האמת כבדה, על כן נושאיה מועטים (המאירי - משלי ג', י"ח)

ויאמר האלוהים לנביאו: "לך אל העם ואמרת להם את דברי".

ויען נביאו ויאמר: "ככל אשר תאמר כן אעשה", כי עבד נאמן היה לאלוהים.

ויאמר אלוהים: "לך ואמרת אליהם כי היטב אֵיטִיב לכל אשר ישמור את עשרת דברי אלה:

א. לא תעשן בציבור.

ב. לא תעקוף בתור.

ג. לא תגיש יין לבן, יען כי האדום עדיף, ותועבה הוא הלבן לאלוהיך.

ד. לא תאכל בפה פתוח, כי נבזית היא אכילה זאת.

ה. לא תשבור דיאטה, כי הדיאטה קדושה היא.

ו. למד את ילדיך להרוויח הרבה כסף, למען לא תבושו אתה ובני ביתך.

ז. השלמת ציוד מהמשרד לא תיקרא גנבה, למען לא תחושו אשמה, ואנשים אשמים הם לא נחמדים.

ח. טול בחופשיות מגבות מבתי מלון, כי מחירי הלינה שם מופקעים ממילא.

ט. כבד את אביך ואת אמך ודאג שיתנהגו באופן סביר.

י. שמור את יום השבת, כל עוד הוא אינו מפריע לקניות ולסרטים.

ויאמר נביא האלוהים: "אכן, טובות המצוות אשר הורתני, וקלות הן לשמירה, וחוץ מזה הן יעשו שאני אראה טוב בעיני שומעיהן."

ויצא הנביא אל העם וידבר את כל דבר החוקים האלה. וישאו חן הדברים בעיני הקהל ויאמרו, "קלות הן המצוות לשמור ולעשות".

וכך היה, וכולם יצאו נחמדים ומרוצים.

ערכי התקשורת

אילו נכתבו עשרת הדברות על ידי מחבר מודרני כלשהו, יתכן מאוד שהם היו כוללים כמה מן הרעיונות המפורטים לעיל. עם החיבה היתרה שמייחסת החברה שלנו לכללי התנהגות, "ערכים חברתיים" רבים מקבלים חשיבות מעבר לכל פרופורציה של ערכם המוסרי.

מעצביהם של רהיטים או צעצועים שהתגלו כמסכנים את משתמשיהם, מוקעים בעיתונות כמקור הסבל של החברה, בעוד שברוצחים סדרתיים ובאנסים, שפשעיהם חמורים לאין-ערוך, מטפלים כ"בעיות חברתיות". החברה מגנה יותר נסיעה בגרוטאה פולטת עשן מאשר מעורבות במעשי ניאוף. ריח רע של זיעה, יותר מן הרוע בעצמו.

אין ספק שסטייה כזאת ממה שצריך להדגיש באמת, נובעת מהעדר ספר הדרכה מוסרי אמיתי. התקשורת הפכה לקנה המידה המוסרי שלנו. והעיתונים מדווחים על הפשעים האחרונים ה"מרגשים" ביותר, ולא בהכרח הגרועים ביותר.

דגש מוזר כזה גובה את מחירו, כפי שזה בא לידי ביטוי בשיעורים הגוברים של הפשיעה, הדיכאונות וההתאבדויות.

אבל קיים גם המימד הבינאישי. קרובי משפחה וידידים אינם מצליחים להגיע להסכמה בנושאים שונים, משום שאין להם נקודת התייחסות משותפת. מה שאנחנו מצפים למצוא בבני הזוג שלנו, ומה שאנחנו מוצאים בהם, הם שני דברים שונים לחלוטין, משום שכל אחד מבני הזוג גדל עם מערכת שונה של ערכים. קונפליקטים גדולים עלולים לפרוץ מתוך דברים שוליים, משום שהם לא מוכנסים לפרספקטיבה המוסרית האמיתית שלהם.

כללי התנהגות או מוסר?

פרשת השבוע הזה מספרת כי לאחר שעבד יעקב שבע שנים כדי לשאת את רחל לאישה, לבן רימה אותו: "ויהי בערב, וייקח את לאה בתו, ויבא אותה אליו" (בראשית כ"ט, כ"ג). כשיעקב מגלה שרימו אותו הוא פונה אל לבן: "ויאמר אל לבן: מה זאת עשית לי? הלא ברחל עבדתי עמך, ולמה רימיתני???" (בראשית כ"ט, כ"ה)

לבן עונה שעל פי מנהג המקום, ההורים לא מחתנים את "הצעירה לפני הבכירה" (בראשית כ"ט, כ"ו).

לבן מאמין שהוא פעל נכון בזה שרימה את יעקב לאחר שהיה ביניהם הסכם, ולאחר שיעקב שילם על רחל בעבודה של 7 שנים! המנהג גובר על חוסר המוסריות שבגניבה.

בעולם של ימינו, שבו הערכים אינם שקולים ובדוקים, גוברים שיגיונותיה החולפים של החברה על חוקי המוסר הנצחיים. נימוסים טובים חשובים יותר מערכים טובים.

אדם יכול להיות צדיק ממש, אבל אם הוא לועס בפה פתוח אז הוא "חזיר". הוא יכול להיות פושע מוכר, אבל לזכות בגינוי נרחב דווקא משום שהוא מעשן בציבור. אין ספק שעישון זו התמכרות איומה, והמוות שנגרם על ידיה נורא. אבל בו בזמן, כמעט מדי יום בעולם המערבי נדקרים צעירים על ידי פרחחים בפאבים ובמקומות בילוי אחרים! איפה ההתמרמרות המוסרית על זה? למה אין מודעות רחוב שמונות דקירות אלו ותובעות פעולה? אין ספק שצעירים שנהרגים מהשתוללות של סכינאי חשובים לא פחות מקרבנות הניקוטין!

סולם הערכים

יש לבחון היטב ערכים שונים, ולהציב אותם במקומם על הסקאלה. כפי שראינו במעשהו של לבן, 'ערכים טובים' עלולים להיות רשע מוסרי, אם מניחים אותם בשלב הלא נכון של סולם העדיפויות. כל אחד יסכים שחשוב לשמור על מנהגי החברה שלך אם הם צודקים, אבל אי אפשר להעדיף את המנהג על פני המוסר האמיתי.

כולנו אוהבים להאמין שאנו טובים. כל אדם פונה לקוד המוסרי האישי שלו כהוכחה ל"טוב לבו". אחרי הכל, אפילו לבן חשב שהוא אדם טוב. אבל מה שהופך אדם לטוב איננו העובדה שיש לו ערכים מוסריים, אלא זה שהוא מחזיק בסולם ערכים שנבדק ונשקל היטב.

יתכן שהילדים שלך מוכנים היטב לאותו טיפוס שיציע להם סמים ויודעים בעל פה איך לסרב לו. אם הם יהיו מוכנים באותה מידה להזדמנויות המוסריות ביחסם לזולת, אין ספק שהם יהיו אנשים נפלאים הרבה יותר.

סיעור מוחות - שאלות למחשבה

שאלה ראשונה: עישון בציבור, שמזיק מבחינה גופנית לאחרים, אינו זכות שמעוגנת בחוק; אם כן, מדוע "זכות הדיבור" מעוגנת בחוק, למרות שהיא עלולה להזיק מבחינה נפשית ופיזית לאחרים?

שאלה שנייה: אילו נתנו לך לכתוב 10 דברות לכל בני האדם, מה היה הדיבר הראשון?

שאלה שלישית: מה צריך להיות העונש/התוצאה למי שעובר על הדיבר הזה?

שאלה רביעית: אם הילד שלך ישאל אותך "למה טוב לעזור לאנשים?" האם יש לך תשובה מוכנה שחשבת עליה היטב?