבבים זה בזה, בתקופת התוהו ובוהו, האם היה דבר שהוא טוב או דבר שהוא רע? סביר להניח שלא. האם היה קיים מושג הטוב או הרע כאשר רק נוצרו היצורים הראשונים בעולם? סביר מאד שלא.

בעולם שהוא כולו מקרי, לא קיימת היררכיה מסודרת של ערכים ועקרונות. אין שום סדר חשיבות ליסודות האמיתיים של החיים. בעולם שכזה, אי אפשר לטעון שחייו של אדם חשובים יותר מחייו של כלב. בעולם שכזה נותרות כל השאלות המוסריות ללא מענה ברור. לדוגמא, אם אני רואה מולי אדם טובע וכלב טובע, האם עלי להציל את הכלב, עוד לפני שאני ממהר להציל את האדם שטובע בים? או האם יהיה זה מוסרי מצדי, להגדיר קבוצת אנשים מסוימת כ'תת-אדם' ולכן להצדיק את השמדתם?

למרבה המזל, אנו מכירים גם את הגישה השניה לגבי נסיבות הבריאה. לפני כמעט 4000 שנה, חי לו נער בשם אברהם. הוא גדל במשפחה של עובדי אלילים, אך בניגוד אליהם, הוא הרבה להתבונן בעולם ולהתרשם מפלאי הטבע שראה סביבו. הוא הבחין בעובדה, שהשמש תמיד זורחת ושוקעת באותן השעות, כמו שעון מדויק להפליא ושהיא מחממת את כדור הארץ כתנור משוכלל ביותר. הוא ראה שהשמש אף מצליחה לייבש את הארץ מהגשם וכך מפעילה גם את מחזור המים בטבע. הוא חקר את המבנה הסימטרי המיוחד של כל פרח קטנטן שראה, הוא התבונן בשקיפות המיוחדת של המים, הוא התעמק בריח ובצבע המיוחדים של התפוז, באופן המיוחד שבו היה הפרי עטוף בקליפה המגוננת עליו. הוא התלהב אפילו מהחלוקה הנוחה שלו לפלחים המוכנים לאכילה. אברהם אבינו הבין דבר חשוב ביותר: העולם תוכנן בצורה מאד מדויקת ומושלמת. ההגיון הישר מחייב אותנו להסיק מכך, שיש מי שעיצב ותכנן את העולם הזה.

כתוצאה מכך, אברהם הפך למעשה ליהודי הראשון עלי אדמות.

נשמה מושלמת

לפי השקפת היהדות, העולם נברא לאחר תכנון ועיצוב מדוקדק, כשהנחה זו מובילה אותנו לשאלה הבאה:

מדוע אנו נמצאים פה על פני כדור הארץ? מהי מטרתנו על פני האדמה הזאת?

האמת היא, כי קיימת מטרה מאד ברורה להימצאותנו בעולם.

לפני שהאדם מגיע אל העולם, הנשמה שלו – שהיא ישות רוחנית ונצחית – חיה ב'עולם שכולו נשמות'. לנשמה שלנו מאד נוח וטוב בעולם ההוא והיא מבלה את הימים בהתענגות רוחנית על קרבתו של הקב"ה.

אבל אז מגיע יום מסוים והנשמה 'מרגישה טפיחה על הכתף'. "הגיע הזמן שתרדי לעולם החומר. הגיע הזמן להיכנס אל תוך גוף אנושי של אדם בשר ודם". מדוע? משום שהנשמה, כשהיא בפני עצמה, איננה ישות מושלמת. בכדי להשתלם ולהתעלות, היא צריכה להתנסות בכמה וכמה ניסיונות ואתגרים, לא ממש פשוטים ואפילו די מורכבים.

האתגרים הללו מופיעים בתור אירועים ספציפיים, בדיוק בתחום בו הנשמה זקוקה ביותר ל'תיקון' שלה. האירועים הללו אינם כלל וכלל מקריים; ההפך הוא הנכון, הם כולם מכוונים מגבוה! המשמעות היא, שקיים קשר הדוק בין כל אירוע, לבין המסר שהוא מכיל בתוכו עבורנו.

ומהי המשימה שלנו בחיים? עלינו מוטל לגלות את הקשר הזה, שבין האירוע לבין המסר, לפעול בהתאם, לצמוח מתוכו ובדרך זו "לתקן" את הטעון תיקון.

להלן דוגמא מחיי האישיים, לדברי:

למדתי בעבר באוניברסיטה יוקרתית והיה ברשותי ספל, שהיה מוטבע עליו סמל האוניברסיטה. שנים רבות לאחר מכן, בעת שעבדתי במשרד מסוים, נהגתי לשאת את הספל ההוא לכל מקום בגאווה גדולה. רק מתוכו הסכמתי לשתות את הקפה שלי. אבל אז הגיע יום אחד והספל נפל על הרצפה והתרסק למאות חלקיקים קטנטנים. המחשבה הראשונה שעלתה במוחי הייתה: "אני חייב להתקשר לשותף שלי מהאוניברסיטה ולבקש ממנו לשלוח לי ספל חדש".

מדוע זה קרה לי? האם היה 'במקרה' הזה איזה מסר סמוי עבורי?

אבל לפני כן, הכרחתי את עצמי להתמודד עם שאלה עמוקה הרבה יותר: מדוע זה קרה לי? האם היה ה'במקרה' הזה איזה מסר סמוי עבורי? האם היה לזה קשר לצמיחה האישית שלי?

עשיתי לעצמי חשבון נפש עמוק ונוקב. הבנתי, שבכל יום כשהייתי נושא את הספל שלי לאורך המסדרון, הייתי מחזיק אותו בכזאת גאווה, כאילו אני מודיע לכולם, שאני קצת יותר טוב מהם – משום שהאוניברסיטה הזו הייתה כאילו 'בלעדית' שלי ולא של אף אחד אחר במשרד... כעת הצלחתי להבין מדוע הספל נשבר. היה זה מסר ברור. הייתי חייב להשתחרר מהיהירות הטיפשית שלי! רק לאחר ההתרסקות המוחלטת של הספל שלי, הצלחתי להוציא את עצמי מהשחצנות הריקנית הזו.

לפעמים הקשר בין האירוע לבין המסר שמאחוריו איננו כה ברור. לעיתים אנו נדרשים להשקיע מאמצים רבים עד שאנו מצליחים לגלות את הקשר בין השניים. יתכן שלעיתים אפילו לא נצליח להבין את המסר. אך לא משנה מהי התוצאה הסופית, כיוון שיש דבר אחד שהוא בטוח לחלוטין: אין אפשרות לצאת מופסדים! תהליך חשבון הנפש הוא תהליך בריא, שבסופו של דבר, תמיד, יביא לצמיחה אישית ולשיפור העצמיות שלנו.

מה שמזכיר לי סיפור נחמד:

אדם אחד מיהר בריצה בכדי להספיק לעלות על האוטובוס, אך הוא הגיע לתחנה שניה אחת מאוחר מדי והספיק לראות כיצד האוטובוס שלו עוזב את התחנה ויוצא לדרכו. בייאוש גדול, הוא פנה לאיש אחר שישב בתחנת האוטובוס ושאל אותו: "אוי, למה זה קורה דווקא לי?!".

"אני באמת לא יודע", ענה לו האיש הזר. "אבל יש לך עוד 15 דקות בשביל לחשוב על זה".

להגביר את עוצמת המסר

קליטת המסר שנשלח אלינו באירועים שונים בחיינו, תלויה במידה בה אנו מקפידים לפקוח את עינינו ולחפש אחריו. רק כאשר אנו מודעים לעובדה, שמאחורי כל אירוע קיים מסר, ישנו סיכוי שגם נצליח לקלוט אותו.

אולם, מצד שני, אנחנו גם יכולים לבחור להתעלם לחלוטין מכל המסרים.

אכלתי פעם ארוחת צהריים עם אדם שמשקלו היה יותר ממאה ושלושים קילו. אכלנו יחד פיצה גדולה ופתאום נוכחתי לראות, שהאיש השמן שישב מולי נחנק ממש מהאוכל שהכניס לפיו. לפני שהצלחתי להתעשת בעצמי, הופיע שם אדם שלישי וביצע עליו את טכניקת 'היימליך' (שיטה שמסייעת לאדם שנחנק מהמזון שהוא אוכל). מתוך פיו של חברי קפץ החוצה גוש ענק של בצק, כמעט בגודל של כדור-טניס, ואתם יודעים מה עשה חברי השמן? באופן רגוע ביותר, הוא הרים את החתיכה הזו של הבצק מהשולחן, הניח אותה בפח האשפה שעמד לצדו והמשיך לאכול את שארית הפיצה, כאילו לא קרה דבר.

בסדר. אז מה כבר יכול לקרות לנו, אם נמשיך להתעלם מהמסרים שנשלחים אלינו?

אם נבחר להתעלם מהמסר שמגיע אלינו, זה לא יגרום לבעיה שלנו להיעלם.

גם אם נבחר להתעלם מהמסר שמגיע אלינו, זה לא יגרום לבעיה שלנו להיעלם. להפך. מפעם לפעם עוצמתו של המסר רק תלך ותגבר. הגמרא מסבירה, שבצורתם המקורית, המסרים שמועברים אלינו, מופיעים בבית, על חפצים או קירות הבית. כאשר האדם אינו מבחין במסרים הללו, הסימנים יתקרבו אליו מעט ויעברו אל הבגדים שהוא לובש על גופו. אך אם גם הפעם האדם בוחר שלא להבחין בסימנים הללו, הם יופיעו ממש על גופו.

אדם שמנסה להסתיר או לטייח את הסימנים הללו, עושה טעות גדולה ומשמעותית ביותר. הסימנים שסביבנו מופיעים בגלל סיבה רצינית מאד וכל אחד מאתנו חייב להתמודד עמם ולא לברוח מהם.

כל רופא יגיד לכם בדיוק את אותו הדבר: אם כואב לכם משהו, אל תתעלמו מזה. להיפך. לכו לטפל בכאב באופן המתאים, שהרי אם תתעלמו – הכאב רק יחמיר.

ומה סופו של הסיפור על חברי השמן? לאחר כמה חודשים, הוא החליק במדרגות ושבר לעצמו את עצם האגן. כלומר, שוב הגיע אליו המסר, אך הפעם, בצורה חמורה יותר. כאשר הלכתי לבקר אותו בבית החולים, הוא אמר לי באדישות מסוימת: "אני חושב להתחיל באיזו דיאטה בקרוב".

לפעול כנגד הדחף הראשוני

כל ניסיון שאנו נדרשים לעמוד בפניו, תוכנן ועוצב במיוחד בדרך כזו, שתתאים לנסיבות החיים המיוחדות שלנו. המטרה של 'האירועים' הללו, להעיר אותנו מהאדישות ומה'שינה' בה אנו שקועים ולגרום לנו לפעול לזיכוך הנשמה שלנו. זוהי הרי המטרה שלשמה הקב"ה העמיד אותנו מלכתחילה על פני האדמה.

חשוב לציין שלעיתים, האירועים הללו קשים באופן יוצא דופן. אך ככל שהם נראים לנו מסובכים באותו רגע, מסתבר שזה בדיוק מה שדרוש לאדם, בכדי לעזור לו להתקדם הלאה בחיים. בזכות אותם אתגרים, האדם הופך כעת להיות חזק יותר, חכם יותר, או רגיש יותר לזולת.

נסו לחשוב על ספורטאי, אלוף העולם בקפיצה לגובה. כאשר המאמן שלו מגביה מעט את מוט הקפיצה, האם הוא מנסה לסבך לו את החיים – או האם הוא למעשה מנסה למצות את כל הפוטנציאל שקיים בספורטאי הזה? כמובן שהמאמן מעוניין בהצלחתו של הספורטאי! ואם הוא מאמן טוב באמת, הוא יודע בדיוק מתי וכמה להגביה את מוט הקפיצה. כמובן, עדיין יתכן שהספורטאי לא יצליח להגיע לגובה החדש שהציב עבורו המאמן. אך המאמן יודע, שאם הספורטאי ישקיע מספיק מאמצים וריכוז – הוא לבסוף יצליח.

התורה מספרת לנו, שאברהם אבינו היה איש של חסד וטוּב-לב אינסופי – עד כדי כך, שהאוהל הפרטי שלו היה פתוח מארבעת צדדיו, כדי להקל על כל עוברי האורח, להיכנס לאוהלו. טוּב-לב היא תכונה נהדרת, אך כאשר היא מופיעה בצורה מוגזמת, היא עלולה להיות מעיקה ומלאכותית. זוהי הסיבה, שבגללה אברהם נאלץ להתמודד מול עשרה ניסיונות – ובכל הניסיונות הללו הוא נדרש לפעול כנגד הדחף הראשוני שלו, לפעולה של טוּב-לב וחסד. הוא נדרש לסלק את בנו, ישמעאל, מתוך ביתו. הוא עמד בפני מבחן עקידת בנו, יצחק האהוב, וכו'. בכל המקרים הללו, אברהם היה צריך להשתלט על נטייתו הטבעית, בכדי לאזן את אישיותו בצורה טובה יותר ועל ידי כך, להפוך לאדם גדול באמת.

הקב"ה אינו מאתגר אותנו באירועים פשוטים וטריוויאליים.

הקב"ה אינו מאתגר אותנו באירועים פשוטים וטריוויאליים. הוא מקפיד לאתגר אותנו רק בדברים, שבאמת יגרמו לנו לצמוח. אם קיים בנו חוסר איזון בתחום מסוים, סביר להניח, שיגיע אלינו ניסיון, שתפקידו יהיה לאזן ולשנות את התכונה הזו.

כל משמעותן של המצוות היא לפעול כנגד הנטייה הטבעית שלנו. אין לנו צורך במצווה מיוחדת שתלמד אותנו לנשום, משום שאנו ממילא עושים את הפעולה הזו. אך כיוון שיתכן ותהיה לנו נטייה לאגור כסף ללא חשבון, התורה מבקשת מאתנו להפריש מהכנסתנו עשירית מהסכום ולתת אותו לצדקה. אילו כל אדם היה נותן מכספו לעניים, באופן טבעי ובשמחה, התורה לא הייתה נזקקת להכניס זאת כאחת מהמצוות שלה. מטרתן של כל המצוות היא להצמיח אותנו, לבנות את אישיותנו ולהפוך את החולשות שלנו למעלות.

ישנה אמרה מפורסמת ביהדות, שטוענת, כי הקב"ה איננו מעמיד אותנו בפני מבחנים שלא נהיה מסוגלים לעמוד בהם. ניתן לראות זאת אפילו בשפה היומיומית שלנו, שבה הפועל בצורת ציווי, דומה מאד לפועל בצורת העתיד שלו. משמעות הדבר היא, שבתוך הציווי עצמו כבר מתחבא הכוח לממש אותו.

כלים ליישום העיקרון

1. נסו לראות את התמונה הכללית. כאשר נדמה לכם, שקורים לכם דברים שאינם הוגנים, נסו לזכור, שמה שאנחנו רואים בעיניים שלנו, הוא רק קצה הקרחון מהמציאות כולה. בכל מצב בו אנו נמצאים, קיימים גורמים רבים, שהתרחשו הרבה לפני שאנחנו נכנסנו לתמונה ותוצאות רבות שעוד יתרחשו לאחר שנצא ממנה. זוהי הסיבה, שבגללה התורה (בספר ויקרא, פרק י"ט:32) מצווה עלינו לכבד את המבוגרים מאתנו: כיוון שלהם יש פרספקטיבה רחבה יותר לגבי האירועים המתרחשים סביבם, ההבנה שלהם את המציאות, עמוקה ואמיתית יותר והם מסוגלים, לעיתים קרובות, לראות את התוכנית האלוקית, שמתגלה בכל אירוע נתון.

2. נסו להתרגל תמיד לשאול את השאלה: "מה אני למד מכך?". מצאו לעצמכם אדם שאתם סומכים עליו ובקשו לקבל את הפרספקטיבה שלו בנוגע לכל מצב, שמעמיד אתכם במבוכה או בבלבול אישי. חשוב לזכור, שבסופו של דבר, לעולם לא נוכל לדעת באופן וודאי אם הצלחנו 'לנחש' את הסיבה האמיתית. אך ההתעסקות בשאלה הזו, היא תמיד הצעד הראשון לקראת התשובה הנכונה.

3. כאשר קורה לכם משהו 'רע', נסו לומר לעצמכם: "אני בטוח שכל זה קורה לטובה". הבוס שלכם פיטר אתכם ממקום העבודה שלכם? כנראה שיש תפקיד מתאים יותר שמחכה לכם ממש מעבר לפינה. אם הקב"ה שולח אליכם את האתגר המסוים הזה, אתם חייבים להניח שהוא טוב, למרות שבתחילה הוא לא תמיד נראה ככזה. נסו לחשוב על חייכם האישיים ובאילו הזדמנויות הרגשתם שצמחתם באופן משמעותי ביותר – האם היו אלו התקופות הפשוטות בחייכם או שמא דווקא הזמנים הקשים?

נסו לזכור את הרגעים, בהם אתם מגיעים לתובנות ברורות ומאירות עיניים.

4. נסו לזכור את הרגעים, בהם אתם מגיעים לתובנות ברורות ומאירות עיניים. אצלנו בבית, אנו שומרים מחברת מיוחדת, בה כתובות כל התובנות שאנו מגלים בעקבות אירועים קשים ומאתגרים. זהו כלי נהדר שעוזר לנו להתמקד, בעיקר כאשר העניינים סביבנו הופכים קשים ומסובכים יותר.

מטרתם של החיים איננה לסבול. המשימה שלנו היא לצמוח ולהשפיע על העולם בכל הזדמנות שיש לנו לעשות זאת. קחו בחשבון, שתמיד יהיו לנו קשיים שונים בדרך. אין אנו יכולים לשנות את העובדה הזו. מה שכן ניתן לשנות, זה את הגישה שלנו כלפיהם. האם נבחר להתייחס אל הקשיים הללו כאל מטרד, או כאל מסר שמגיע אלינו היישר מהקב"ה? כדאי לנו לנצל את הקשיים הללו ולהפוך אותם לכלי, שיעזור לנו לצמוח ולהתחזק. הרי אין לנו כבר מה להפסיד – להפך, אפשר רק להרוויח, ובגדול!

שבת שלום,
הרב שרגא סימונס.