לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




שמיני(ויקרא ט-יא)

ברוך שובכם, גבולות!

 למה בעצם ב-1 בספטמבר יש חגיגה לאומית, כששני מיליון תלמידים חוזרים לבתי הספר ולגנים, והיום זו לא הכותרת הראשית? ובכן, חופשת הפסח הסתיימה. מזל טוב. היה כיף, היה מתיש, היה מקסים, היה ארוך מדיי. וכמה תודה והערכה מחודשת רבים מההורים חשים כעת כלפי אנשי מערכת החינוך.

 פרשת השבוע, פרשת "שמיני", עוסקת במשהו שהתרופף במהלך החופשה: גבולות. "זאת החיה אשר תאכלו", נאמר בפרשה על החיות שמותר לאכול, ואחר כך נאמר: "אך את זה לא תאכלו", עם פירוט ארוך של מה כשר ומה לא כשר. 
אחרי תקופה שבה הכללים והחוקים הקבועים הפכו גמישים, תקופה שבה שעות השינה  והאכילה והמשחק לא היו לגמרי ברורות, הפרשה שבה כולם חוזרים לבית הספר עושה לנו סדר ומזכירה – בחיים האמיתיים יש מותר ויש אסור, יש טוב ויש רע. "להבדיל בין הטמא ובין הטהור", נכתב בפרשה, ורש"י מסביר שזו לא סתם הבדלה, אלא "שתהא יודע ומכיר ובקיא בהן".

ועוד ענין מהפרשה מזכיר לי את הסערה מהכנסת אתמול:

"איך חברי כנסת מעזים להעליב משפחה שכולה?", שואלים שוב ושוב מאז. זה נכון מאוד, וזה מצער, אבל זה הרף התחתון, לא העליון. וסתם להעליב זה כן בסדר? וסתם לצעוק ולא להקשיב? למה התחושה היא שחלק מהח"כים איבדו את הבושה, ואפילו מייצרים בכוונה פרובוקציות כאלה?
 בפרשת השבוע ("שמיני") מסופר שמשה צריך לומר לאהרון, שהיה מהוסס, להתקרב כבר אל המשכן, להתחיל בעבודה. רש"י מתאר זאת כך: "היה אהרון בוש וירא לגשת. אמר לו משה: למה אתה בוש? לכך נבחרת". מתברר שמנהיג יכול להיות גם אדם שנכתב עליו "בוש וירא", כלומר מלא בושה ויראה. הוא לא מתואר כאדם חד משמעי וקולני ופסקני, אלא כמישהו שמתמהמה, לא מרגיש מספיק ראוי, לא מלא בביטחון עצמי. המנהיגות של
אהרון הכהן מזכירה שזו לא בושה להיות קצת ביישן.

20/4/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub