מתי מת האדם? האם כאשר המוח חדל לשלוח שדרים לתאי הגוף? או כשהלב לא מצליח לשאוב ולהזרים את אספקת הדם החיונית לגוף?

השאלות הללו חשובות גם מבחינה אתית-רפואית, אבל בינתיים נסו אתם לחשוב על הרעיון הבא: אולי החיים מפסיקים הרבה לפני שמתרחש כל אחד מהאסונות הנ"ל. אולי הפציינט הפסיק "לחיות" הרבה לפני שנפגע או חלה....

לפעמים אנחנו טועים בראיית המציאות. ההבדל בין חיים ל"חיים" מובן באותן סיסמאות נגד שימוש בסמים: "אם אתה חי בשביל המנה הבאה – אתה לא חי!"

כולנו רוצים לחשוב על עצמנו בתור "יצורים חיים", אבל הייתכן שמה שאנחנו חווים איננו חיים אלא "קיום" בלבד?

החיים הם לא קוקה-קולה ולא מכוניות ספורט. אלו הן רק אשליות. הן גורמות לנו לחשוב שאנחנו חיים, אבל אין בהן שום עומק של משמעות או מטרה. הן חולפות ונעלמות כלא היו. כל מה שנשאר לאחר 60 שנות רדיפה אחר הדברים האלה, זה אדם עייף ותשוש, שייריו של יצור אנושי שחיפש את החיים במקומות הלא-נכונים, ומצא רק צללי קיום.

המוח עדיין רוחש מחשבות והלב עדיין פועם, אבל יתכן שהאדם כבר נפרד מגופו, כמו מקליפה ריקה. זוהי השחיקה שאנחנו רואים בפניהם של הזקנים. הם נכנעו בקרב משום שמעולם לא מצאו את החיים שלהם קיוו. אולי אדם כזה נמצא, ואולי הוא בשום מקום, אבל ודאי שהוא לא חי!

הנעורים משטים בצעירים, אבל הזקנה בוחנת את כולנו

בפרשת השבוע הזה, פרעה פוגש את יעקב ושואל: "כמה ימי שני חייך?" (בראשית מ"ז, ח'). פרעה לא בדיוק מתעניין בגילו של יעקב, ובכל זאת, כשהוא רואה את יעקב הוא תוהה: "איפה צל האדם שבדרך כלל הופך אדם בגילך להיות?" פרעה רואה שיעקב אדם זקן, ובכל זאת הוא אינו סובל מהתסמינים של חיים-של-קיום-בלבד. במקום זה, יעקב משדר בהופעתו חיים ש"נחיו" במלואם. אז פרעה שואל: "כמה ימים חווית חיים בפועל" – להבדיל מקיום גרידא.

הרב שמשון רפאל הירש (המאה ה-19, גרמניה) מסביר בשנינות:

"המונה שנים, אינו מחשב ימים. רק אנשים נבחרים יחשבו כל יום ויראו בו תפקיד מיוחד. האדם האמיתי אינו חי שנים אלא ימים.

"כך בתפילת משה, בה ההיסטוריה כולה גזה ועוברת כחלום, הוא אומר: '(אם) אלף שנים (הן) כיום אתמול (אזי אין הימים נחשבים לכלום)... למנות ימינו כן הודע [למד אותנו]!'

"וכך אומר גם פרעה: 'כמה ימים חיית בשני חייך?' ובהציגו כך את שאלתו, הוא מגלה את הרושם העמוק שעשתה עליו דמותו של יעקב."

חיים טובים אינם בנויים מחופשות מוצלחות

סודות נוספים מתגלים בפרשת השבוע הזה. יעקב פוגש את בנו יוסף לאחר שנים רבות של פרידה. "...ראותי את פניך, כי עודך חי!" (בראשית מ"ו, ל')

מה משמעות הפסוק הזה? האם יתכן שיעקב יראה את פני יוסף, ויוסף לא יהיה חי?! אלא שיעקב חשש שבתוך עולם החולין של מצרים, יוסף עלול לחדול מ"לחיות", ולשקוע לתוך קיום סתמי.

כשהאדם צעיר יותר קל לו לרמות את עצמו (ואת האחרים) שהוא מתנסה בחיים. צריך עין חדה כדי להבחין שהחיים בעצם אינם מתקדמים לשום מקום. ליעקב הייתה אותה עין בוחנת, והוא יכול היה לראות איך יוסף חי. בכל מקרה, הזמן הוא "נייר הלקמוס" הטוב ביותר כדי לבחון כיצד אתה חי. בדרך כלל, אנשים מבוגרים הם אלה שהופכים להיות פסימיסטים ומתונים. לעתים קרובות מדי, רק כשכבר כמעט מאוחר מדי, אנחנו מבינים אילו מין חיים היו לנו.

מי שחווה חיים מלאי משמעות, חייב להיות מישהו שמילא את ימיו במשמעות. חופשות נהדרות בזו אחר זו לא יעשו את זה. במלים אחרות, אל תראה את שבוע החופשה בכל שנה כתכלית החיים. שים לב מה אתה עומד לעשות היום... ותכנן משהו שיהפוך את היום למשמעותי!

סיעור מוחות – שאלות למחשבה

שאלה ראשונה: כל מי שמגיע לשנותיו האחרונות, היה רוצה להביט לאחור ולראות חיים שנחיו במלואם, בניגוד לחיים ש"היו" סתם. ברגע זה, האם אתה מרגיש שאתה "חי" או "מתקיים"?

שאלה שנייה: מכל הפעילויות הנוכחיות שלך, איזו מהן תיתן לך לדעתך את הסיפוק הרב ביותר לטווח הארוך?

שאלה שלישית: איזו מהפעילויות תיראה בעיניך במבט לאחור כבזבוז זמן?

שאלה רביעית: אילו היית יכול לחזור אחורה בזמן, ולתת לעצמך כמה עצות חשובות שאתה זקוק להן, מה תגיד? האם אתה חושב שתקשיב?