לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ויקהל(שמות לה:א-לח:כ)

המסר של השבת

פרשה השבוע מתחילה באזהרה לשמור את השבת: "ששת ימים תיעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון לה' " (שמות לה ג). המפרשים שואלים על פסוק זה, שלכאורה היה צריך לומר "ששת ימים תעשה מלאכה", בלשון פעיל, במקום לומר שהמלאכה תיעשה בלשון סביל.

התשובה הניתנת היא, שהתורה מלמדת בכך על הגישה הראויה שעל האדם לאמץ כדי שיהיה לו קל יותר להימנע ממלאכה אסורה בשבת. במשך השבוע צריך האדם לעבוד כדי להרוויח את פרנסתו. הוא אינו יכול לשבת בטל ולצפות שה' יספק לו את צרכיו ללא כל מאמץ מצידו. הוא חייב להשתדל בפועל לפרנסתו בשל הגזירה שהקב"ה גזר על האדם הראשון לאחר חטא עץ הדעת. למרות זאת, האמת היא, שכל השתדלות האדם אינה הסיבה האמיתית להצלחתו, אלא רק ה' הוא המקור היחיד לפרנסתו. בשבת הקב"ה מצווה להימנע ממלאכת עבודה כדי להחדיר בנו תודעה זו. לאדם שידמה לחשוב כאילו כל הצלחתו היא תוצאה ישירה של מאמציו ומלאכתו, יהיה קשה מאוד להימנע ממלאכה בשבת; שכן לפי סברתו ודמיונו, ככל שיעבוד יותר, כך יוסיף להרוויח, ומדוע אפוא יפסיד את ה"רווחים" ממלאכת השבת? כדי לשרש טעות זו, התורה אומרת לאדם להסתכל על העבודה שעשה כעבודה ש"נעשתה" – הוא באמת אינו עושה את המלאכה, אלא היא נעשית בשבילו. הקב"ה, כביכול, עושה את העבודה, ומספק לכל אחד ואחד את פרנסתו. אם יכיר האדם בכך, יהיה לו קל יותר להימנע ממלאכה בשבת, כיון שהוא יהיה מודע לכך שבאמת עבודתו אינה הסיבה לפרנסתו.

רעיון זה אינו מתייחס אך ורק להימנעות מל"ט מלאכות האסורות מן התורה בשבת. ישנו איסור, שהוסיפו חכמים, לדבר בשבת על מלאכה שבכוונתנו לעשותה במשך שאר ימות השבוע. איסור זה מראה אף הוא שאין לאדם באופן טבעי את ההכרה האמיתית והברורה של רעיון ה"שבת" – כלומר, שה' הוא המספק את פרנסתו. יתירה מזאת, למרות שמותר מעיקר הדין לחשוב על מלאכה בשבת, מצווה להימנע לגמרי ממחשבות מסוג זה. דרגה כזו משקפת השגה אמיתית ואמונה מוחשית שה' הוא שמשגיח על העולם ומנהל אותו, ושמחשבות האדם ביום השבת בנוגע למלאכתו - אין בהן תועלת כלל.

מוסר השכל זה מובא בגמרא, במסכת שבת: הגמרא שם מספרת על חסיד אחד ששם לב בשבת שיש חור בגדר שלו. ברגע הראשון, הוא הרהר בליבו שיתקנו לאחר השבת, אולם מיד אחר כך נזכר ששבת היום, והצטער על כך שחשב במהלך השבת על עשיית מלאכה. כביטוי לצערו, גמר בדעתו לא לתקן את הגדר לעולם. ואז אירע נס – עץ צלף צמח בחצירו, ממנו התפרנסו הוא ומשפחתו. במעשה זה יש לכאורה שני דברים בלתי מובנים: ראשית, מדוע החליט החסיד להימנע לעולם מלסתום את הפרצה בגדר; איזה תיקון היה בכך לטעותו המקורית? שנית, מה טיבו של השכר שקיבל; היכן היתה בכך מידה כנגד מידה על החלטתו שלא לבנות את הגדר?

כנראה שהתשובות לשאלות אלו הן על פי הרעיון הנידון כאן. כאשר ראה החסיד את הגדר, הוא הרהר על תיקונה, וממילא הסיח דעתו לרגע ממוסר ההשכל של השבת - שה' הוא מקור הפרנסה, ומאמצי האדם אינם מועילים בלי סייעתא דשמיא. כדי לתקן "טעות" זו, הוא החליט שלא לתקן לעולם את הגדר, כדי להראות שבאמת הכיר בכך שעבודתו אינה הסיבה לפרנסתו. כשכר על הכרה זו, הראה לו ה' ב'מידה כנגד מידה' שהוא אכן צודק, וסיפק לו מקור חדש לפרנסתו – עץ הצלף – שגדל וצמח בלי שום מאמץ מצד האדם עצמו! הפירות של עץ זה העידו שהקב"ה יכול לזון את האדם ללא קשר להשתדלותו.

במשך ימות השבוע קשה במיוחד להביט נכוחה מבלי לשגות באשליה שהשתדלות האדם אינה הבסיס האמיתי למזונותיו, ושה' הוא המפרנס היחיד. שבת נותנת לאדם הזדמנות לראות באופן ברור שבסופו של דבר אין צורך בכל השתדלות מיוחדת. בשבת, כשכל העולם ממשיך בפרנסה ועמל לפרנסתו, היהודים שומרי התורה נחים מעמל זה, ומכירים שה' מנהיג את העולם בלי צורך ב"עזרה" מצד האדם. כפי שראינו, דבר זה מתבטא לא רק באיסור עשיית מלאכה, אלא גם נמשך להימנעות מדיבור אודות מלאכה. הדרגה הגבוהה ביותר היא להימנע אפילו ממחשבה על עבודה שמוטלת על האדם לעשות. כל האיסורים הללו צריכים להחדיר בנו את ההכרה שכל מה שאנו מגיעים אליו במשך השבוע, מתבצע אך ורק בגלל שכך הוא רצונו של הבורא יתברך. יהי רצון שנזכה כולנו לשמור את השבת בלי שום מעשה, דיבור או מחשבת מלאכה.

18/2/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) יוסי, 10/3/2015 07:33

יפה מאוד

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub