לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




חיי שרה(בראשית כג:א-כה:יח)

פרשת משפחתית 2 חיי שרה

חשוב להיות נדיב, אבל מה קורה אם התנהגות נדיבה בכיוון אחד, תגרום לנו בסופו של דבר לחוסר הגינות בכיוון אחר?

פרשת השבוע הזה מלמדת אותנו שכדי שהנדיבות תהיה אמיתית, היא צריכה ללכת יד ביד עם יושר והגינות. משתלם ללמוד איך להיות נדיב, ובו בזמן להישאר גם נאמן לאמת.


בסיפור שלנו, מוצאות כמה נערות דרך לחבר שני הפכים.

הרמוניה מושלמת

מוסיקה טובה שמציפה את החדר יכולה לגרום תחושת ריחוף מסוימת, מכירים את זה? זה מה שהרגשנו אני ויתר חברות מקהלת בית הספר, כשקולותינו התמזגו יחד בהרמוניה מקסימה. בדיוק אז, נקישה על דלת חדר-החזרות הנחיתה אותנו חזרה אל המציאות. ניגשתי באי-רצון לפתוח, מקווה שהשירה שלנו לא הפריעה לאחת המורות או משהו כזה. נרגעתי כשגיליתי שזאת בסך הכל הייתה גילי, אחת מבנות כיתתנו.

"סליחה שאני מפריעה", היא אמרה, "השירה נשמעה פשוט מהממת, אז אני, אה, חשבתי לעצמי, אולי גם אני יכולה להצטרף לקבוצה. אני לא מקצוענית או משהו, אבל אני מאוד אוהבת לשיר."

גילי הייתה החברה שלנו, ונחמדה מאוד, אז החלטנו שאין בעיה לנסות. אחרי הכל, עוד קול מוצלח יכול רק לתרום להרמוניה שלנו, נכון?

בתור מבחן, נתנו לה לשיר קטע מוסיקלי קצר, ואני לא יודעת איך בדיוק לתאר את זה, אבל השירה של הנערה הזאת נשמעה כמו משהו בין חתול שדורכים לו על הזנב לחריקת ציפורן על הלוח. אני מתכוונת שהיא הייתה נוראית! התאמצנו לא לצחוק כשהיא זייפה וצרחה את הקטע המוסיקלי שלה, עד שסיימה בחריקת התרסקות את הצליל האחרון.

"תודה רבה גילי", הצלחתי להגיד בלי להניד עפעף. "נודיע לך מחר על ההחלטה שלנו."

הדלת בקושי הספיקה להיסגר אחריה, ובקבוצה ההרמונית שלנו פרץ ויכוח בלתי הרמוני לחלוטין. "תשכחו מזה!" אמרה ציפי, אחת הסולניות הטובות ביותר שלנו. "אין מה להתווכח, הילדה הזאת לא מסוגלת לשיר אפילו יונתן הקטן. אם נצרף אותה לקבוצה שלנו, אפשר להגיד שלום למקהלה."

חלק מהבנות הנהנו בהסכמה ונראה שבזאת נחתם גזר דינה של גילי, עד שלאה, עוד כוכבת-זמר, התחילה לדבר. "טוב, אולי זה נכון שהיא לא בדיוק הזמרת הכי טובה בעולם, אבל היא החברה שלנו, וזה מה שהכי חשוב. זה יהיה מאוד לא יפה מצידנו לא לתת לה להצטרף אלינו, והיא תיפגע כל כך. לדעתי כדאי לצרף אותה. זה לא יהיה כל כך נורא, ומי יודע, אולי היא תשתפר עם הניסיון."

שוב מלמלו חלק מהבנות בהסכמה.

אבל ציפי והחבורה שלה לא קנו את הרעיון. "חברה או לא חברה, אמת זאת אמת. ואני מצטערת להגיד שהאמת היא שהיא לא מסוגלת לשיר. היא תהרוס את המוסיקה אם היא תשיר איתנו – חוץ מזה שהיא תעשה צחוק מעצמה. אם אתן מחליטות לצרף אותה, אז אני עוזבת!"

אני אומרת," ענתה לאה, "שכל המקהלה הזאת לא שווה כלום אם היא תהפוך אותנו לחבורת סנוביות שלא אכפת להן מרגשותיהם של האחרים! אם אנחנו לא מקבלות אותה, אז אני עוזבת!"

ידעתי שאני מוכרחה לחשוב מהר או שהקבוצה שעבדנו עליה כל כך קשה, כל כך הרבה זמן, תתפרק לשני חצאים ותאבד לנצח. אבל מה יכולתי לומר? ציפי צודקת – אי אפשר שגילי תצטרף אלינו. אבל גם לאה צודקת – דחייה מצידנו תכאיב לה מאוד.

ואז, עם כל הצעקות והרקיעות סביב, אחד מעמודי הציוד נדחף ותוף-מרים נפל בקול צלצול על הרצפה. הרגשתי כאילו הוא נפל משמים, משום שהוא נתן לי את הרעיון שלו הייתי זקוקה נואשות - ואולי את הסיכוי היחיד להציל את המקהלה שלנו.

"היי! פסק זמן!" צעקתי. כולן השתתקו, נזכרות פתאום שאחרי הכל אני ראש הקבוצה. "מה דעתכן לצרף את גילי לקבוצה..." ציפי התחילה לרקוע ברגלה - "רגע ציפי, תני לי לסיים!"

ציפי הפסיקה, ממתינה לשמוע עד הסוף את מה שיש לי להציע.

"נכניס את גילי לקבוצה, אבל לא כאחת מאלה ששרות, אלא בתור מתופפת בתוף מרים..."

רחש עבר בין הבנות כשהמשכתי. "כבר דיברנו על זה שאנחנו רוצות להוסיף לשירה שלנו תיפוף קל, וככה נוכל לשמור על המקהלה ויחד עם זה לא לאבד חברה. מה אתן אומרות?"

טוב, אז אף אחת לא עזבה, וכולן חייכו, אז הבנתי שהרעיון שלי התקבל. קראתי לגילי והסברתי לה שיש מספיק בנות ששרות בקבוצה, אבל בכל זאת כולנו רצינו שהיא תצטרף אלינו, ונשמח מאוד אם היא תצטרף אלינו בתור מתופפת בתוף מרים. זה מצא חן בעיניה. היא אפילו הודתה שהיא דווקא יותר אוהבת להקשיב לשירת מקהלה מאשר לשיר בעצמה, וזה יהיה פשוט מושלם.

בחזרה הבאה נישאו קולותינו צלולים מאי פעם, וכולנו הרגשנו שסוף-סוף הגענו להרמוניה מושלמת - ולא רק בתחום אחד.


גילאים 3-5
ש.
איך הרגישו הבנות כשגילי ניסתה להצטרף למקהלה שלהן?
ת. הן הרגישו תקועות. הייתה להן אפשרות לצרף אותה אליהן – ולהרוס את השירה שלהן, או לנהוג בכנות ולדחות אותה – דבר שיפגע בה מאוד.

ש. איך הן הרגישו בסוף?
ת. הן מאוד שמחו ונרגעו כשמצאו שקיימת דרך להיות גם נחמדות וגם ישרות, בזה שיתנו לה להצטרף אליהן, אבל לא לשיר.

גילאים 6-9
ש.
האם לדעתכם הפיתרון שאליו הגיעו הילדות היה טוב? למה, או למה לא?
ת. אין פיתרון מושלם, אבל זאת הייתה בהחלט האפשרות הטובה ביותר שעמדה בפניהן. טוב הלב דרש מהן לחוס על רגשותיה של גילי, אבל עם כל היושר והכנות הן לא יכלו לתת לה לשיר איתן ולהרוס את המקהלה. בזה שהן קיבלו אותה בתור מתופפת על תוף מרים, הן גרמו לה לחוש רצויה, בלי לגרום צער לאחרות.

ש. איך נוכל לדעת מתי חשוב יותר להיות נדיבים, ומתי חשוב יותר להיות כנים?
ת. זה אף פעם לא פשוט. אם אף אחד, כולל אתכם עצמכם, לא יסבול מעשיית החסד הזה, בדרך כלל האור הירוק ברור למדי. מצד שני, אם החסד יפגע בך או באחרים, יותר משהוא יעזור לזה שלמענו אנחנו עושים זאת, הדבר יהווה בדרך כלל תמרור עצור. במקרים שגורמים לך או למישהו אחר קושי, אך הצד הנזקק לחסד יקבל ממנו המון, בדרך כלל רצוי לנהוג בפשרה, כמו בסיפור.

גילאים 10 ומעלה
ש.
האם אתם חושבים שנכון תמיד לתת, לא משנה מה המחיר?
ת. נתינה וחסד הן בין המידות הערכיות ביותר מבחינה רוחנית, וככל שאנחנו משקיעים יותר במעשים כאלה אנחנו צומחים בעצמנו. עם זאת, יש גבול שעליו חייבים לשמור לטובת כולם. לדוגמא, אולי נראה לנו שזה מעשה טוב לשחרר אריה מסכן הכלוא בגן החיות אל מחוץ לגדר, כדי שיוכל לחלץ את עצמותיו ולהשתובב מעט – אבל אף אדם שפוי לא יעשה זאת. הדוגמא קיצונית, אבל הנקודה היא שאפילו מעשי חסד צריכים להיות שקולים מתוך חשיבה על התמונה השלמה.

ש. האם יש לאדם זכות מוסרית להגיד כל מה שבא לו כל עוד זאת האמת?
ת. בהחלט לא. העובדה שאמירה פוגעת היא אמת לא הופכת אותה לכואבת פחות, ואסור לנו לפגוע בזולת אלא אם יש לכך סיבה טובה מאוד. התורה מלמדת אותנו בפרוטרוט מהו קנה המידה לדיבור מוסרי, ואם נמלא את הכללים נוודא שהפה שלנו לעולם לא יהפוך לכלי נשק קטלני.

 

15/11/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub