לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: בא
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




שמות(שמות א:א-ו:א)

נשים במקרא: מרים האחות הגדולה

מרים מוכרת לנו בעיקר כאחותו הגדולה של משה. במאמר הזה ננסה להכיר את מעלותיה של מרים בפני עצמה ואת ההשפעה שהייתה לה על גורל עם ישראל. מרים מקושרת במיוחד למושג הגאולה – ממצרים, ובעתיד, אף לגאולה האחרונה של עם ישראל באחרית הימים.

מרים בילדותה

בפעם הראשונה בה אנחנו פוגשים את מרים, היא מוצגת לנו בשם אחר:

ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות, אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה: ..."בילדכן את העבריות... אם בן הוא והמיתן אותו, ואם בת היא וחיה." ותיראנה הילדות את האלוקים ...ותחיינה את הילדים. (שמות טו-יז)

התורה שבעל פה מלמדת אותנו שפועה היא בעצם מרים (יוכבד, אמה של מרים, היא "שפרה"). ושהיא נקראה כך משום שהיא הייתה מטפלת בתינוקות העבריים, "פוֺעה" להן בקולה ומדברת אליהם להרגיעם.

מצד אחד, שמה של מרים מעיד על רכותה ויכולת הטיפוח שלה, אולם מצד שני הוא מבטא את האומץ והכוח שלה – אפילו בתור ילדה קטנה – "להופיע" מול פרעה, לעמוד על עקרונותיה ולא להיכנע לרוע.

באותו קטע בתלמוד, אנחנו שומעים על אדם נוסף שמרים הופיעה מולו:

"וילך איש מבית לוי..." (שמות ב, א) – הלך בעצת בתו. עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', אמר: "לשווא אנו עמלים". עמד וגירש את אשתו. עמדו [אחריו] כולם וגירשו את נשותיהם.

אמרה לו בתו: "אבא. קשה גזירתך יותר משל פרעה. שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות. פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה בעולם הזה ולעולם הבא. פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזרתו וספק אינה מתקיימת. אתה צדיק, בוודאי שגזירתך מתקיימת!"

...עמד והחזיר את אשתו. עמדו כולם והחזירו את נשותיהם.

אחרי שעמרם חוזר אל יוכבד, היא הרה ויולדת את משה. כתוצאה מטיעוניה של מרים, שהובעו בצורה הגיונית, ברורה וללא היסוס (ועם יותר מקורטוב של חוצפה), עמרם – מנהיג עם ישראל – מבין את טעותו. ויחד עם כל ההולכים אחריו, הוא ממשיך להביא ילדים יהודיים לעולם, ולהבטיח את המשכיותו וקיומו של עם ישראל. משה עצמו הופך להיות הכלי לגאולת עם ישראל. וכל זה בזכותה של מרים.

מרים הנביאה

מרים הנביאה... שהייתה מתנבאה ואומרת: "עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל". (מגילה, יד, א)

מרים נמנית בין שבע הנביאות שעמדו לעם ישראל. הנבואה הזאת הייתה המקור לכוחה ובטחונה, כשהיא התייצבה מול אביה וטענה שאסור לאבד תקווה. זה גם מה שהביא אותה אחר כך להסתתר בין השיחים כדי להשגיח על אחיה הקטן אותו היא הניחה בתיבה בין הקנים:

ותתצב אחותו מרחוק, לדעה, מה יעשה לו. (שמות ב, ד)

"התייצבות" היא מתוך ביטחון ודאי באמונתך. מרים הייתה בטוחה לחלוטין שהילד הזה יהיה בסדר, ושהוא יגדל להוציא את בני ישראל ממצרים. הביטחון שלה היה איתן למרות הרבים שנואשו ואבדו כל תקווה מהעתיד, וניסו לייאש גם אותה. היא לבדה דבקה באמונה בחזון העתידי החיובי הזה, ועמלה להחדיר בדור ובנשותיו את האמונה והביטחון בגאולה העתידה.

כשמשה נולד, שמחה ואור מלאו את ביתם למשך שלושה חודשים. ואז, כשבלשי המצרים היו בדרכם לבית עמרם והמשפחה נאלצה להשליך אותו לנילוס, בסל, נראה שמרים טעתה:

וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה. אמר לה: בתי היכן נבואתך?! (סוטה יג, א)

...עמדה אמה וטפחה על ראשה. אמרה לה: בתי היכן נבואתך?! (שמות רבה א, כב)

מרים, שהייתה אז ילדה קטנה, מגיבה באומץ וביטחון מלאים. היא לא מטילה ספק בעצמה ושואלת: היכן באמת נבואתי? אולי טעיתי? במקום זה, היא עומדת בין קני הסוף, עוקבת ומחכה לראות כיצד יממש האלוקים את הבטחתו.

בתיה, בת פרעה, מגלה את התינוק בסל ומושה אותו מן המים. ברגע שעולה ההזדמנות, מרים ניגשת אל בת פרעה ומציעה לה למצוא מינקת עבור התינוק הקטן. מאיפה היה לה האומץ לדבר עם בת המלך? אולם מרים ידעה שאלוקים ודאי דאג שמשה יילקח אל ארמון המלך, ויגדל שם כאחד מבני משפחת המלוכה - זה דוקא נשמע מתאים לתוכנית, להבטיח שמשה ירכוש מיומנויות הנהגה ויגדל בין מלכים. ואז, מרים לוקחת את אמה לארמון בתור מינקת (לתינוק שלה!) ורואה כיצד השלב הראשון בנבואתה מתגשם מול עיניה.

אות ומופת לדורה

שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים. (תענית ט, א)

מרים ושני אחיה, מנחילים לעם ישראל את המרכיבים הדרושים לגאולה. כל אחד מהם הנהיג את בני ישראל בדרכו הוא: "משה ללמד אותם תורה, אהרון לכפר עליהם בתפקיד הכהן הגדול, ומרים ללמד את הנשים". (תרגום יונתן, מיכה ו, ד)

מרים בתבונתה ובביטחונה הרב, מעודדת את הנשים למלא את תפקידן להמשך קיום העם, בתוך הקושי והייסורים. המפרשים מספרים כיצד, כשנבנה המשכן במדבר, הנשים הביאו תרומת נחושת מיוחדת:

בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן... אמר לו [למשה] הקב"ה: ...אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים. כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות ... ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם, ומתעברות ויולדות שם, שנאמר (שיר השירים ח ה) "תחת התפוח עוררתיך". (רש"י שמות לח, ח)

כשמרים החדירה בנשים האלה אמונה חזקה וביטחון בעתיד, הן יכלו להתגבר על הייאוש והאפלה ולהמשיך את קיום בני ישראל.

וכך, בתוך התופת של מצרים, הן שאבו את כוחות הנפש להתכונן באופן מעשי לימים טובים יותר:

ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה, ותצאנה כל הנשים אחריה, בתופים ובמחולות. (שמות טו, כ)

מהיכן ידעו הנשים להוציא עמן תופים ממצרים, כשבקושי היה להן זמן לקחת אוכל?

מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים והוציאו תופים ממצרים (רש"י שם)

זו היתה התרומה של מרים: לפזר את הייאוש בעזרת אור התקווה, ההתלהבות והאמונה בעתיד.

גם ברמה האישית הייתה מרים מסוגלת לעשות את השינוי הזה:

ולמה נקרא שמה מרים? על שם המירור. (סדר עולם רבא, ג)

שמה של מרים מגלם את מצבם של בני ישראל במשך חלקם הגדול של חייה. היא מבטאת ומייצגת את עמה, כואבת את כאבם, ויחד עם זה, מעודדת אותם להתכונן בכל דרך אפשרית לעתיד טוב יותר ולגאולה:

אפרת, זו מרים. למה נקרא שמה אפרת? שפרו ורבו ישראל על ידיה... אחרחל זו מרים. ולמה נקרא שמה כן? על שם: "ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות". (שמות רבה, א, יז)

באר מרים

באר המים שליווה בדרך נס את עם ישראל במשך 40 שנות נדודיהם במדבר, היה בזכות מרים. והוא נקרא "באר מרים", בכל מקום בו הוא מוזכר במדרש.

הנצי"ב (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין), מסביר כיצד המים מייצגים את מידת החסד שמושפעת על הזולת. מרים הייתה אדם מעניק ודואג, ובזכות העובדה שהיא פרנסה את עם ישראל – הן מבחינה רוחנית והן מבחינה פיזית – היא העמידה באר שפרנס את עם ישראל במים חיים במשך 40 שנה:

בשעה שהיו עומדים במדבר, והיה הבאר עומד סמוך לאוהל מועד, היו שרי ישראל, המה הנשיאים, חופרים... קצת שיהיה משם נחל שוטף לשבטו. ואחר כך עוד... להרבות נחלים קטנים ולמעט הטורח, עשו עוד נדיבי העם חפירה קטנה, מאותה החפירה הגדולה, להמשיך המים לאותה משפחה של הנדיב. [ולא לאחרים משום ש]לא היה נמשך המים אלא למי שהוא נדיב, ששכר בעל החסד הוא מים...  (העמק דבר, במדבר, כא, יח, "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם")

ע"פ המהר"ל (נצח ישראל נד), באר מייצג את הכמיהה וההשתוקקות של האדם להתחבר לאלוקים, משום שהוא נובע מהאדמה כלפי מעלה. זה היה כוחה של מרים ברמה האישית, כמו גם יכולתה להשפיע ולכוון את דורה (ובעיקר את נשותיו) מכאן למטה בארץ, כלפי השמים, מתוך ביטחון מוצק ואמונה מלאה באלוקים.

מעידת לשון

הטעות הגדולה של מרים, שעליה היא נענשה והוצאה אל מחוץ למחנה למשך שבעה ימים, היא לשון הרע על משה:

ותדבר מרים ואהרון במשה, על אודות האישה הכושית אשר לקח. (במדבר יב, א)

מזעזע לחשוב שמרים תרכל. היא, שכל כך דאגה למשה (אפילו לפני שהוא נולד!) ולשלום עם ישראל, שעסקה בלימוד ובהנהגת הנשים לאזור אומץ ואמונה בא-ל, תתדרדר לדיבור שלילי על הנביא הגדול ביותר אי פעם, שהיא בלי ספק העריכה וכבדה יותר מכל אדם בעולם?!

המדרש (ילקוט שמעוני, במדבר יב, א) מתאר את הרקע לשיחה הלא ראויה של מרים עם אהרון. מסתבר שמרים שוחחה עם ציפורה (אשתו של משה, האישה הכושית הנזכרת לעיל), והבינה שמשה, שהגיע לדרגת נבואה שבה הוא היה במוכנות תמידית לדיבור ישיר עם אלוקים, לא קיים עוד יחסים עם אשתו. ואז מרים דברה עם אהרון, ותהתה מדוע הם לא התבקשו לפרוש מבני זוגם, ושאולי משה פועל בניגוד להלכה:

[מרים שאלה] הרק אך במשה דיבר ה'? הלא גם בנו דיבר!? וישמע ה' ...וירד ה' בעמוד ענן, ויעמוד פתח האוהל, ויקרא: "אהרון ומרים" ויצאו שניהם... ויאמר, "לא כן [כמו נביאים אחרים] עבדי משה; בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות... ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה?!" (במדבר יב, ב,ה,ז-ח)

אולי אחרי שלמדנו להכיר את מעלותיה וכוחותיה של מרים, נוכל להבין את שורש טעותה. כבר בילדותה, מרים התייצבה מול אביה, כשראתה שקיימת סכנה להמשכיותו וקיומו של עם ישראל, ולהמשך חיי אישות תקינים. בכל התקופה הקשה במצרים היא עמדה על ודאותה האיתנה בגאולה העתידית ועודדה את הנשים להמשיך לקיים חיי משפחה ולהביא ילדים לעולם. תכלית חייה הייתה בנייה וחיזוק הגרעין הרוחני והפיזי של המשפחה הישראלית, שיחד ייצרו את אבן הבניין של עם ישראל המתפתח.

גם פה, היא חשה איום על אותה מטרה שלה היא הקדישה את חייה. מה יקרה, היא חשבה, אם כל נביא יחליט להיפרד מבן או בת זוגו כדי להיות זמין לנבואה? האם גדולה רוחנית מחייבת פרישה מיחסים בין בעל לאישה? החשש שמא יש כאן שוב סכנה לקיומו הרוחני והפיזי של עם ישראל, דחף אותה לדבר על הנושא עם אהרן.

אולם כאן, היא לקחה את תפקיד האחות הגדולה רחוק מדי. אהבתה את משה ודאגתה לעם הטעו אותה לחשוב שהיא עדיין יכולה לחנך מישהו שהיה בשלב זה קרוב יותר לאלוקים מכל אדם אחר בעבר ובעתיד. היא השליכה את האג'נדה שלה על מצב שהיה הרבה מעבר לרמתה. הדיבור השלילי הזה זלזל במשה ובכך זלזל גם באלוקים.

רמתו השונה לחלוטין של משה – של נביא שעמו האלוקים מדבר פנים אל פנים – לא היתה ידועה קודם. וכתוצאה מהגנתה המוגזמת של מרים ורצונה להשפיע, אנחנו, עם ישראל, קיבלנו מאלוקים הסבר רב ערך שהפך לאחד משלושה עשר העיקרים שעליהם מושתתת האמונה היהודית:

היסוד השביעי. כל הנביאים אשר היו מלפניו ואשר קמו מאחריו, כולם הם תחתיו במעלה. נבואת משה רבנו עליו השלום נבדלת מנבואת כל הנביאים... כי איזה נביא שהיה לא דיבר לו השם יתברך אלא על ידי אמצעי, ומשה בלא אמצעי שנאמר פה אל פה אדבר בו. (רמב"ם, הקדמה לפרק "חלק" - י"ג עיקרי הדת)

למרות שמרים נענשה והורחקה מהמחנה ומהעם שהיא כל כך אהבה למשך שבוע ימים, בכל זאת היא זכתה לכבוד רב מאלוקים, כפי שמוכח מתשובתו ומהסברו המפורט. גם עם ישראל, שחיכה שבעה ימים נוספים בהמתנה לשובה, לפני שעזבו את מקום חנייתם, גילה כבוד והערכה למסירותה ולכוונותיה הטובות.

עד אחרית הימים

עשרה דברים נבראו [בערב שבת] בין השמשות: פי הארץ, פי הבאר, פי האתון [של בלעם].... (אבות ה', משנה ו')

על פי המסורת באר מרים נבראה בששת ימי הבריאה, ב"בין השמשות" (בין הערביים) של יום ששי. זמן זה של בין השמשות הוא זמן מעין-נסי, לא בדיוק חלק מששת ימי הטבע, אולם גם לא בדיוק כמו השבת הנצחית. אלוקים ברא והכין את הבאר מראש, כאמצעי נסיי לגאולת מצרים.

בנוסף, הבאר מוזכרת גם בהקשר לגאולה העתידית באחרית הימים:

מי הבאר עתידין [באחרית הימים] לעלות תחת מפתן הבית ומפרים ונובעים ויוצאים שנים עשר נחלים כנגד שנים עשר שבטים... וכל שדה וכרם שאינם עושין פרי, משקין מאותם המים האלה. ונכנסין לים המלח והם מרפאין אותו... [והמים] נמתקין כמן, ועולין בנחל עד ירושלים... וכל אדם שהוא חולה ורוחץ באותם המים מתרפא... (פרקי דרבי אליעזר נא)

מרים הייתה גורם קריטי בהבאת הגאולה, בעקשנותה להאמין בנבואתה על הגואל, ובאומץ ובמסר התקווה והאמונה לנשות דורה, ואף זכה לאישור בשלב מאוחר יותר "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים". (סוטה י"א, ב)

כך גם בארה של מרים - שמייצגת את הכמיהה להתקרב לאלוקים, נבראה בראשית הימים, בזכות מרים העתידה - היא מרכיב חיוני בגאולת מצרים, ותחזור ותופיע בגאולה העתידה, בימי המשיח. תפקידה החיוני של מרים בדברי ימי עם ישראל תחילתה בבריאה ותכליתה בקץ הימים!

1/3/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub