לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ויקהל(שמות לה:א-לח:כ)

אחדות בזמן ומקום

בכל פעם שבה הקדוש ברוך הוא בחר להעביר מסר לעם ישראל,

משה היה מקבל אותו ראשון,

מעביר  אותו לאהרן, משם לזקנים ומשם לבני ישראל.

כאן היה אחרת:

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם  אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-צִוָּה ה'" (שמות לה':1)

ומה היה הציווי הפעם?

בוודאי היה בו מסר מכונן, משנה תפיסה, מרעיד לבבות, מסביר את ההתכנסות ההמונית.

לא, ממש לא.

היו אלו סדרת הנחיות הקשורות לבניית המשכן, אילו חומרים לקחת, כיצד יעשו הכלים.

מדוע אם כן יש לאסוף את כל העם, מנער ועד זקן טף ונשים?

לא היה יעיל יותר לערוך מבחני מיון ולאתר את האמנים, ולהם לתת את ההנחיות המדויקות?

 

לפני שמשה פתח בתיאור מלאכת  המשכן, הקדים והורה להם על השבת.

האם ההתכנסות היא יופי של הזדמנות ללמד על מהותה של השבת, או שהיה כאן תכנון מוקדם,

כדי ללמד על משהו נוסף ?

 

משה מקהיל את כולם, כי המשכן נבנה בכוחה של הקהילה.

כל עם ישראל בנה אותו, לא באופן ריכוזי או בהנחתה מגבוה ע"י דיקטטור עריץ.

חלקים חלקים נבנה המשכן, על ידי אנשים רבים, שעיקר חכמתם היתה חכמת הלב.

כי החכמה האינטלקטואלית נמצאת בראש,

החכמה הרגשית, האינטואיטיבית-הנפשית, מצויה בלב,

ואי-אפשר להתקיים בלעדי שתיהן.

כל העוסקים במלאכת הקודש, כיוונו את ליבם למקום אחד ולמטרה אחת.

להכין נקודת התוועדות, בתוכם של כלל ישראל,

משה רבנו מצווה את בני ישראל על השבת כמעט בנשימה אחת עם הציווי על המשכן,

לא רק להזהיר אותם כי אל להם לעשות את מלאכת הקודש הזו ביום המנוחה,

אלא כדי לומר להם שייקחו את רעיון השבת עצמה למלאכת המשכן,

השבת נועדה להתאחד, להתכנס ולהתחבר, ואת רעיון השבת לקחו  איתם חכמי הלב,

במהלך היצירה, כל אחד בבית המלאכה שלו, שאף שהיצירה שלו תתאים לסגנונו של חברו,

שיריעות העיזים תחבורנה אישה אל אחותה, שהקרשים ינעצו במדויק בתוך אדניהם,

ואכן יעמדו זקופים וישרים ולא יטו לזוויות משלהם,

מה שאמר להם ליבם הוא הרצון  שהמשכן ילך וייבנה מתוך אחדות,

ולא חלילה מתוך פירוד.

 

המרבדים הירוקים, העשירים והקטיפתיים,

בקעות רחבת ידיים, משופעות במתינות ממזרח ומצפון,

קיר של הרים תלולים ומסורגי ערוצים,

דרום מזרח הגליל התחתון, יבנאל.

מה לנו ולמושבה מנומנמת, הרחוקה מביתנו כשלוש שעות נסיעה,

מדוע התקהלנו והתקבצנו לעשות בה את שַבׇּתֵנו,

אנשים, נשים וטף,

וסירי חמין ומפות ניר ומצקת, וחלות פריכות ומתוקות,

ועגולים עיגולים של חצילים שחומי לחי,

וחולץ פקקים אחד, שהושאל בפנים מאירות מאחד השכנים, בצימר השכן?

מול הנוף, מדהים ככל שיהיה,

מה קרה בנקודת הזמן הזו, שהזמינה יציאה והתכנסות, התאחדות וחיבור ושירה בצוותא?

יום הולדת.

שלי.

עגול.

"שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה" (ישעיהו ס' :4)

שבת שלמה אנו בצוותא, בבית אחד, כל השבט שלנו, בזמן שכולו יחד.

מנסים לדחוס את היופי והנעימות בתוך מסגרת זמן קצרצרה,

מדברים בז'רגון שאוזנו של זר לא תבין,

מעלים חוויות שמשמעותיות רק לנו.

 

ליבי הומה ומלא הודיה,

'ברוך אתה אלוקי שהחייני וקיימני והגיעני לזמן הזה'

26/3/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub