רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

פרשה משפחתית 2

פרשה משפחתית 2 קרח

קרח (במדבר טז-יח )

מאת נתנאל ספרן

הצחוק יפה לבריאות, אבל לא הליצנות. ליצנות היא צחוק לעגני על דברים שיש לקחת ברצינות. בפרשת השבוע הזה, הצליח קורח לשכנע אנשים לעשות דברים מאוד לא ראויים ומזיקים, בכך שעשה צחוק ממנהיגותם הדגולה והמסורה של משה ואהרן. התבדחות לעגנית יכולה לגרום לנו לאבד שליטה על עצמנו, ולעשות דברים הרסניים שאחר כך נצטער עליהם.


בסיפורנו השבוע, מגלות שתי בנות שאפשר לצחוק כל הדרך אל ה... סכנה.

לעבור את הגבול

כל מי ששמע אותנו מתקרבות, חשב בוודאי שהוא מאזין לקומדיה ולא לקבוצה שיצאה לסיור בחיק הטבע. אבל מה יכולנו לעשות? אלישבע הייתה כל כך מצחיקה.

בהתחלה, היא התחילה לצחוק על שמות של צמחים ובעלי חיים שיונה, המדריכה שלנו, תיארה. לא יכולנו שלא לצחוק כשהיא שאלה בתמימות מה הצבע של דבורנית צהובה, וממש התפוצצנו כשהמדריכה הראתה לנו כמה עצי צפצפה, ואלישבע אמרה: "אני מצפצפת על כל העצים האלה – מתי כבר נוכל לחזור הביתה?"

כשאלישבע שאלה אם יש בהמשך המסלול מכונה לממכר פחיות שתייה, חשבתי שאני נופלת מרוב צחוק. זה פשוט היה הסגנון של אלישבע – משהו בטון התמים ובנצנוץ השובב – לא יכולנו לעמוד בפניה. המדריכה ניסתה לחייך ולהמשיך הלאה, אבל היה ברור שהיא לא כל כך אוהבת את ההפרעות הבלתי פוסקות של אלישבע.

בשלב מסוים, אלישבע התחילה לצחוק על הכללים שיונה נתנה לנו. כשהיא בקשה שנלך רק על השביל, אלישבע אמרה שזה משום שהיא לא רוצה שהחורשה תתלכלך מהבוץ שעל הנעליים שלנו. וכשהיינו צריכות לעמוד בתור, אחרי שהיא הסבירה לנו שרק בת אחת יכולה לעבור על סולם החבלים בכל פעם, כדי לחצות את הפלג - אלישבע אמרה שהיא פשוט רוצה להאט את הקצב כי משלמים לה לפי שעה.

בתוך תוכי הרגשתי שזה לא יפה לצחוק ככה על מישהו, אבל האווירה כבר השתלטה עליי ואיזה מין שכרון-צחוק נמסך באיבריי. זה היה תענוג כזה שמאוד קשה להפסיקו.

הבדיחות המשיכו לזרום בשטף, וכשהגענו לנחל, אלישבע כבר סובבה את כולנו על האצבע הקטנה שלה. איכשהו, היא הצליחה לגרום לכך שכל מה שהמדריכה תגיד או תעשה, לא משנה כמה הוא רציני, יישמע מגוחך ומצחיק. ראינו שההתחכמויות והצחקוקים שלנו פוגעים במדריכה, אבל פשוט לא יכולנו לעצור את עצמנו.

"טוב, שימו לב", אמרה יונה. "מכאן אנחנו יורדים עם הזרם בסירות גומי."

"יורדים? איפה המדרגות?" העירה אלישבע, ושתינו עלינו על אחת הסירות הצרות מצחקקות בקול על ה'הברקה' השטותית. לפעמים, כמה שיותר טפשי יותר מצחיק, אתם מכירים את זה?

"לא לשכוח לקשור את חגורות ההצלה, ובכל מקרה, אסור בשום פנים ואופן לעמוד בסירה!" הזהירה המדריכה כשהתחלנו לחתור במים. למרבה המזל, מיהרנו להתרחק וחסכנו מיונה את עוגמת הנפש של תגובתה המלגלגת של אלישבע.

הנחל היה יפה באמת, והשמש השתקפה במים השקטים וגרמה להם לנצנץ באלפי אורות זוהרים. "חבל ששכחתי להביא את המצלמה", נאנחתי.

"אבל שלי נמצאת כאן", אלישבע שלפה מהתרמיל שלה מצלמה דיגיטאלית קטנה. "בסדר, תעמדי לשנייה כדי שאתפוס תמונה טובה שלך."

"על מה את מדברת? המדריכה אמרה שאם נעמוד בסירות הן עלולות לנטות הצידה ולהפיל אותנו למים!"

אלישבע רק גלגלה את עיניה הגדולות והכחולות כלפי מעלה ואמרה: "שרה, את לא הבנת נכון. היא אמרה שכל מי שלא יעמוד לכבודה ייפול מיד למים. כעונש, כמובן. נו, תעמדי לשנייה, ותני לי לצלם אותך."

צחקנו כל כך עד שחשבתי שהמשוט הולך ליפול לי מהידיים. איכשהו, הצחוק גרם לי להרגיש שזה בסדר לעמוד לרגע, למרות שהמדריכה הזהירה אותנו שזה מסוכן.

"בסדר, חייכי!" צעקה אלישבע, וכיוונה אלי את המצלמה. פתאום התחילה הסירה להתנדנד, ולפני שהבנו מה קורה, שמענו "ספלאש" גדול ושתינו מצאנו את עצמנו בתוך המים הקפואים - עם סירה הפוכה!

זה היה מפחיד באמת, והיינו צריכות להתאמץ לצוף על המים, למרות שלבשנו חגורות הצלה. אלישבע, שאפילו לא צייתה להוראה לקשור את החגורות, ניסתה להיאחז בסירה ההפוכה וצעקה בהיסטריה. פתאום הרגשנו שמישהו מושך בנו, ומעלה אותנו לסירת משוטים.

"לא ייאמן, איזו טפשוּת!" צעקה יונה, נסערת, כשהיא מנענעת בראשה. "יש לכן מזל שראיתי שאתן מתחילות לעמוד ומייד התחלתי לחתור לכיוונכן. במים כאלה, יכולים לקרות אסונות אמיתיים." היא נעצה בנו מבט. "אבל כנראה שתעשו גם מזה צחוק", הונמך קולה במרירות, "כמו מכל דבר אחר שניסיתי להגיד לכן במשך היום. נכון?"

אלישבע ואני החלפנו מבטים, עדיין רועדות, המומות ורטובות. "את מילאת את התפקיד שלך וניסית לעזור לנו." אמרה אלישבע בקול חלוש. "כל ההתבדחויות שלי היו סתם חצופות ופוגעות", היא הוסיפה בחיוך עלוב, "בסופו של דבר, הן פגעו בי עצמי..."


גילאים 3-5
ש:
מה חשבה בהתחלה שרה, הנערה מהסיפור, על כל הצחוק?
ת: היא חשבה שזה משעשע, ולמרות שאולי זה מעליב, זה לא מזיק.

ש: מה היא הבינה בסוף?
ת: היא הבינה שיש דברים שצריכים לקחת ברצינות ולא לצחוק עליהם.

גילאים 6-9
ש:
איזה קשר היה, לדעתכם, בין ההתלוצצויות של אלישבע לבין התהפכות הסירה?
ת: כשאנחנו מתבדחים על משהו, בייחוד באופן לעגני כמו שעשתה אלישבע, נהיה לנו קשה להבחין מה צריך לקחת ברצינות ומה לא. בגלל זה הסכימה שרה לעמוד בסירת הגומי, למרות שהיא לא הייתה נוהגת כך במקרה אחר.

ש: האם זה אומר שאסור לצחוק וליהנות?
ת: בכלל לא. למעשה, אחד העקרונות החשובים בתורה הוא לשמוח וליהנות מהחיים. אבל אנחנו צריכים לוודא שהשמחה שלנו באה מהמקום הנכון ולא מלעג ומהתבדחויות על חשבון אחרים או על דברים שצריכים להתייחס אליהם ברצינות.

גילאים 10 ומעלה
ש:
מה ההבדל בין צחוק בריא לצחוק שלילי?
ת: צחוק בריא נובע מתחושה חיובית של שמחת חיים והודיה על כל הטוב שבחיינו. צחוק שבא מלעג ציני וליצנות הוא שלילי – ובדרך כלל מתרכז בהשפלה של אנשים או רעיונות. זה גורם לחיים, ואפילו לדברים שחשובים לנו כמו בטיחות וערכים, להיראות כמו בדיחה אחת גדולה. ליצנות כזאת היא אחד המעכבים הגדולים ביותר לצמיחה רוחנית.

ש: חכמינו מלמדים אותנו ש"ליצנות אחת דוחה אלף תוכחות." מה לדעתכם משמעות הרעיון? האם אתם מסכימים?
ת: משמעות המילה תוכחות, בהקשר זה, היא דברי חוכמה ומוסר. החוכמה שאנחנו רוכשים בהדרגתיות, מצטברת ונותנת לנו את הכלים לחיות חיים מוצלחים ומלאים בערכים אמיתיים ובעלי סדרי עדיפויות נכונים. טבע הליצנות הוא 'להפוך' את המחשבות שלנו ולפגוע בשיפוט הנכון שלנו, וכך לגרום לנו לשכוח, לפחות לזמן קצר, את כל החוכמה שאותה עמלנו לרכוש.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן