רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

פרשה משפחתית 2

פרשה משפחתית 2 אמור

אמור (ויקרא כא-כד )

מאת נתנאל ספרן

תקופה זו של 49 הימים שבין פסח לחג השבועות, נקראת 'ימי ספירת העומר'. מדי יום בימים אלו, מציינים יהודים בעולם כולו את התקופה במניית הימים שחלפו, ספירה העולה ככל שאנחנו מתקרבים יותר לשבועות, היום שבו קיבלנו את התורה.

ימים אלה הם זמן מיוחד לצמיחה אישית ולהתקרבות לה', משום שהם מגשרים בין פסח - וכל הניסים שה' עשה למעננו כשהוציא אותנו משעבוד מצרים, לשבועות - והמתנה הנהדרת שה' נתן לנו: התורה.

במשך תקופת הזמן הזאת, עובדים יהודים על מידותיהם מדי יום, משפרים את עצמם ומתאמצים להתכונן לקבלת התורה. כשאנחנו עושים זאת, אנחנו מרגישים קרובים לה', קרובים אף יותר משהיינו מרגישים אילו חזינו בנס באופן פסיבי, מכיוון שאנחנו נהנים יותר מדבר שאנחנו מתאמצים להשיג.

עדיין לא מאוחר מכדי להתחיל, ואם נעשה זאת, כשיגיע חג השבועות נהיה מוכנים באמת לקבל את התורה ואת העונג שמביאה לנו חכמת החיים שבה.


בסיפורנו השבוע, נקרא על ילד שחווה בעצמו את המתיקות של המאמץ להתקדם.

לעלות שלב

זאת הייתה חופשה נפלאה לכל משפחת לוי. אמא ואבא שמחו להשתחרר לזמן מה מסדר היום העירוני העמוס שלהם, ונהנו מאוויר ההרים המרענן ומהשקט, והילדים אהבו את תוכניות הספורט והפעילויות שהציע להם המלון בכל שעות היום.

כל אחר צהריים היו הילדים רצים לחדר הפעילויות כדי לראות איזו הפתעה מופיעה על לוח המודעות. "מחר - טיול אופניים מודרך לאגם" נכתב באותו יום על המודעה.

"נשמע טוב!" אמר ברוך לוי לאֶחיו מני ויריב. "בואו נרוץ לחדר הציוד וניקח את האופניים עכשיו."

הם נגשו לשם והתחילו לעבור בין שורות האופניים הנוצצים. אבל ככל שהתלהבו ברוך ויריב, נהיה מני הצעיר יותר עצבני. "סליחה, לאף אחד מהאופניים האלה אין גלגלי עזר?" הוא שאל בתקווה את המחסנאי.

האיש הניע בראשו. "מצטער ילד, זה מה שיש."

"אוף! מה יהיה? איך אני יכול לצאת לטיול אופניים אם אין שום אופניים עם גלגלי עזר?"

"אולי תוכל לקחת אופניים בלי זה?" הציע ברוך. "אולי כבר הגיע הזמן. אני בטוח שתוכל להצליח אם תנסה באמת."

מני נשך את שפתו ונד בראשו. אמת, כבר כמה זמן שהוריו ואחיו מנסים לשכנע אותו לנסות ללמוד לרכוב בלי גלגלי עזר, אבל הוא מרגיש שהוא עוד לא מוכן. למרות שרוב הילדים בגילו כבר יודעים לרכוב, הוא נהנה מתחושת הביטחון והנוחות שברכיבה עם גלגלי עזר. בבית לא הייתה עם זה שום בעיה, אבל עכשיו הוא עלול להחמיץ את הטיול...

"טוב, אז כנראה תיאלץ להישאר כאן ולספור ציפורים בזמן שאנחנו נהיה מחר בטיול," אמר ברוך כשהבין שמני לא מתכונן לשנות את דעתו. הוא ויריב בחרו בשני זוגות האופניים הכי יפים ורכבו במהירות, כשהם משאירים את מני לצעוד לבדו את הדרך הארוכה עד לצימר שלהם.

זה ממש לא פייר! מני חשב לעצמו. למה אין שום אופניים שאני יכול לרכוב עליהם? הוא עמד שם וסקר את זוגות האופניים בשקיקה.

"אל תתבייש לנסות, ילד."

מה?

זה היה המחסנאי. "אני סוגר בעוד שעה. עד אז אין שום בעיה שתנסה איזה זוג אופניים שבא לך."

מני רצה להסביר, אבל האיש התחיל לעזור לילדים אחרים שהגיעו. נראה שחוץ ממנו, אף אחד לא מתכוון להפסיד את הטיול הנהדר הזה.

בשביל מה בכלל לנסות? מני פנה לצאת, אבל התחרט. הוא קלט פתאום, שבעצם אין לו מה להפסיד. הוא לקח זוג אופניים בערך בגודל של האופניים שיש לו בבית, והתיישב עליהם. הוא הביט סביבו לוודא שאף אחד לא מסתכל, ואז דחף את עצמו ברגל. הוא התקדם בערך מטר, לפני שאיבד את שיווי המשקל ונפל.

"בסדר גמור, ילד!" זה שוב היה המחסנאי. "רק תמשיך לנסות ולא ייקח הרבה זמן עד שתדע לרכוב. אם אתה צריך עזרה, רק תגיד."

"אה, תודה." מני לא היה משוכנע שהוא מסכים, אבל הוא בכל זאת התיישב בחזרה וניסה שוב...

למחרת התכוננו ברוך ויריב לרכוב על האופניים שבחרו לחניון היציאה מהמלון, שממנו אמור היה הטיול לצאת. מזג האוויר היה אידיאלי לרכיבה. "חבל שמני הולך להפסיד את זה," אמר יריב כשחבש את הקסדה.

פתאום הם שמעו צלצול של פעמון אופניים. "סליחה ידידיי, אתם לא מתכוונים לחכות לי?" זה היה מני והוא נסע בלי גלגלי עזר!

"נהדר! בואו ניסע!" צעק ברוך, ושלושת האחים רכבו יחד. שני הגדולים דאגו בתחילה להישאר קרובים למני, אבל לאחר כמה רגעים הם ראו שהוא מסתדר מצוין.


גילאים 3-5
ש:
מה הרגיש מני בהתחלה, כשגילה שאין שום זוג אופניים עם גלגלי עזר?
ת: הוא התאכזב, כי חשב שהאפשרות היחידה שלו לצאת לטיול היא עם גלגלי עזר.

ש: מה הוא חשב בסוף?
ת: הוא ראה שהוא באמת יכול ללמוד, אם רק ינסה, וששווה להשקיע בלימוד, כי הרבה יותר כייף לרכוב בלי גלגלי עזר.

גילאים 6-9
ש:
איזה שיעור לחיים, לדעתך, למד מני מהסיפור?
ת: הוא חשב שיותר כייף לבחור בדרך הקלה ולרכוב עם גלגלי עזר, אבל במלון לא הייתה לו ברירה - אם הוא רצה לצאת לטיול הוא היה חייב ללמוד לרכוב בעצמו. מזה הוא גילה את ההנאה הגדולה שבאה מהמאמץ להתקדם ולעשות משהו בעצמך, במקום לבחור בדרך הקלה יותר.

ש: מדוע לדעתך זה ככה?
ת: ההנאה הגדולה ביותר של האדם בחיים, היא להרגיש שהוא צומח ומתקדם. כשהוא סתם דורך במקום, אולי זה נוח לזמן מה, אבל בסופו של דבר, אנחנו מרגישים שמחה וסיפוק אם אנחנו מתאמצים להרחיב את גבולות היכולת שלנו ולצמוח.

גילאים 10 ומעלה
ש:
האם אתם מסכימים עם ההנחה שאדם נהנה יותר מדברים שהשקיע מאמץ כדי להשיגם, מאשר ממה שבא לו בקלות? מדוע?
ת: כשאנחנו מתאמצים להשיג משהו, זה מעורר בנו הכרה בערכו של הדבר שאנחנו עמלים להשיגו. כשאנחנו מצליחים להשיג בסופו של דבר את המטרה, זה הרבה יותר מתוק מאשר אילו היו פשוט מגישים לנו אותה על מגש של כסף. חוץ מזה, מה שאנחנו מקבלים בלי כל מאמץ, מלווה תמיד בתחושה כלשהי של בושה שפוגמת בהנאה שלנו. רק כאשר אנחנו מרוויחים משהו בזכות, אנחנו יכולים לקבל ממנו את מלוא ההנאה.

ש: חלק מתוכנית השיפור העצמי של ספירת העומר היא לעבוד רק על דבר מסוים קטן בכל יום. האם לדעתכם זו דרך יעילה לצמוח, או שעדיף לנסות לעשות יותר בבת אחת?
ת: חז"ל אומרים 'תפשת מרובה לא תפשת' – מי שמנסה לתפוס יותר מדי בבת אחת, לא משיג כלום בסופו של דבר. כשמדברים על שיפור עצמי, מי שמתקדם לאט ובעקביות הוא הזוכה במרוץ.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן