הדי המעמד הגדול של קבלת התורה גוועו לאיטם,
עם ישראל על סף כניסתו לארץ המובטחת,
מושא חלומותיהם של העבריים עובדי הכפייה במצריים,
על גדות הנילוס במצרים תחת השמש הקופחת,
היתה התקווה כי יום יבוא ויגיע האיש שיגאלם מהצער, המצוקה והעבדות,
ויביאם אל ארץ זבת חלב ודבש.
בשנה השניה לצאתם ממצרים בכ"ט סיון, מקבל משה את דבר ה' לשלוח שנים עשר אנשים לשליחות מודיעינית רגישה:
"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" (במדבר יג:2)
עליכם לתור את הארץ כדי לדעת באיזו טקטיקה נבחר כדי להביס את הכנענים השוכנים בה,
ובד בבד למצוא מקום מגורים ראוי לעמנו, המונים כשלושה מליון נפש.
משה נתן למרגלים רשימת הנחיות מדויקת מה בדיוק הם צריכים לבדוק, ולמה להתייחס בשהותם בארץ.

הוא ציווה עליהם לבחון את פירותיה ולבדוק אם אדמתה פוריה .
הוא ציווה עליהם לשים לב אם יש אנשים צדיקים שיגנו על אנשי הארץ בזכותם.

לא שליחות ריגול רגילה היתה השליחות הזו, ולכן גם השליחים לא היו אנשים רגילים,
התורה מכתירה אותם בתואר כבוד: "אנשים" (במדבר יג:3)
משה רמז להם כי הם צריכים לבדוק את צורתה הרוחנית של הארץ הזו,
כי ארץ ישראל איננה אסופת רגבים התחומה בים במערבה, בהרי אדום במזרחה,
בטרשים, חולות ויובש בדרומה, ובאדמת בזלת עשירה בצפונה,
בארץ הזאת יש משהו גבוה שאיננו מצוי בשום ארץ אחרת,
וזוהי משימה שמיימית רוחנית.

לטוב והיופי הזה סרבו המרגלים,
הם תרו את הארץ במשך ארבעים יום,
חזרו אל משה והעם,
עם דווח קשה.
הפרשנות שנתנו למראה העיניים היתה הלבוש למה שליבם הרגיש.
הם חששו לעלות לארץ, הם חששו שלא יוכלו להגיע להתנהגות ולרמה הרוחנית הנדרשת מהתושבים בארץ הזו ,
הלב הרגיש, והם מסגרו את התמונות שראו מחדש,
אבל לא בצורתה חיובית:
הם ראו ענקים במקום פוטנציאל צמיחה,
הם ראו פירות בגדלים שלא הורגלו אליהם כמוזרים- במקום לשמוח על האדמה הדשנה והשפע הכלכלי הצפוי להם,
את מסעות הלוויות הרבים שחזו בהם בכל מקום פרשו כ"ארץ אוכלת יושביה" (במדבר יג: 32)
הם לא ראו את החסד בתזמון המדויק של אוכלוסייה אבלה, שאיננה פנויה לראות את הזרים המחפשים את נקודות התורפה של ארצם.

כל הלילה ההוא בכו העם,
ובקשו לשוב מצרימה.

בסופה של הפרשה מקבלים בני ישראל תוספת למלתחה הבסיסית שלהם,
הם מקבלים את הציצית,
אותו לבוש בעל ארבע פינות שבקצותיהן קשורים פתילים,
והטעם ללבוש הלא קונבנציונלי הזה הוא :
"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר טו:29)

מצוות ציצית מלמדת אותנו כיצד להתבונן בעולם,
פריט לבוש יומיומי רגיל כמו ציצית אמור להוביל את מחשבותינו להיזכר באלוקים,
הגימטריה של "ציצית" היא 600;
ואם נוסיף את שמונת החוטים וחמשת הקשרים, נגיע למנין 613 ,
שהם מנינם של הפרטים בתכנית העל שמציעה התורה.
הפרטים הללו מרכיבים חיים שבהם הפוטנציאל המלא של האדם יכול להגיע לשלמות,
היא לא תמיד קלה, היא לא תמיד נוחה.
כוחות פנימיים וחיצוניים מתנגדים לתכנית הזו,
והם מגייסים הכל כדי להזימה.
הציצית מזכירה לנו לא לתור אחר הסחות הדעת הללו ,
לא לאפשר ללב ולעין לגלוש ולחפש צידוקים ותירוצים,
לא לראות את העולם מתוך מבט מסולף המונחה על ידי רגש אלא במבט רוחני אמיתי.