רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

ה'שבועי' של שרגא

על ויתור, הקרבה והשכר שבצדן

ויצא (בראשית כח:י-לג:ג )

מאת הרב שרגא סימונס

בפרשת השבוע שלנו, יעקב מגיע לפרקו ומעוניין למצוא לעצמו כלה מתאימה. לשם כך הוא יוצא לביתו של דודו, לבן. כאשר הוא מגיע ופוגש את בתו של לבן, רחל, הוא מחליט שהיא האישה הראויה לו. הוא כל כך מתלהב מהשידוך, עד שהוא מסכים לעבוד בעבורה אצל לבן, במשך שבע שנים תמימות, על מנת שיוכל להינשא לה! התורה מספרת, שהתרגשותו של יעקב הייתה כה רבה במהלך השנים הללו, עד שהן נראו לו כימים ספורים ממש

"ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים, ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה" (בראשית כ"ט:20).

מארש החתונה

היום המיוחל סוף-סוף מגיע ולבן מזמין את כל אנשי הכפר לחגוג אתו את שמחת החתונה. כולם חוגגים ומאושרים. כולם - חוץ מאחותה הבכורה של רחל, לאה, שנותרה עם עתיד שאיננו מזהיר כלל. ברגע שרחל תינשא ליעקב, עליה ייגזר להינשא לאחיו הרשע - עשו. (יעקב ועשו שני אחים ובדומה גם רחל ולאה שתי אחיות, לפיכך אמרו כולם: "הגדול לגדולה והקטן לקטנה") יעקב, שאינו טיפש (אנו זוכרים כיצד בדרך מחוכמת הצליח לקבל מעשו את הבכורה), חושד שלבן עלול להעמיד את לאה מתחת החופה במקום את רחל ובשל ההינומה על פניה, לא יוכל לדעת מי היא. על כן הוא קובע מראש עם רחל מעין "סיסמא סודית", שתאפשר לו לוודא כי זו אכן היא העומדת למולו.

אז מה קורה בסופו של דבר? מאות אורחים מגיעים מכל קצווי הארץ. הסעודה, התזמורת, הצלם, כולם כבר מוכנים וערוכים לקראת האירוע הגדול. יעקב עומד מתחת לחופה בהתרגשות ובציפייה של אושר... והנה מגיעה הכלה! כיוון שההינומה מכסה את פניה, אף אחד מהאורחים אינו רואה שלבן אכן החליף בין שתי בנותיו - ובעצם הכלה שעומדת מתחת לחופה, היא לא אחרת מאשר לאה!

יעקב היה אמור לפנות אליה ולהגיד: "או.קי. עכשיו תאמרי לי מהי הסיסמא הסודית שסיכמנו בינינו".

אז מה היינו מצפים שיקרה בשלב הזה? כשהכלה מגיעה אל החופה, יעקב היה אמור לפנות אליה ולהגיד: "או.קי. עכשיו תאמרי לי מהי הסיסמא הסודית שסיכמנו בינינו". לאה הייתה עומדת שם נבוכה, מבלי לדעת מה לומר. וכך, התחבולה של לבן הייתה נגלית לעין כל! יעקב היה מרים את ההינומה ומפרסם ברבים את השקרים של דודו, הקהל כולו היה נאנח ולאה, מושפלת לחלוטין, הייתה בורחת אל חדרה בבכי קורע לב.

אבל מה שאירע במציאות, היה שונה לגמרי. כאשר לאה מופיעה מתחת לחופה, היא מוסרת את הסיסמא הנכונה! מדוע? משום שרחל גילתה לה מה לומר. רחל, שידעה כי אחותה עלולה לסבול מהשפלה איומה אילו התחבולה תתגלה לעיני כל, העדיפה לוותר על בעלה, שבשבילו המתינה בסבלנות שבע שנים ארוכות וגם לקחת את הסיכון שהיא תיאלץ בסופו של דבר להינשא לעשו, רק על מנת למנוע מאחותה את הסבל הנורא! (ראה גמרא, מגילה י"ג ע"ב).

דמיינו לעצמכם שאתם מאורסים, אך מתוקף הנסיבות, אתם נאלצים לקבוע את תאריך החתונה לעוד שבע שנים. סוף סוף מגיע היום המיוחל. האם יש מישהו או משהו בעולם שהיו מסוגלים למנוע מכם מלהתחתן? האם הייתם שוקלים בדעתכם לוותר על הכל, רק בכדי למנוע את השפלתו של אדם אחר?!

לרחל הייתה אישיות גדולה והרואית. לא במקרה היא נבחרה להיות אחת מארבע האימהות!

מוסר מקראי

בתורה קיימים חוקים בסיסיים שאוסרים עלינו לבייש את כל בני האדם:

  • קורבנות שאדם מחויב להקריב על חטאים חמורים במיוחד, מוקרבים באותו המקום שבו מקריבים את כל הקורבנות הרגילים. הגמרא (סוטה, דף ל"ב ע"ב) מסבירה שבדרך זו, הצופים מן הצד אינם יכולים לזהות מי הוא האדם שהביא קורבן על החטא החמור יותר (ויקרא ו':18).
  • בדומה לכך, כאשר אדם מתוודה על חטאיו (כפי שכולנו עושים ביום הכיפורים), יש לעשות זאת בטונים נמוכים, שלא יישמעו באוזניהם של הסובבים אותו.
  • אדם רשאי לתבוע את חברו, בנוסף על נזקים גופניים או פיזיים, גם על נזקים נפשיים ורגשיים - ובמיוחד על הלבנת פניו ברבים! (ראה הלכות נזיקין של הרמב"ם, ג':1, ג':6).
  • הרמב"ם ערך רשימה ודרג את כל סוגי הצדקה לפי רמות שונות. הוא טען שהרמה הגבוהה ביותר של הצדקה, היא כשהנותן והמקבל אינם מכירים אחד את השני. כך מצטמצמת למינימום תחושת הבושה והמבוכה שהנצרך עלול להרגיש.
  • בסיפור על בלעם והאתון המדברת, מגיע מלאך והורג את האתון. מדוע? בכדי למנוע מצב בו אנשים יצביעו על האתון ויאמרו: "זוהי הסיבה האמיתית לנפילתו של בלעם". באופן זה, האתון עלולה הייתה להוות, מקור מתמשך לבושה עצומה שממנה יסבול בלעם. שערו בנפשכם - התורה כל כך מקפידה על כבוד הזולת, עד שנדרש מאתנו לגלות רגישות אפילו כלפי אדם רשע! (במדבר כ"ב:33, עם פירושו של רש"י, ומדרש במדבר רבה).
  • בעבר, כאשר אדם נקרא לעלות לתורה בבית הכנסת, ההלכה קבעה שעליו להקריא בקול את הפסוקים. אף על פי כן, מכיוון שכיום אנשים רבים אינם מתמצאים מספיק בהלכות הקריאה, חכמינו קבעו, שיש למנות אדם אחד שיקריא עבור כולם. כך תמנע הבושה שהייתה עלולה להיגרם, לאלה שאינם מקריאים היטב.
  • הגמרא אף מרחיקה לכת וטוענת, ש"מי שמלבין את פני חברו ברבים, כאילו שופך את דמו". הסיבה לכך נעוצה בעובדה, שבעת ההסמקה כל הדם בגוף זורם במהירות אל הפנים, מה שגורם להן להאדים, ומייד לאחר מכן כשהדם מתפזר, הפנים מלבינות ומחווירות. "הלבנת פנים" היא מעשה הדומה מאד לשפיכות דמים. ובאמת ברמה עמוקה יותר, הבושה עלולה "להרוג" את האדם מבחינה רגשית.

שכרה של רחל

נשאלת השאלה, מדוע קבר יעקב את רחל על אם הדרך, בואכה בית לחם, ולא בחברון - שם היו קבורים כל שאר האבות והאימהות? התשובה מצויה במדרש הבא: יעקב ראה ברוח הקודש, כי לעתיד לבוא, העם היהודי בדרכו אל הגלות, יעבור בבית לחם והוא קיווה שרחל תחוש את הצער הגדול של בניה ותתפלל עליהם בשמים. (בראשית רבה פ"ב:10, ופסיקתא איכה רבתי כ"ד)

ובאמת, לאחר כ-1000 שנה העמידו היהודים פסל בתוך בית המקדש והקב"ה התכוון להחריבו לנצח. נשמותיהם של האבות והאימהות התחננו בפני הקב"ה שלא יגזור על העם היהודי גלות אינסופית. בניסיון לגרום לקב"ה לחזור בו מכוונתו, ניסה כל אחד מהאבות והאימהות, להזכיר את מעלתו האישית, כך שאולי בזכות אישיותו המיוחדת או מעשיו הגדולים - הקב"ה יסלח לעם שחטא: הם ניסו להזכיר בפני הקב"ה את אמונתם, את מסירותם ואת ההקרבה העצמית שהיו מוכנים לה.

אברהם ניסה לשכנע את הקב"ה, בזכות העובדה שהביא לעולם את הבשורה של האמונה בא-ל אחד, אך הקב"ה לא הסתפק בכך. יצחק ניסה להזכיר את מסירות הנפש שגילה בסיפור העקידה, כשהיה מוכן אף להישחט עבור אמונתו, אך גם טיעון זה נדחה ולא סיפק את הקב"ה. יעקב, משה וכל האחרים ניסו גם הם את כוחם, אך אף אחד מהם לא הצליח לשכנע את הקב"ה שבזכות מעשיו ראוי ושייך לסלוח לעם היהודי.

עד שנשמתה של רחל נכנסה לתמונה. "אדון העולמים", היא פתחה ואמרה. "אני חיכיתי שבע שנים תמימות בכדי להינשא ליעקב אהובי.

עד שנשמתה של רחל נכנסה לתמונה. "אדון העולמים", היא פתחה ואמרה. "אני חיכיתי שבע שנים תמימות בכדי להינשא ליעקב אהובי. כאשר הגיע לבסוף תאריך החתונה שלי, אבי תכנן להחליף אותי באחותי הבכורה. הבנתי שהיא תעמוד מול השפלה נוראית אם המזימה שלו תתגלה ברבים, אז ריחמתי עליה ומסרתי לה את הסיסמא הסודית של יעקב ושלי. התגברתי על הרגשות הפרטיים שלי והשתדלתי שלא לקנא בה. בדיעבד הסתבר לי שהכנסתי לביתי מתחרה! אז אם אני הצלחתי לעמוד בזה, הקב"ה, קל וחומר שאתה אינך צריך להחמיר עם מעשה הפסל - עם המתחרה שהוכנס אל תוך ביתך".

רחמיו של הקב"ה התעוררו מייד והוא אמר:

"מנעי קולך מבכי, ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך, ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך, נאום ה', ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו ל"א:15).

אנשים פשוטים, מעשים גדולים!

בעולם החופשי, בדרך כלל רק ה"הישגים הגדולים" מקבלים את תשומת הלב המיוחדת של הציבור. מנהיגים בעולם, כוכבי קולנוע ועסקני צמרת ממלאים את הדפים הראשיים של כל העיתונים ומקבלים מעמד בעל תהילה והשפעה ציבורית.

אך זוהי איננה המציאות. אם תשאלו 100 אנשים: "מי האדם שהכי השפיע עליך בחיים?" רוב הסיכויים שאף אחד מהם לא יזכיר את שמו של אחד מזוכי מדליית הזהב באולימפיאדה או את נשיא ארצות הברית. רוב בני האדם חשים, שמי שעיצב את חייהם ואת אישיותם הם ההורים והמורים שלהם. הסיבה לכך נובעת מהדאגה והאכפתיות האמיתיות, שהורים ומורים אלו הפגינו כלפיהם יום יום ושעה שעה. זהו הלקח שהקב"ה מנסה ללמד אותנו, בכך שהוא מקבל את תחינתה של רחל, יותר מכל תפילותיהן של שאר הנשמות.

הרב פיינשטיין ענה לו: "הנהג טרק את הדלת על ידי, אבל לא אמרתי לו דבר, כדי לא להביך אותו".

הרב משה פיינשטיין, מנהיג היהדות האמריקאית במאה ה-20, הוסע פעם על ידי סטודנט צעיר לפגישה מסוימת שנקבעה מראש. הסטודנט עזר לרב להיכנס אל תוך הרכב ואז סגר עבורו את הדלת. כשהגיעו השניים ליעד המבוקש, סטודנט נוסף קיבל את פניו של הרב והוא שם לב שידו של הרב הייתה פצועה ומדממת. "מה קרה?", הוא שאל והרב פיינשטיין ענה לו: "הנהג טרק את הדלת על ידי, אבל לא אמרתי לו דבר, כדי לא להביך אותו".

אנו "יורשים" תכונות רבות מהדורות הקודמים: מצב בריאותי, צבע שיער, אופי. בעולם היהדות נהוג לומר, שאנו יורשים גם גנים רוחניים. המעלות של רחל ושאר האבות מהוות עבורנו דוגמא ומופת ומוטבעות בנו באופן נצחי. מבחינה מטאפיזית, המבנה הגנטי הזה מוטבע בכל אחד מאתנו, עובדה שמעניקה לנו את היכולת להרקיע ולהתעלות לרמות גבוהות ונשגבות! טמונים בנו כוחות עצומים - של מסירות, יושר ודאגה אמיתית וכנה לזולת. המשימה שלנו היא להביא את הפוטנציאל הזה אל תוך חיינו ולהוציא אותו מן הכוח אל הפועל.

שבת שלום,
הרב שרגא סימונס.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן