לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




בא(שמות י:א-יג:טז)

פרשת משפחתית 2 בא

מי לא היה מעדיף שהכל יתנהל בדיוק כמו שהוא רוצה? אבל כשזה לא כך, ואנו מסרבים בעקשנות להתפשר, אנחנו עלולים להפסיד באמת. בפרשת השבוע הזה, מתעקש פרעה לא לשמוע בקול האלוקים ולשחרר את עבדיו העבריים. גם אם פרעה יוותר על העבדים הללו, הוא עדיין יישאר המלך הגדול ביותר בעולם הקדום. אבל במקום לוותר, הוא העדיף להתעקש - והרס את עצמו יחד עם כל האימפריה שלו! מכאן נוכל ללמוד כמה הרסנית יכולה להיות התעקשות על דברים לא עקרוניים.


בסיפורנו השבוע, מגלה ילד את מחירה של עקשנות קטנונית.

עקשן כמו קוף

אני טיפוס שרגיל שכולם יעשו בדיוק את מה שאני רוצה. המוטו שלי תמיד היה "כמו שאני רוצה או בלי טובות". אבל כשישבתי באותו היום בבית, משועמם כמו 'אני לא יודע מה', התחלתי לחשוב שאולי יש בכל זאת דרך אחרת.

היום התחיל מצוין. אחיי ואני התרגשנו מאוד מהטיול השנתי של משפחתנו לספארי. התלבשנו במהירות שיא, מילאנו את הצידנית באוכל טעים, והיינו מוכנים ליציאה.

אבל כשאמא שלי פתחה את דלת המיניוואן, התחלנו לריב מי יישב במושב הקדמי. אני אמרתי ראשון, אבל כשזינקתי פנימה, גיליתי שאחי, יוחאי, כבר יושב שם!

אמא הסבירה שבלתי אפשרי ששנינו נשב מקדימה – כי יש שם רק חגורת בטיחות אחת – ושהיא לא יכולה להתחיל לנסוע עד שנחליט מי יושב שם. היא הציעה שנעשה פשרה: אחד יוכל לשבת מקדימה בדרך הלוך והשני בחזור.

יוחאי הסכים. למה לא? הרי הוא זה שחטף את המקום שלי.

"בשום פנים ואופן לא!" אמרתי ושילבתי ידיים, "אני אמרתי ראשון שזה המקום שלי, ואני צריך לשבת שם גם בהלוך וגם בחזור. אם לא, אז בלי טובות, אני לא נוסע אתכם!"

אמא שלי ניסתה לשכנע אותי: "אמיר, יהיה ממש חבל אם תפסיד את הטיול שחיכית לו כל השנה." גם שאר האחים הצטרפו לניסיונות השכנוע, ויוחאי אפילו הציע לי לשבת שם הראשון.

אבל אני התעקשתי עד הסוף. "אני בהלוך ואני בחזור. כמו שאני רוצה או בלי טובות."

כשהם הבינו שאין להם סיכוי לשנות את דעתי, אמא אמרה: "טוב, זאת ההחלטה שלך," והם נסעו בלעדיי.

לא היה לי אכפת. אולי הפסדתי את גן החיות, אבל מה שחשוב זה שעמדתי על העיקרון שלי. הרגשתי כמו גיבור אמיתי שלא נכנעתי או ויתרתי.

חזרתי הביתה, התיישבתי והתקשרתי לכמה חברים. אבל אני לא יודע למה - לא הצלחתי להשיג אף אחד. נראה שהרבה משפחות ניצלו את מזג האוויר הנאה לטיולים משפחתיים. שמתי את הדיסק שאני הכי אוהב, אבל משום מה, בקושי הצלחתי להקשיב לצלילים. המשכתי לחשוב על גן החיות ועל כל ההופעות המעניינות ועל החיות, שכולם, חוץ ממני, יראו.

התחלתי לשאול את עצמי אם באמת ישיבה מקדימה היא עיקרון כל כך חשוב, שבגללו היה שווה לי להפסיד את כל הטיול. אבל מהר סילקתי את המחשבות מראשי. עמדתי על שלי ולא נכנעתי, וזה שווה את הכל. לא?

נראה שהשעון זז כמו צב. עברתי מקריאה בספר למשחקים, לכל דבר שיכולתי להעלות בדעתי כדי להעביר את הזמן. היום נמשך כמו נצח. בסוף, אחרי שהספקתי אפילו לישון קצת מרוב שעמום, הם חזרו. הם נראו כאילו היה להם כייף לא נורמלי. הייתה לי הרגשה שאחיי הצטערו שהפסדתי את הטיול, והם ניסו לפצות אותי בדיווח מפורט של כל מה שהחסרתי.

צחקתי מהסיפורים שהם סיפרו על דובים רוקדים, ונהניתי לשמוע על פיל שנעמד על שתי רגליים. "אבל הדבר הכי מצחיק, אמיר", אמר יוחאי, "הייתה ההופעה של הקופים. האיש אמר לנו איך הם צדים את הקופים בג'ונגל בלי להכאיב להם. זה הולך ככה: הם שמים קופסה שיש בתוכה בננה, וחור מספיק גדול כדי שהקוף יכניס פנימה את היד שלו. אבל ברגע שהקוף תופס את הבננה, וסוגר את היד עליה, הוא כבר לא מסוגל להוציא את היד מהחור. כל מה שהוא צריך לעשות כדי להשתחרר זה לוותר על הבננה, אבל הקוף כל כך עקשן שהוא לא מוכן לוותר על הבננה המסכנה הזאת, אפילו אם זה אומר להישאר תקוע במלכודת ולהיתפס! מטורף, לא?"

יוחאי פרץ בצחוק, וגם אני, עד שפתאום הפסקתי בבת אחת, והרגשתי שבִּמקום זה בא לי לבכות.

האם אני לא התנהגתי בדיוק כמו הקוף הטיפש? בגלל שלא רציתי 'לוותר' על דבר קטן אחד, שיעשו מה שאני רוצה בקשר לישיבה במכונית, 'תקעתי' את עצמי והפסדתי את הטיול של השנה. אני חושב שמהיום והלאה אחשוב פעמיים אם מה שאני רוצה להתעקש עליו שווה את זה או לא... ואם להתעקש תמיד שזה יהיה "כמו שאני רוצה או בלי טובות" נקרא להתנהג כמו גיבור, או סתם כמו קוף עקשן!


גילאים 3-5
ש:
איך הרגיש אמיר בהתחלה לגבי ההחלטה שלו לא לנסוע לגן החיות?
ת: הוא הרגיש שהוא צדק כשהחליט להישאר בבית, משום שהוא לא הצליח להשיג את מה שרצה ולשבת במושב הקדמי.

ש: איך הוא הרגיש בסוף?
ת: הוא הרגיש שהוא התנהג בעקשנות מטופשת כשוויתר על טיול נהדר בלי סיבה מספקת.

גילאים 6-9
ש:
למה הסיפור על הקוף לא הצחיק את אמיר?
ת: כולם הבינו כמה מטופשים הקופים שמעדיפים לוותר על החופש שלהם רק משום שהם לא רוצים לוותר על בננה. העקשנות שלהם לא שווה את המחיר. אמיר הבין שהוא עשה את אותו הדבר כשוויתר על טיול של פעם בשנה, בגלל משהו חסר חשיבות כמו לשבת במושב הקדמי. אז אם הוא היה צוחק על הקוף, הוא היה בעצם צוחק על עצמו.

ש: האם יש מצב שבו טוב להיות עקשנים?
ת: אומנם טיפשי להתעקש על דברים שוליים או סתם כדי לעמוד על שלך, אבל לעקשנות, כמו לכל מידה אחרת, יש גם שימוש חיובי. למשל, כשהעיקרון שעליו מתעקשים הוא דבר ערכי וחשוב, או שזאת מטרה שראוי לשמור עליה - אז העקשנות נכונה וחשובה.

גילאים 10 ומעלה
ש:
מה ההבדל בין 'עמידה על עקרונות' לבין סתם 'עקשנות'?
ת: משמעותה של 'עמידה על עקרונות' היא לאחוז במערכת ברורה ושקולה היטב של ערכים, ולהיות מוכנים להקריב מעצמנו כדי להמשיך להחזיק בה. זוהי מידה טובה מאוד. 'עקשנות' לעומתה היא מידה שלילית, ומשמעותה, לסרב להתפשר או לשנות דעה רק בגלל שרוצים שהכול יהיה לשביעות רצוננו.

ש: אם אנחנו פוגשים אדם עקשן, איך נוכל 'לשחרר' אותו?
ת: לעתים קרובות, עקשנות היא דרכו של אדם לשדר שהוא מרגיש שלא מקשיבים לו. אם נעשה מאמץ מיוחד לנסות להבין את עמדתו ואת נקודת מבטו, וניתן לו להרגיש את זה, ייתכן מאוד שהוא כבר יהיה הרבה יותר פתוח לשמוע גם את הצד שלנו. אנחנו צריכים גם להיות מוכנים להתפשר בכל מה שביכולתנו, ולבדוק היטב אם גם אנחנו לא קצת עקשנים בעצמנו.

23/1/2009

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub