לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




משפטים(שמות כא-כד)

סוד המשמעות שבעבדות

לא סתם פרשת 'משפטים' נפתחת בדיני עבד ושפחה.

האם אני פועלת כשפחה, באופן טכני, מבצעת את ההוראות והמשפטים כמו מכונה, או שאני מלאה בשמחה ובמוטיבציה? ההבדל בין אישה שמחה לעצובה טמון בסוד הגדול שמופיע בפרשה: 'נעשה ונשמע'. כך עם ישראל אמר אז, כך הוא צריך לומר היום. נעשה ונשמע, כלומר, העשייה שלי היא זו ש'משמיעה' את סדר היום. העשייה יוצרת משמעות. אישה מדוכאת תקום כל בוקר למטלות, להוראות ההפעלה היומיות: ללכת לעבודה, לעשות כביסה, להתפלל... לעומתה אישה שמחה תאמר: נעשה ונשמע. היא תשמיע ליומה את סדר היום שלו. היא תנהיג. אלה אותן משימות בדיוק, השאלה היא מה הגישה. אפשר וצריך למצוא טעם גם במטלות סיזיפיות. הרי מה שמח בלקלח ילד כל יום? בללכת כל יום לאותו משרד? בלהכין שוב חביתה? התשובה היא: 'נעשה ונשמע'.

בני ישראל מבטיחים לעשות – ולנסות לשמוע, לנסות למצוא משמעות, שהעשייה תשמיע לנו משהו, שנרגיש ונזכור שזה חשוב. צריך לנסות לחוש אהבה וחיבה כלפי העשייה, גם השגרתית. לא אהבה כלפי גיגית הכביסה, אבל כן כלפי הילד שעבורו אני מכבסת עכשיו את בגדו המלוכלך. אני יוצאת עכשיו לעבודה כדי להשפיע, כדי להתפרנס, כדי לפעול. אני מכינה עכשיו חביתה כדי להשביע מישהו. זה הסוד. אפשר בעצם לומר: נעשה – ונשמח.

מתוך ספרה: פרשה ואשה עם יקרת פרידמן

מצוטט על ידי סיון רהב-מאיר ב https://www.facebook.com/SivanRahavNews/ 

22/2/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub