לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מטות-מסעי(במדבר ל:ב-לו)

יישוב סכסוכים

בלי שמות, באמת בלי שמות.
אבל שם למעלה בצמרת,
משהו מקרטע.
הפרשייה התורנית צפה, הסכסוך התורן מתעורר,
והיורה מבעבעת ורותחת.

יישוב סכסוכים היא אחת המשימות הקשות ביותר שמנהיגים מתמודדים אתה,
אבל היא המשימה הכי חיונית.
מנהיגות טובה מצליחה ללכד את הקבוצה לטווח ארוך,
והיא מסוגלת להרים את כולם מעל בעיות קצרות טווח קשות ומציקות.
אצל מנהיגים חלשים, שאין להם סמכות,
כריזמה או יכולת לכבד את דעתו של השונה,
יהיו פלגנות ואיבה, רכילות ותרעומת,
חשדנות ותככנות.
מנהיגים אמתיים הם אנשים שמעמידים את
טובת הקבוצה כולה מעל לטובתו של כל חלק שהוא מן הקבוצה.
הם דואגים לַטוֹב המשותף, והם מצליחים להשפיע על חברי הקבוצה שיפעלו
אף הם לטובת הטוב המשותף, ובסופו של יום, כולם מרוויחים.

ארבעים שנה עמל משה לשמור על לכידות.
אבל פתאום ממש לפני הכניסה לארץ,
מגיעה אל משה קבוצת אנשים, שמבקשת בקשה,
שמדליקה אצל משה נורה אדומה:
"אִם-מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה,
אַל-תַּעֲבִרֵנוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן". (במדבר לב':5)
ראובן וגד, שהיו בעלי עדרי בקר גדולים, גילו שדווקא בעבר הירדן המזרחי
יש מרעה משובח שיתאים לצאנם,
והם ביקשו למשה רשות להתיישב שם ולוותר על נחלתם בארץ כנען.
משה רואה את בקשתם כהעדפת עניינם הפרטי מעל טובת הכלל,
בשעה רגישה מאוד.
עם ישראל עומד בפתחה של מלחמת כיבוש, סדרת מלחמות כיבוש ליתר דיוק,
שבלעדיה לא יירש את הארץ.
ולכן משה נוזף בהם:
"הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?
וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת-לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם ה'? (שם,6)
קונפליקט.

שבט ראובן וגד, מנהלים פה משא ומתן, ממש כאילו יצאו מאוניברסיטת הרווארד,
מהמחלקה ליישוב סכסוכים.
הם לא להוטים לנצח עכשיו ולקבל מקסימום,
עד כדי ניצול הצד השני או השארתו פגוע רגשית.
הם יודעים כי משא ומתן זאת מערכת יחסים ולא אירוע חד פעמי,
וסכסוך יכול להידרדר בקלות למשחק סכום אפס: 'אם אני מנצח, אתה מפסיד. אם
אתה מנצח, אני מפסיד'.
הם שמים את עצמם בצד השני,
ושואלים "האם יש דרך להשיג את מה ששנינו רוצים?
ומציעים בכנות אלטרנטיבה אחרת:
"גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לֹא נָשׁוּב אֶל-בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ". (שם,17)
תחילה, אמרו, נבנה מכלאות לעדרי הצאן אשר לנו,
ויישובים למשפחותינו,
ואז יקומו כל הגברים יוצאי הצבא ויצטרפו לשבטים האחרים במסעם
אל מעבר לירדן מערבה.
הם יילחמו לצדם, ואפילו ילכו חלוצים,
ולא נשוב אל משפחותינו עד אשר יתיישב אחרון היהודים בנחלתו.
משה מבהיר להם, כי התנגדותו איננה אישית מול השבט שלהם,
אלא מנסיונו המר:
"וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל-יִשְׂרָאֵל. וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל-הָעָם הַזֶּה".(שם,14)
אבל בהמשך הוא מבחין כי הבקשה הספציפית איננה מחלוקת אידאולגית,
שלא כמו במחלוקת קורח, שבה היתה השאלה למי ראויה הבכורה,
כאן מדובר בבקשה ענינית.
משה מצליח במשא ומתן לא מפני שהוא חלש, לא מפני שנקט בתחבולות דיפלומטיות.
אלא מפני שהוא ישר, עקרוני וממוקד בטוב המשותף.

בכל שלב בחיים,
אנחנו יכולים להיפגש בקונפליקט או בסכסוך,
וזה יכול לקרוא לכל אחד מאתנו,
אז הנה מתכון טוב,
תודה למשה, לשבט ראובן ולשבט גד.

19/7/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub