ידידי, סאני גולדשטיין ז"ל, סיפר לי על בחור צעיר שפגש פעם, שנראה היה לפי בגדיו כשייך לאחד מדתות המזרח. הוא שאל לשמו והבחור הצעיר אמר שם ארוך מאוד בסנסקריט.

סאני שאל אם הוא נשוי והבחור השיב, "לא, אבל יבחרו לי אישה בקרוב". ואז שאל אותו סאני מאיפה הוא, מה עושים הוריו ומה היה שמו הקודם. הבחור הצעיר הגיע מעיירה קטנה בפנסילבניה, הוריו היו חייטים ושמו הקודם היה ללא ספק יהודי.

סאני המשיך לחקור: "מדוע עזבת את המורשת שלך ואיך הגעת לסגנון החיים הנוכחי שלך?" הבחור ענה: "אבא שלי הכריח אותי ללכת לבית הכנסת, לחבוש כיפה, ההורים שלי תמיד עבדו ואף פעם לא היו בבית, אז התחברתי לקבוצה הזו בזמן למודיי באוניברסיטה".

ואז תרם סאני את נקודת המבט שלו, "לו אבא שלך היה אומר לך להתחתן עם יהודיה, היית מסרב בגלל שהוא מנסה לשלוט בחיים שלך, אבל אתה נותן לדת הזו לבחור לך אישה. התנגדת לכך שאביך יאמר לך לחבוש כיפה, אבל הדת החדשה שלך בוחרת את כיסוי הראש שלך ואת הבגדים. אתה כועס על הוריך שלא היו בבית למענך, אבל לא הייתה לך התנגדות לכך שהם עבדו 14 שעות ביום כדי שאתה תוכל ללכת לאוניברסיטה."

בשלב כלשהו בחיינו עלינו להפסיק להאשים את ההורים, המורים או החברה, ולקחת אחריות על החיים שלנו. עצוב לראות נער בן 15 מאשים את הוריו, בית הספר והחברה בחוסר ההצלחה שלו. אולם לשמוע גבר בן 35 פורט על אותם מיתרים זה כבר פאתטי.

בסיפור של ד"ר האווי לייבוביץ, בוגר לימודי יהדות בישיבת "אש התורה" בירושלים, נשמע מבט אחר על החיים.

"עבדתי בחדר המיון כשנשמע 'הקוד' בקפיטריה. אישה ביקרה את בעלה בבית החולים כשלפתע לקתה בהתקף לב קשה. היא הייתה במצב של מוות קליני – ליבה דמם. עבדנו עליה בטירוף, כל רגע נדמה כמו נצח.

"אחרי 15 דקות עדיין לא היה דופק. חבריי הרופאים החלו להתרחק, הם ויתרו. המשכתי לנסות – החיים יקרים! לבסוף, אחרי חצי שעה בערך קיבלתי צפצוף – ליבה חזר לפעום! הכנסנו אותה לחדר המיון והצלחנו לייצב אותה.

"שש שעות לאחר מכן, בסוף המשמרת שלי, החלטתי לבדוק מה איתה. היא ישבה במיטה ודיברה עם בעלה. כשנכנסתי לחדר, בעלה אמר, 'יקירתי, זה ד"ר לייבוביץ. הוא זה שהציל את חייך!'

"האישה הסתכלה עליי... ואמרה, 'אני לא יודעת מה לומר. 'תודה' זה מה שאומרים למישהו שמחזיק לך את הדלת פתוחה. דוקטור, אני רוצה שתדע שבכל פעם שאחזיק את הנכד שלי, כל פעם שאצא לטיול עם בעלי, כל פעם שאראה שקיעה, אודה לך".

מתי לאחרונה התקשרתם להוריכם כדי להודות להם שהביאו אתכם לעולם ושאהבו אתכם? מתי בפעם האחרונה התקשרתם לאותה מורה מיוחדת? מתי בפעם האחרונה הודיתם לחבריכם על כך שהם נמצאים שם בשבילכם? ואם ההורים שלכם, המורה המיוחדת או החברים שלכם כבר לא שם כדי שתוכלו להביע בפניהם את תודתכם, זכרו – בכל פעם שאתם מחבקים ילד, מטיילים עם מישהו או מביטים בשקיעה – עליכם לחיות את חייכם מתוך הודיה לאותם אנשים שאפשרו זאת.

פרשת השבוע

יתרו, שמות יח:א – כ: כג

זוהי פרשתהשבוע שבה מסופר על מתן תורה. הידעתם שיש הבדלים בעשרת הדיברות כפי שהם מופיעים כאן (שמות כ, א-יד) לבין הופעתם מאוחר יותר בספר דברים, ה, ו-יח? (הצעה, הזמינו את ילדיכם למצוא את ההבדלים בתור משחק בשולחן השבת, בזמן ארוחת הערב).

חותן משה, יתרו, מצטרף לעם היהודי במדבר, מייעץ למשה לגבי הדרך הטובה ביותר לשרת ולשפוט את העם – על-ידי מינוי היררכיה של שרים – ואז חוזר הביתה למדין. עשרת הדיברות מוענקים להם, כשהשניים הראשונים נשמעים ישירות מאלוהים. אז התחנן העם בפני משה שישמש כמתווך לשאר שמונה הדיברות כיוון שהחוויה הייתה אינטנסיבית מדי.

הפרשה מסתכמת בכך שהאל אומר למשה להורות לעם היהודי לא ליצור צלמים דמויי אלוהים. אחר כך הם מצווים לבנות מזבח מעפר, ובסופו של דבר לבנות מזבח אבן, ללא שימוש בחרב או כלי מתכת.

* * *

התורה מצווה:

"כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (שמות כ, יא).

בנוסף היא מצווה:

"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ " (ויקרא יט, ג).

להלן כמה כללים בסיסיים השייכים לדיבר זה:

1.    ילד צריך להתייחס להוריו כמכובדים, גם אם אחרים אינם מתייחסים אליהם ככאלה.

2.    עלינו לדבר תמיד להורינו בטון רך ונעים.

3.    אסור לילד לסתור את דברי הוריו (יורה דעה רמא, א - ההלכה היהודית).

4.    אסור לילד לקרוא להוריו בשמם (יורה דעה רמא, א).

5.    אסור לילד לשבת במקום בו נוהגים הוריו לשבת בדרך כלל.

6.    ילד צריך להיענות לבקשות הוריו בהבעת פנים נעימה.

7.    אנו מחויבים לקום על רגלינו לפני שאבינו ואמנו נכנסים לחדר (יורה דעה רמא, ז).

8.    אין לילד זכות להשפיל או להביך את הוריו, ללא קשר למה שהם עשו לו.

9.    מאידך, אם הורה מורה לילד להפר חוק הלכתי או רבני, אסור לילד לציית.

10.ילד צריך להקפיד שלא להעיר את הוריו. 

הורים צריכים לוודא שילדיהם הצעירים יפגינו כבוד כלפיהם וכלפי אחרים. אם ילד צעיר מתרגל לנהוג בחוסר כבוד כלפי הוריו או כלפי אחרים, הוא לא יכבד אנשים גם כשיגדל (מסיבה זו אני לעולם לא מרשה לילדיי לפנות למבוגרים בשמותיהם הפרטיים, גם אם חבריי מציגים את עצמכם בפני ילדיי בשמם הפרטי). התגמול על כיבוד הורים הוא חיים ארוכים. לפיכך, אם הורה אוהב את ילדיו בכנות, עליו לוודא שהם ימלאו אחר מצווה זו!