תמיד טוב להיות זהיר. במשך יותר מ-3000 שנה מלמדת אותנו התורה כמה חשוב לשמור על סביבה בטוחה וזהירה. לדוגמא, מפרשת השבוע אנו למדים כיצד אדם הבונה לעצמו בית חדש, חייב לנקוט במספר אמצעי זהירות בסיסיים, בכדי לוודא שאנשים לא יסתכנו כשהם עוברים ליד הבית או עולים לגגו. "כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך(כדי שלא תהיה אחראי על דמו) כי יפול הנופל ממנו" (דברים כ"ב:8). הקב"ה רוצה שנהיה מודעים לבטיחותו של הזולת, ושנחיה חיים בריאים וארוכים.
 

בסיפור שלפנינו נכיר ילד, הלומד לקח חשוב על הצורך לדאוג לבטיחותו של הזולת.

הדרך הקצרה שבין המכולת השכונתית לבין הבית, היוותה מאמץ גדול מאוד עבור אדון זהבי. האיש הזקן השקיע כח רב בסחיבת סל הקניות הענק והמלא שלו, שהסתיר לו את דרכו כמעט לגמרי.

כשהגיע לרחבת הכניסה של דירתו, הוא השמיע אנחת רווחה. "ברוך השם, אני כבר כמעט בבית", חשב לעצמו. "הסל הזה הרבה יותר כבד ממה שחשבתי..."

בדיוק באותו הרגע הוא הרגיש איך רגליו כורעות תחתיו. בום-טרח! אדון זהבי השתטח על המדרכה, וכל המצרכים התפזרו סביבו.

למרבה המזל, הוא הצליח לבלום את עצמו בידיו ולכן לא נפגע, אך גורלם של המצרכים לא היה טוב כשלו.

על המדרכה נתגלתה תמונה שנראתה כמו יצירה של אומנות מודרנית, המורכבת מביצים שבורות, עגבניות מעוכות ובקבוקי סודה מבעבעים, כשאחד מהם עדיין מתיז מתוכו את המשקה כאילו היה מזרקת מים מפוארת.

כשאדון זהבי התאושש מעט, הוא הבחין בגורם לנפילתו הדרמטית. לאורך מרכז המדרכה שכבו להם זוג אופניים כחולים ומבריקים, עליהם נכתב באופן ברור ביותר: "שייך למיכאל לוי, דירה 4א'".

אדון זהבי ניקה את שיירי המצרכים שקנה מעל המדרכה, והזיז את האופניים הצידה בכדי למנוע "שידור חוזר" ע"י אחד מהשכנים האחרים. לאחר מכן, הוא עשה דרכו לדירה 4א', וצלצל בפעמון הדלת.

אמו של מיכאל פתחה את הדלת. השכן המתוסכל סיפר לה מה קרה לו בדרכו לביתו, כשפניו עדיין אדומות מהאירוע הטראומטי. היא התנצלה מעומק הלב, והציעה לפצות אותו על המצרכים האבודים. לאחר שאדון זהבי נרגע מעט ויצא מן הבית, היא צעדה הישר לחדרו של בנה.

לקח זמן מה עד שמיכאל שמע את דפיקותיה על הדלת, בגלל המוסיקה הרועשת שהשמיע בחדרו. "כן אימא?", הוא ענה לבסוף, כשהוא ניגש לדלת.

"מיכאל, אתה רכבת על האופניים שלך הבוקר?" היא שאלה, בניסיון להישאר רגועה.

"בטח, אימא. מזג האוויר בבוקר ממש התאים לרכיבה על אופניים", אמר מיכאל עם חיוך על פניו, כשהוא חש הקלה שאמו לא באה לבקש ממנו להנמיך את עצמת המוסיקה.

"אז איפה השארת את האופניים כשסיימת אתם?", היא המשיכה, כשבקולה נשמעת עצבנות קלה.

מיכאל גירד בראשו. "אני לא כל כך זוכר", הוא אמר. "את יודעת, כנראה השארתי אותם סתם ככה, בסביבה, שם למטה".

"אולי על המדרכה?", ניסתה אמו להוביל אותו לתשובה.

"אה, נכון", אמר מיכאל, מתרשם מזיכרונה הטוב של אמו.

"מיכאל", נאנחה אמו, "אתה לא יכול להשאיר את האופניים באמצע המדרכה סתם כך. זה מסוכן עבור האנשים שצריכים לעבור שם". היא המשיכה וסיפרה לו על מה שקרה לאדון זהבי ואחר הוסיפה: "כל אחד מאתנו אחראי לשמור על סביבה בטוחה, כשהמשמעות היא שעלינו לחשוב מה המקום הראוי להשאיר בו את חפצינו. עכשיו רד בבקשה למטה, והזז משם את האופניים לפני שמישהו אחר ייפול בגללם".

מיכאל הבין שהיה עליו להיות זהיר יותר. הוא ירד במדרגות ומצא את אדון זהבי כשמטאטא בידו, אוסף את מה שנותר ממצרכיו השבורים. מיכאל סרק במבטו את כל הלכלוך שעדיין היה שם, והרגיש נורא על שגרם לשכנו ליפול על המדרכה.

"בבקשה, תן לי לנקות במקומך, אדון זהבי", אמר הנער. "אני ממש מצטער על שהשארתי את האופניים שלי שוכבים פה. זה המעט שאוכל לעשות למענך".

"זה מאד נחמד מצדך להציע לי את עזרתך, אדוני הצעיר. ואני מקבל את התנצלותך. אני בטוח שלא עשית זאת מתוך כוונה רעה. הנה, בוא נעבוד ביחד, אתה תטאטא ואני אחזיק את כף האשפה".

החל מאותו היום ואילך, מיכאל תמיד הקפיד להחנות את אופניו במתקן האופניים, רחוק ממקום שעלול לסכן את העוברים והשבים. הוא אפילו נהג להזכיר לחבריו לעשות כמוהו. המאמץ היה שווה את ההרגשה הטובה שליוותה אותו, ביודעו שהוא עוזר לשמור על שכונה בטוחה, נקייה מסכנות מיותרות.
 

גילאים 5-3

ש: כיצד הייתם מרגישים אילו ידעתם שמישהו נפל ונפגע כתוצאה ממשהו שהשארתם סתם כך באמצע הדרך?
ת: היינו מרגישים מאד לא בנוח, שבגלל חוסר הזהירות שלנו מישהו אחר נפגע. היינו מנסים להיות יותר זהירים בפעם הבאה.

ש: כיצד הרגיש מיכאל מהרגע שהתחיל להחנות את אופניו במקום המתאים?
ת: הוא הרגיש טוב מאד, משום שעשה משהו שסייע לשמור על ביטחונם ושלומם של חבריו ושכניו.

גילאים 9-6

ש: האם מוצדק להאשים את מיכאל, הרי הוא בסך הכל השאיר את האופניים שלו על המדרכה, ולא הפיל או דחף מישהו בכוונה?
ת: התורה מלמדת אותנו להיות בני אדם מתחשבים, במיוחד כלפי הזולת. לא מספיק רק להימנע מלהזיק לאחרים באופן פעיל, אלא עלינו גם לנסות למנוע מצבים בהם אנשים עלולים להיפגע. במקרה שלנו, מיכאל השאיר את האופניים שלו במרכז המדרכה, במקום שמישהו עלול למעוד בגללם, ולכן הוא הואשם במעשה רשלני.

ש: באילו דרכים נוכל לשמור על סביבה זהירה ובטוחה בביתנו או אפילו בשכונה שלנו?
ת: נוכל לוודא שחומרי ניקוי מסוכנים ורעילים לא נמצאים במקומות שאליהם עלולים להגיע ילדים קטנים. כמו כן, נוכל להרים או להרחיק מהרצפה כל דבר שאנשים עלולים להחליק עליו, כמו קליפות של פירות למשל. אם נקפיד לפקוח את עינינו, נגלה דרכים רבות לעזור לשמור על סביבה בטוחה. פעילות מעין זו, תראה שאכפת לנו מהזולת.

גילאים 10 ומעלה

ש: האם יש לאפשר לכל אחד לנהוג כאוות נפשו ברכושו הפרטי, או האם יש לחברה זכות לחייב אותו לנהוג בחפציו באחריות ובזהירות?
ת: זכויות הרכוש הפרטי הן לגיטימיות, ואין להגביל או לסייג אותן ללא צורך. עם זאת, אם השימוש בחפצים מסוימים עלול להזיק לזולת, יתכן שטובת הכלל תגבר על טובת הפרט. לדוגמא, חוקים האוסרים על זיהום הסביבה, מעמידים את זכויות הכלל לנשום אוויר נקי ולשתות מים טהורים, מעל זכויות הפרט לזהם את הטבע.

ש: האם יש משהו רע בלעשות פעולה מסוכנת או מזיקה, אם הנזק היחיד שעלול להיות, ייגרם למבצע הפעולה, ולא לאף אדם אחר?
ת: בכדי לענות על השאלה הזו, עלינו לדון בשאלה מי אנחנו, ולמי שייך הגוף שלנו. היהדות רואה את הכל, אפילו את גופו של האדם, כמתנה שקיבלנו מהקב"ה. הקב"ה 'השאיל' את הגוף שלנו לנשמותינו, ככלי שבעזרתו נבצע משימות רוחניות בעולם הגשמי שלנו. כמו כל חפץ מושאל, עלינו לשמור על גופינו, להשתמש בו, אך לא להזיק לו. כל רגע בחיים הוא יקר, והכבוד והדאגה שאנו חייבים לעצמנו, הם לא פחות חשובים מאלה שאנו חייבים לחברינו.