הכנסת אורחים – לקבל אורחים בביתנו ולדאוג לרווחתם – היא ערך יהודי נצחי. אברהם, היהודי הראשון, אפילו כשהיה זקן, היה ממש רץ אחר עוברי אורח כדי להכניסם לביתו. במשך ההיסטוריה, אנחנו, צאצאיו, המשכנו בדרכי החסד שלו. התורה מלמדת אותנו את הערך הגדול שבעשיית חסד עם זרים ומורה לנו לעשות כל שביכולתנו כדי לעזור להם להרגיש בבית.

בסיפור שלנו, נער זוכה להתארח אצל מכניסי אורחים אמיתיים.

גיורא בן-שם קרא שוב את השלט ולא היה מסוגל להאמין למראה עיניו. איך זה יכול להיות? הוא תכנן את הטיול הזה עד לפרט האחרון. זאת הפעם הראשונה שהוא נוסע לבדו רחוק כל כך, מבאר שבע עד לצפת – כנציג באר שבע שנשלח לכנס 'תלמידים למען עולם טוב יותר'. הוא ארז בקפידה כל מה שהיה צריך ועלה על האוטובוסים הנכונים. הבעיה הייתה שאיכשהו הוא עשה טעות גדולה בעניין התאריכים, והגיע יום שלם לפני הזמן! לא רק שהתכנסות הנציגים עדיין לא התחילה, אלא שחדרי המגורים שיועדו לשהותם עדיין סגורים על מנעול ובריח. אין איפה להיות, אין איפה לאכול – והוא 'תקוע' לבדו, זר בעיר זרה בלי מקום לשהות בו!

מה עכשיו? מכיוון שלא הייתה לו ברירה אחרת, הוא התקשר אל הוריו מטלפון ציבורי. הם נדהמו לשמוע על הטעות, והורו לו בדאגה לחפש אכסניית נוער או בית מלון בסביבה, כדי לבלות שם את הלילה, ולחייב את כרטיס האשראי שלהם. הוא בקושי הספיק להוריד את השפופרת, כשמישהו טפח על כתפו.

הוא פנה לאחור וראה מולו נער ידידותי למראה, בערך בן גילו, חבוש כיפה. "סליחה שאני מתערב," הוא אמר, "שמעתי שאתה אומר בטלפון שאתה צריך מקום כדי להיות בו."

גיורא הנהן בעגמומיות. "כן," הוא נאנח. "הגעתי לכנס לפני הזמן, ואני תקוע. מכיר איזו אכסניית נוער בסביבה, שבה אני אוכל לנחות ללילה, ואולי גם איזו מסעדה סבירה?"

"אכסניה? אהה, חכה רגע, תן לי להרים טלפון הביתה." הנער שלף מהכיס את הסלולארי שלו, ולאחר שיחה שקטה, פנה אל גיורא בחיוך. "בוא אחריי ואקח אותך למקום הכי טוב בעיר."

גיורא והנער, ששמו היה אהרון, צעדו ברחובות העיר עד שלאחר כמה דקות נעצרו מול בניין דירות רגיל למראה. גיורא לא הבין.

"איפה אנחנו? זה לא נראה לי כמו מלון או אכסניה."

"אקח אותך לאן שאתה רוצה," אמר אהרון, "אבל עדיין מוקדם, ואם לא אכפת לך, בוא ניכנס קצת לבית שלי."

גיורא משך בכתפיו. אהרון נראה בחור טוב – הם אפילו גילו שהוא מכיר את אחד מבני הדודים של גיורא – וממילא לא היה לו משהו טוב יותר לעשות, אז למה לא?

הם נכנסו לדירתו הנאה אך פשוטה של אהרון, שם קיבלה אותם אמא שלו. "שבו, הגעתם בדיוק בזמן לצהריים", היא אמרה בחיוך, והזמינה אותם להצטרף לארוחה חמה שהמתינה על שולחן המטבח. האוכל הריח ונראה מצוין, וגיורא היה בהחלט רעב לאחר הנסיעה הארוכה שלו. אבל הוא תכנן לאכול במסעדה ולא רצה להטריד את האנשים החביבים האלה. אהרון הרגיע אותו שזה באמת בסדר, ומכיוון שהוא בכל מקרה אוכל, גיורא מוזמן להצטרף אליו.

הנערים אכלו בתיאבון רב, ואז הראה אהרון לגיורא את החדר שלו. התברר שגידול דגי נוי הוא תחביב המשותף לשניהם, והם בילו המון זמן בהתבוננות באקווריום של אהרון.

גיורא נהנה מאוד, אבל שם לב שמתחיל להיות מאוחר. "אהרון, היה נהדר, אבל נראה לי שעדיף שאתחיל ללכת למלון, אז אם לא אכפת לך..."

בדיוק אז נכנסה לחדר לאה, אחותו של אהרון. "בסדר, חדר האורחים מוכן!"

חדר אורחים? על מה היא מדברת? לפני שהספיק לשאול, הוביל אותו אהרון לחדר קטן ומטופח והצביע על המיטה המוצעת. "כאן אתה ישן הלילה גיורא. אני מקווה שיהיה לך נוח."

למה הוא מתכוון? הם עומדים לתת לו, לאדם זר, להישאר בבית שלהם ללילה? "אה... לא, לא תודה. אני לא יכול להטריח אתכם כל כך בשבילי. בואו נתקשר פשוט למלון ו..."

"לא. באמת. יש לנו כל הזמן אורחים", הבטיח לו אהרון.

"כל הזמן? אתה מתכוון שזאת אכסניה בחצי פנסיון או משהו כזה?"

אהרון הסתיר חיוך. "אה... כן, אפשר להגיד, מאז ימיו של הסבא-רבה-רבה שלנו אברהם אבינו, שתמיד חיפש אורחים, בית יהודי תמיד משמש אכסניה בחצי פנסיון – וגם בפנסיון מלא – לכל מי שצריך ארוחה חמה ומיטה רכה. וזה, ידידי, כולל אותך."

גיורא היה המום. זה באמת נראה טוב יותר מאיזה מלון מרוחק... ואז הוא נזכר במשהו. "אבל אהרון, יש לי בעיה. אין לי מזומן, רק כרטיס אשראי. האם אני יכול לשלם לך בזה?"

אהרון פרץ בצחוק. "אתה לא יכול לשלם לנו כלום. הכל חינם! הכנסת אורחים זאת מצווה – העונג כולו שלנו, לצעוד בעקבות אבותינו."

גיורא נדהם מנדיבותם של אהרון ומשפחתו כלפי אדם זר. הוא ידע שמחר, כשיגיע סוף סוף לכנס בנושא שיפור העולם, תהיה לו הצעה חדשה-ישנה – הכנסת אורחים יהודית מהסוג הישן – להוסיף לרשימת הדרכים הנפלאות להפוך את העולם למקום שטוב יותר לחיות בו.

גילאים 3-5
ש. איך הרגיש גיורא בהתחלה, כשגילה שהגיע לכנס יום אחד לפני הזמן?
ת. הוא הרגיש בודד, וחשב שאין לו ברירה אלא להישאר לבד במלון.

ש. איך הוא הרגיש בסוף?
ת. הוא הרגיש שדואגים לו, כי אהרון ומשפחתו לקחו אותו אליהם וגרמו לו להרגיש בבית.

גילאים 6-9
ש. האם אהרון נהג כשורה כשהזמין את גיורא לביתו?
ת. להכניס אורחים הביתה זו אחת הצורות הנעלות ביותר של חסד שקיימות. מבחינה מסוימת, כולנו 'אורחים' בעולמו של הקב"ה, וכאשר אנחנו דואגים לאורחים שלנו, אנחנו נוהגים בדרך טובה ונהיים דומים לאלוקים. יחד עם זאת, כילדים בבית הורינו, עלינו תמיד לשאול קודם את ההורים, כמו שעשה אהרון.

ש. באילו דרכים אנחנו יכולים להכניס אורחים?
ת. דרך אחת היא שבכל פעם שחבר בא לביתנו נציע לו חטיף או עוגה ושתייה, וכשזה מתאים, גם ארוחה. כאשר הוא יוצא, נלווה אותו לדלת, ואפילו נתלווה אליו בדרכו כשהוא יוצא החוצה. הכלל הוא: מהרגע שמישהו מניח את רגלו בתוך ביתנו, עלינו להשתדל לגרום לו להרגיש אורח רצוי ולא אורח בלתי קרוא.

גילאים 10 ומעלה
ש. בפרשת השבוע אנחנו רואים שאברהם עזב שיחה רוחנית עמוקה עם ה', כדי לשרת במקום זה כמה אורחים מאובקים-למראה שחלפו ליד אוהלו. חז"ל לומדים מזה, שהכנסת אורחים חשובה יותר מקבלת פני שכינה. מדוע זה ככה לדעתך? האם אתה מסכים?
ת. קשר אמיתי עם ה' משמעותו לנסות להתייחס לאחרים בדרך הדומה ביותר לזו שבה ה' מתייחס אלינו. האלוקים הוא הנותן המוחלט ומקור החסד, ואברהם ידע שלמרות שהוא מתנסה כעת בחוויה מיוחדת המקרבת אותו אל ה', בכל זאת יהיה נעלה יותר לוותר עליה כדי להתנהג בדרכיו של ה' ולהציע את עזרתו לאחרים.

ש. האם זה אומר שאנחנו צריכים לקפוץ על כל אדם ברחוב ולמשוך אותו לתוך הבית שלנו?
ת. למרות שהיו (ויש) אנשים גדולים שאהבתם וענוותנותם היו כל כך גדולות עד שזה בדיוק מה שהם היו עושים, התנהגות כזאת בהחלט אינה מתאימה לרובנו. בכל אופן, אנחנו צריכים ללמוד להגמיש את עצמנו בהדרגה, ולפתוח את בתינו ואת ליבותינו למעגל הולך ומתרחב של אנשים, שחייהם יוכלו להיות טובים יותר בעזרתנו.