למרות שיתכן שאנחנו מודעים היטב לחשיבות השמירה על ניקיון הסביבה, יתכן שאנחנו עדיין לא מודעים מספיק לכך שחוץ מלהתקלח ולא להשליך פסולת ברבים, קיימת דרך נוספת לשמור על הניקיון – להשתמש בדיבור נקי. שימוש בשפה מלוכלכת הוא כמו להשליך על עצמנו, ועל האנשים שסביבנו, זבל. בפרשת השבוע הזה, התורה, שתמיד משתמשת במילים המועטות ביותר שאפשר, יוצאת מגדרה ומוסיפה מילים כדי רק לבטא משהו בשפה נקייה (בראשית ז', ח'), וכל זאת כדי ללמד אותנו שכשמדובר בדיבור – הכלל הוא "שמור על הניקיון".

בסיפור שלנו, ילד לומד שבשביל לשמור על הניקיון לא מספיקים רק מים סבון.

אמא שלנו אוהבת להתבדח שכשבֶּני היה תינוק, הוא החליף לעצמו חיתולים לפני שהיא הספיקה אפילו להגיע אליו. האמת היא, שאילו הכרתם את אחי, לא הייתם בטוחים כל כך שהיא מתבדחת. אני מתכוון שיש משוגעים לניקיון – אנשים שלוקחים ברצינות להיות נקיים ומסודרים – אבל אחי בני עולה על כולם.

קודם כל, כולנו יודעים שאם צריכים לצאת לאן-שהוא אנחנו חייבים להודיע לבני לכל הפחות חצי שעה מראש, כי אין שום סיכוי שהוא יצא מהבית, בלי להתקלח קודם וללבוש בגדים נקיים ומגוהצים. זה, כמובן, בנוסף למקלחות ה'רגילות' שהוא מתקלח כל יום.

והחדר שלו – חבל על הזמן. גם אני די מסודר והחדר שלי אף פעם לא ממש מבולגן, אבל בהשוואה לזה של בני הוא נראה כמו אחרי רעידת אדמה. אתם יכולים ללבוש כפפה לבנה, להעביר אצבע על כל המדפים שלו, והכפפה תצא יותר לבנה ממה שהייתה כשהתחלתם! כל הילדים במשפחה שלנו יודעים שאם נכנסים לחדר של בני צריכים לחלוץ קודם את הנעליים, או לכל הפחות לנגב את הרגלים בשטיחון שליד הדלת שלו, ואם קרה ששכחנו בטעות, וואו, אז הוא היה דואג להזכיר לנו בדרך שאחריה בטוח שבחיים לא נשכח שוב. בואו נגיד רק שקללות הן ביטוי עדין למה שהוא עשה לנו.

אבל הדבר שהיה הכי גרוע בעיני בני, הדבר שהוא פשוט לא היה מסוגל לסבול, זה שמישהו לכלך את הסביבה. אם הוא היה תופש מישהו מאיתנו שמשליך בחוץ עטיפה של מסטיק, או גרוע מזה, משאיר אחריו פחית ריקה, הוא היה מתפוצץ. חוץ מזה שהוא היה מרים את מה שהשארנו ומחזיר לנו, הוא היה פותח בהרצאה שלמה, או יותר נכון בהטפה, מקלל ומאשים אותנו במלוא המרץ, שבחוסר האכפתיות שלנו אנחנו מחריבים את כדור הארץ וכו'.

הסיבה שאני מדבר בלשון עבר, היא בגלל אותה פעם שבה מישהי אמרה לו משהו ששינה את כל סגנון ההתנהגות של בני, ואני מקווה שלנצח.

הטיול

יצאנו לטיול משפחתי עם בני הדודים שלנו. כולנו נדחקנו בשני המושבים האחוריים של הטנדר של דוד יעקב, בעוד שהמבוגרים ישבו מקדימה. הבאנו לטיול המון חטיפים, וכולם נהנו. ככה זה היה עד שנעמי, בת הדוד שלנו, שישבה ליד בני, עשתה את 'טעות חייה' והשליכה את ליבת התפוח שלה דרך החלון אל צד הדרך.

זאת הייתה דרך כפרית, ואפשר לטעון שליבת תפוח שמושלכת אל בין העצים לא תגרום לשום נזק, להוציא, אולי, שתיל נוסף של עץ תפוחים, אבל בני לא היה מוכן לשמוע – השלכת פסולת היא השלכת פסולת. אחותי ואני ידענו מה עומד להגיע, והתכווצנו כשראינו את הגוון האדום שהתפשט על הפנים של בני. ואז הוא התחיל להתנפל על בת הדוד האומללה שלנו.

בהתחלה נראה שנעמי המומה. אבל אז, אנחנו היינו המומים כשראינו איך היא מתאוששת במהירות, ובקור רוח מביטה לבני ישר בפנים ואומרת: "אולי לא הייתי בסדר שזרקתי פסולת מהחלון, אבל זה כלום בהשוואה לכל הפסולת המצחינה שאתה זורק לתוך האוטו!"

על מה את מדברת?" בני שאל בחוסר הבנה.

"תשמע איך שאתה מדבר. השפה המלוכלכת שלך היא זיהום העולם!"

רציתי למחוא לה כפיים, אבל עצרתי את עצמי.

"תראה בני", היא אמרה, "נפלא כשרוצים להיות נקיים ולשמור על הסביבה, ואתה יכול להשתמש בכל הסבון שבעולם ולמחזר עד שהפנים שלך יכחילו, אבל כל עוד לא תלמד איך לנקות את הדיבור שלך ולזרוק את השפה המלוכלכת הזאת, זה כאילו שאתה יושב בתוך משאית זבל, ומושך לשם בכוח את כל מי שסביבך".

מראה הפנים של בני שידר שהוא קלט את המסר, מסר שכולנו רצינו להעביר לו כבר המון זמן, אבל אף פעם לא ידענו איך. בני עדיין חולה ניקיון, אבל הוא הרבה יותר צנוע ורגוע בקשר לזה. אפילו אם מישהו מלכלכך מול עיניו מידי פעם, הוא משתדל מאוד להגיד לו את זה בצורה נקייה לא פחות מזו שהוא היה רוצה שהעולם יהיה.

גילאים 3-5
ש. איך בני הרגיש כשראה מישהו משליך פסולת בחוץ?
ת. הוא כעס וחשב שיש לו זכות לקלל את מי שעשה את זה.

ש. איך הוא הרגיש אחרי שנעמי דברה איתו?
ת. למרות שזה עדיין הפריע לו, הוא הבין שאם באמת חשוב לו לשמור על עולם נקי, הוא צריך גם לדבר בשפה נקייה.

גילאים 6-9
ש. האם אתם מסכימים ששפה היא צורה של לכלוך וזיהום הסביבה?
ת. אולי זה לא כל כך ברור כמו פיח או פסולת רעילה, אבל בדרך מסוימת, שפה מלוכלכת מזהמת את סביבתו של המדבר כמו גם את זו של המאזין. זו דרך אלימה ובלתי יעילה לביטוי עצמי, ואדם רוחני ימצא תמיד דרך אחרת, נקייה יותר, להביע את המסר שלו.

ש. איך לדעתכם יגיבו אנשים למי שמתעקש לא לקלל או להשתמש במלים גסות?
ת. אולי בהתחלה הם יופתעו, בייחוד אם הוא לא תמיד דיבר ככה, אבל בסוף הם יעריכו אותו הרבה יותר, בגלל שייראו איך הוא מכבד את עצמו ואת זולתו כשהוא בוחר לשמור על פה נקי.

גילאים 10 ומעלה
ש. מה גרוע כל כך בשימוש בשפה מלוכלכת?
ת. דיבורו של האדם הוא אחד מהכוחות העמוקים והרוחניים ביותר שבו. הדיבור מחבר בין עולמו הפנימי לעולמו החיצוני. אולי זה לא קורה מייד, אבל מי שמשתמש בכוח הרוחני האדיר הזה בדרך בלתי מבוקרת, מאפשר בעצם למשהו מאוד לא נקי לחדור אל העצמיות הפנימית שלו, דבר שישפיע על האיכות של כל חייו. חוץ מזה, יש בכך כפייה מסוימת על האנשים שסובבים אותו. אם זה נשמע קיצוני מדי, ערכו ניסיון, ובמשך שבוע אחד שמרו על פה נקי מכל מלה גסה, ותראו כמה שאתם נהיים רגישים להשפעותיו של דיבור לא נקי.

ש. האם הדרך שבה האדם מדבר משקפת את האישיות שלו?
ת. למעשה זאת אחת הדרכים הטובות ביותר להסיר את ה'מסכות' של האנשים, ולגלות מה מתרחש אצלם מתחת לפני השטח. דיבורו של אדם, מספק לנו מעין צילום רנטגן של מהותו האמיתית. יש בכך גם כלי רב עוצמה לצמיחה אישית - כששיפור איכות הדיבור שלנו הוא דרך יעילה לשיפור האישיות ובניית הרוחניות.