לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: בא
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




שמות(שמות א:א-ו:א)

פרשה משפחתית 2 שמות

בכל אחד מאיתנו קיימת יכולת להשיג הרבה יותר ממה שנראה לנו. ובכל זאת, לפעמים אנחנו מאפשרים לחשש שלנו, שאולי לא נהיה מספיק טובים, לעמוד בדרכנו. בפרשת השבוע הזה אנחנו לומדים איך נתגלתה במשה רבנו היכולת להתייצב מול פרעה האכזר ורב העוצמה, ולהיות זה שינהיג ויוציא את כל עם ישראל מהשעבוד הנורא לחירות. בהתחלה, אפילו משה לא ידע שהוא יכול לעשות זאת. אבל ה' עודד אותו ועזר לו להבחין ביכולותיו האמיתיות. משה גילה את הפוטנציאל החבוי בו ושינה את מהלך ההיסטוריה האנושית. גם אנחנו יכולים ללמוד כיצד לגלות את היכולות האמיתיות שלנו, להתגבר על הרגשות שמעכבים אותנו ולממש מה שמעולם לא האמנו שאנחנו יכולים.


בסיפורנו השבוע, מגלה ילד את הפוטנציאל החבוי שלו – במעמקי הבריכה.

אל המצולות

הבריכה הזאת הייתה באורך של 20 מ' לכל היותר, אבל בעיניי היא נראתה כמו האוקיינוס האטלנטי. כשעמדתי שם בתור והתבוננתי כיצד הילדים קופצים לתוכה בזה אחר זה ושוחים לצד השני, ידעתי רק דבר אחד: לעולם לא אצליח לעשות את זה.

נרשמתי לחוג שחייה לפני כמה חודשים. הכל התנהל למישרין. למדתי ללכת במים, לשחות כמו כלב, ואפילו לעשות את תנועות החתירה. אולי הייתי מסוגל אפילו קצת להתקדם במים, אבל המקסימום שיכולתי לעשות היה להחזיק מעמד במים עד שתגיע איזושהי הצלה. אם הירקון יעלה על גדותיו – אני מסודר.

בשיעור האחרון, הסביר המדריך שלנו, רוני, שבמבחן הגמר שלנו כולנו עומדים לשחות מצד אחד של הבריכה לצידה השני. חשבתי שהוא מתבדח. אבל כשהוא הציב אותנו בשורה בצידה האחד של הבריכה המחוממת, הבנתי שהוא רציני, וידעתי רק דבר אחד – זה גדול עליי! אולי אני יודע איך לפרפר במים מספיק טוב כדי להחזיק מעמד במקרה חירום, אבל למעשה אני לא יודע לשחות, ובהחלט לא מספיק טוב כדי לחצות בריכה שלמה!

עמדנו בתור, ואני מיקמתי את עצמי, מתוך חישוב אסטרטגי זהיר, בסוף השורה. הערכתי שהשיעור בן השעה יסתיים, ככל הנראה, זמן רב לפני שיגיע תורי, ואני אוכל לחזור הביתה בשקט ולהמשיך לחיות בנחת על אדמה מוצקה.

אבל תוך זמן קצר הבנתי שזה לא הולך לקרות. התור התקדם מהר מדי. איכשהו, אותם ילדים שרק לפני חודשיים לא יכלו לחצות בשלום אמבטיה, צלחו את הבריכה כמו כוכבים אולימפיים.

לפניי נשארו רק עוד שני ילדים ואני התחלתי להיבהל. אולי אעמיד פנים שנתפש לי שריר, או שאני אסביר לרוני שאני חייב להגיע הביתה מוקדם כדי לעשות בייביסיטר לחתולה שלנו. אני מוכרח לצאת מזה איכשהו. אחרי הכל, אני לא יכול לעשות את הבלתי אפשרי.

נועם, הילד שלפני, קפץ למים וכעת נותרנו רק שנינו – המדריך ואני - בצידה האחד של הבריכה. כל השאר היו בצד השני. "בסדר שוקי, אחרון אחרון חביב. תורך!" הוא קרא בחיוך, המשרוקית שלו מתנדנדת על צווארו.

לא זזתי. היה מביך לעמוד שם כמו גולם, אבל זה היה עדיף על טביעה! רוני התקרב אלי ושאל, "מה הבעיות שוקי?"

"אני לא מסוגל לעשות את זה רוני", עניתי בשפתיים חשוקות. "זה בלתי אפשרי. אני לא יכול לשחות את כל הבריכה."

פחדתי שהוא יצחק או יתחיל לצעוק עליי. הוא הביט בי, ואז במים, הנהן בראשו ואמר, "אני מבין אותך."

באמת?

"מהצד הזה של הבריכה הדרך נראית ארוכה מאוד. אבל... אתה יודע מה? אתה יכול לעשות את זה."

נחמד שהוא חושב כך, אבל זה לא שינה את המציאות הבלתי אפשרית. נענעתי חזק בראשי. "לא, אתה לא מבין. אני לא יכול לשחות. אני פשוט לא מסוגל לעשות את זה."

"תראה שוקי", הוא אמר בסבלנות. "אולי זה נראה גדול עליך, אבל אני עקבתי אחריך במשך כל השיעורים שלנו, ואני אומר לך, אתה יכול לשחות."

נענעתי בראשי.

"שוקי, יש לך את הכלים. אתה יודע איך לחתור, להניע את הידיים, לבעוט ברגליים, נכון?"

"כן, אבל..."

"ואתה יודע איך להפנות את הראש וגם לנשום בין החתירות. יודע?"

הנהנתי. זה נכון, אבל בכל זאת...

"שוקי, שים לב: זאת אומרת שאתה יודע לשחות!"

התכוננתי להתווכח, ואז החלטתי לחשוב מעט על מה שהוא אמר. זה היה נכון, יכולתי לעשות את כל הדברים שהוא הזכיר. האם זה אומר שאחרי הכל אני באמת מסוגל לשחות?

"אז מה אתה אומר שוקי?"

"בסדר, אבל לשחות את כל הבריכה? זה יותר מדי רחוק."

"זאת רק חתירה אחת אחרי השנייה. אני אהיה איתך. אני יודע שאתה מסוגל לעשות את זה, ואני חושב שעכשיו גם אתה כבר יודע. יאללה, קפוץ ותתחיל לשחות!"

בקושי הצלחתי להאמין שאני עושה את זה, ביקשתי מה' שיעביר אותי לצד השני בבת אחת, קפצתי למים והתחלתי לחתור בדיוק כמו שהוא לימד אותי. הפלא ופלא: כמה דקות אחר כך הגעתי לצידה השני של הבריכה!

"עשית את זה, עשית את זה!" צעק המדריך. כל הילדים הריעו, ואני הרגשתי נפלא! אולי אני לא אזכה במדליה אולימפית, אבל אני יכול לשחות! כשיצאתי מהבריכה, הודיתי לה' שעזר לי לחצות את הבריכה, והתחלתי לחשוב, מעניין כמה דברים אחרים אני באמת יכול לעשות, אבל עדיין לא יודע...


גילאים 3-5

ש: איך הרגיש שוקי בהתחלה כשהבין שהוא אמור לשחות לאורך כל הבריכה?
ת: הוא פחד, כי הוא לא האמין שהוא מסוגל באמת לשחות.

ש: איך הוא הרגיש בסוף?
ת: הוא הרגיש נפלא כי הוא ראה שהוא יכול לשחות, אבל פשוט לא ידע את זה קודם.

גילאים 6-9

ש: מה לדעתך למד שוקי מההתנסות הזאת?
ת: הוא למד שאנחנו יכולים לעשות יותר ממה שנראה לנו, ושלפעמים יש לנו כוחות שאנחנו אפילו לא יודעים שהם קיימים.

ש: האם לדעתך היה נכון מצד המדריך לדחוף את שוקי לשחות למרות שהוא לא רצה?
ת: אחד הדברים שמגלים את היכולות הנסתרות שלנו, הוא כשמעודדים אותנו לעשות דברים שנמצאים מעבר למה שנראה לנו שאנחנו מסוגלים לעשות בקלות. היה זה האתגר שהמדריך הציב בפני שוקי – על פי ההערכה המקצועית שלו לגבי יכולותיו – שעזר לו לגלות שהוא מסוגל לשחות, ועם זאת לגלות גם מבט חדש על החיים.

גילאים 10 ומעלה

ש: האם יש גבול למה שאנחנו מסוגלים להגיע?
ת: רובם המכריע של בני האדם משתמשים רק באחוז זעיר מהיכולות הגופניות, השכליות והנפשיות שלהם. ה' ברא כל אחד מאיתנו עם יכולות ועוצמה, אבל הוא השאיר בידינו את הבחירה אם לפתח אותן ולהשתמש בהן. האדם הוא אכן מוגבל, אבל אם נתאמץ באמת נגלה שנוכל להגיע להישגים מדהימים ובלתי ניתנים לשיעור, לפני שנתחיל אפילו להתקרב לגבולות האנושיים הללו.

ש: למה, לדעתך, אנשים רבים כל כך אינם ממצים את היכולות האמיתיות שלהם?
ת: במידה רבה, קל ונוח לחיות חיים מלאים במגבלות שהצבנו לעצמנו, מאשר לאתגר את עצמנו באמת לצמוח תמיד ולנצל עוד ועוד מהפוטנציאל שלנו. אולי אנחנו חוששים מהכישלון ומהמאמץ שהצמיחה דורשת. ובכל זאת, אין דבר מספק יותר, ואין תחושת הצלחה גדולה יותר, מאשר למצות באמת את מה שאנחנו מסוגלים. ה' רוצה שנהיה כל מה שביכולתנו, וזו אחת המשימות הרוחניות הגדולות ביותר שיש לנו בחיים.

10/1/2009

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) שקד, 3/1/2013 15:47

הפרשה

כל הכבוד לכם אשריכם ואשרי חליקכן

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub