אחת הנקודות הבולטות ביותר בעניין עשר המכות היא סירובו העקשני של פרעה להכיר בטעותו ולהבין שה' הוא האלוקים, בעל הכוחות כולם. למול עיניו התחוללו ניסים בזה אחר זה, ובכל זאת הוא לא השתכנע שמשה רבינו הוא שליח ה' ולא סתם קוסם או מכשף חלילה. בחמשת המכות הראשונות פרעה סירב להוציא את בני ישראל ממצרים מתוך שליטה מוחלטת ובחירה חופשית. בחמשת המכות הבאות הוא היה מסכים לשלוח אותם, אלא שאז הכביד הקב"ה את ליבו, והוא לא שלחם. הספורנו מסביר שאם הוא היה מוציא אותם בעקבות המכות, לא היה זה מתוך תשובה אמיתית והכרה בגדלות ה', אלא מכיוון שהוא לא יכול היה לסבול יותר את המכות הקשות. לכן, בכך שה' הכביד את ליבו, ניתנה לו למעשה זכות הבחירה החופשית לפי הרצון האמיתי שהיה בו, למרות הפחד הטבעי מהמכות. סירובו העיקש לשחרר את בני ישראל היה בעצם בחירה חופשית טהורה, ללא השפעות חיצוניות.

עקשנותו זו של פרעה, שנראית על-אנושית לחלוטין, הפליאה מאוד את ר' אהרן בקשט זצ"ל, ראש ישיבת לומז'ה, שנהג לתת שיעור מוסר בביתו בכל ליל שבת. באחת הפעמים תלמידיו נכנסו לביתו ונדהמו לראותו מסתובב הלוך ושוב בחדר, תוך שהוא ממלמל לעצמו: "מה חשב פרעה כשראה כאלה ניסים עצומים למול עיניו?!" לפתע הוא הפסיק ללכת, פנה לתלמידיו והסביר, "הוא לא חשב בכלל! רק אדם שנמנע כליל מחשיבה מסוגל להתעלם מניסים כאלה, ולאטום את עצמו לחלוטין מכל השפעה שהיא על אישיותו!"

הסבר זה של התנהגותו חסרת ההיגיון של פרעה שופכת אור על שאלה כללית: מדוע גם חוויות גדולות ומשמעותיות מאוד לא תמיד גורמות לשינוי אצל האדם. ייתכן אפילו מצב בו אדם מזהה שנעשה לו נס עצום אולם הוא לא ממשיך להסיק מסקנות אישיות מהאירוע. דוגמא לכך היו התגובות לנס הגלוי שהיה במלחמת המפרץ, כאשר 39 טילי סקאד נפלו בארץ, והתוצאה היתה – הרוג אחד בלבד (לעומת עשרות הרוגים מטיל סקאד אחד שנחת על בניין בערב הסעודית)! יצחק רבין אז הודה בפה מלא שעם ישראל ראה פנים מול פנים את יד ה'. עם זאת, מציין ר' דוד אורלופסקי שליט"א, אותו יצחק רבין לא שינה ולא כלום בחייו בעקבות כך, הוא לא התחיל להניח תפילין, או לקיים מצוות. והשאלה היא, מה הוא חשב אז?! הוא ראה בבירור את יד ה', ראה כיצד לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ובכל זאת – כלום לא השתנה בו! התשובה לכך מונחת בהסברו של הרב בקשט – הוא לא חשב! אם היה חושב בכנות על הניסים העצומים שראה מול עיניו – ללא ספק משהו בו היה משתנה.

דוגמא נוספת לרעיון זה, מספר ר' דוד קפלן שליט"א: ר' חצק'ל לוינשטיין זצ"ל נסע פעם במונית עם נהג שאינו שומר תורה ומצוות. אותו נהג סיפר לר' חצק'ל סיפור מופלא: מספר שנים קודם לכן הוא טייל ביערות אפריקה עם כמה חברים. לפתע הגיע נחש ותקף אחד מהם, הוא כרך את כל גופו הגדול סביבו, ועוד דקות מעטות היה חונק אותו למוות. לאחר שכל מאמציהם להצילו עלו בתוהו, הם אמרו לו להגיד שמע ישראל לפני שייפטר מן העולם. הוא מיהר לומר שמע ישראל, ומיד לאחר מכן ירד הנחש מגופו והלך לדרכו. אותו אדם שחייו ניצלו, הושפע עמוקות מאותו המעשה, ובהדרגה חזר למקורותיו. כיום הוא שומר תורה ומצוות ומקפיד על קלה כחמורה. כששמע ר' חצק'ל כיצד אותו מאורע שינה באופן כה קיצוני את חייו של החבר, הוא שאל את הנהג למה חייו לא השתנו כתוצאה מהנס. והנהג הסביר, "אה, לא, זה לא קרה לי, זה קרה לו".

גם בזמננו אנו היינו עדים למאורעות פלאיים, כמו המלחמה האחרונה בדרום בה התרחשו ניסים גלויים, וראו באופן ברור ומוחש את יד ה'. במשך המלחמה ולאחריה סופרו סיפורים רבים מאוד של ניסים עצומים שהיו שם. רבים אף ציינו את העובדה שמספר הקטיושות שנפלו בארץ הוא ללא השוואה כלל למספר ההרוגים, ואין כל הסבר מלבד נס משמים למספר הקטן של ההרוגים מכמות כזו של קטיושות. התפקיד שלנו הוא לקחת מאורעות כאלה ובעקבותיהם לחשוב שוב על חיינו – לחדש את הכרתנו המלאה במציאות ה' בעולם, ובהשגחתו הפרטית על חיינו; לחשוב איזה מסר רצה הקב"ה להעביר אלינו בכך; ולהחליט במה ניתן להשתנות, להשתפר ולהתעלות.

הצעד הראשון של שינוי בעקבות מה שקורה לנו בחיים הוא ללמוד ממה שקרה לפרעה – "לחשוב" ולא להתעלם. עלינו להשתמש במאורעות הגדולים בעולם, כמו גם באלה הקטנים המתרחשים בחיינו הפרטיים, ובעקבותיהם לעשות שינויים נצרכים בכל סגנון החיים שלנו. מי ייתן ונזכה להתבונן תמיד, ו"לחשוב" על המתרחש סביבנו.