"מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת השמש. יש דבר שיאמר: 'ראה, זה חדש', והוא כבר היה..." (שלמה המלך, קהלת א', ט-י)

אם נבחן את הפרסום המערבי, נגלה שהמלה הכי נפוצה בו היא "חדש". המכונית הכי חדשה, האופנה החדשה ביותר, המחשב הכי חדש, ואבקת הכביסה הכי חדשה!

"חדש" זה לא טוב יותר, או יעיל יותר. אז למה "חדש" מושך כל כך הרבה אנשים – יותר מ"בדוק", "יעיל" או "משופר"?

ערכים חדשים?

כך נפתחת פרשת השבוע הזה:

ראה, אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה - אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם, אשר אנוכי מצווה אתכם, היום. (דברים יא, כו-כז)

ה"חתם סופר" (מגדולי הרבנים במאה ה-19 בהונגריה) דן בצורך להוסיף את המלה "היום". הוא מסביר שבכל פעם שהתורה משמשת במלה "היום", היא דורשת מאיתנו להתייחס למצווה כאילו היא חדשה – כאילו שמענו אותה היום, בפעם הראשונה.

אבל למה אנחנו צריכים להוסיף את מרכיב החידושיות הזה? האם שמירת המצוות "סתם" אינה גדולה מספיק כדי להביא עלינו השפעת ברכה מאת ה'?

הדחף לחידוש, אומר החתם סופר, הוא חלק מהטבע האנושי. לכן, תעשיות הרכב יעצבו מחדש את צורת המכונית, למרות שבתוכה מצויים בדיוק אותו מנוע וחלקים פנימיים. השינויים החיצוניים הקוסמטיים האלה מספקים הצדקה לשימוש במלה "חדש".

התורה אומרת לנו שהדבר נכון גם לגבי ערכים ומוסר: לא תהיה להם השפעה ארוכת טווח, אלמלא יוכלו לשמור על רמה מסוימת של התחדשות.

לא מספיק שהורה יגיד: "ככה עשו את זה תמיד". המודרניות שולטת, ומה שיש לדור הקודם לומר מיושן מטבעו, וחסר את הריגוש שב"חידוש".

לכן, ההורים עומדים מול פרדוקס מייאש. הם רוצים לתת לילדים שלהם חכמת חיים שבה יוכלו להשתמש לכשיגדלו, אבל החוכמה הזאת תתערער ברגע שהיא תהפוך למיושנת!

לכן, עליכם להניח שילדיכם יעזבו את הערכים שלכם תמורת משהו "מודרני" יותר. אם לא תחליטו ותתייחסו אל החיים כאל דבר מציאותי וחדש, ותלמדו את הילדים שלכם לנהוג בדרך זו, בסופו של דבר אתם וצאצאיכם תפנו לכיוונים שונים כדי למצוא את טעם החידוש בחיים - וזה יכול להיות כל דבר - מאסטרולוגיה ועד לבודהיזם...

מה חדש?

אם חושבים על זה ברצינות, שום דבר לא חדש באמת. הכל בעצם "שיפור" של משהו ישן. לדוגמא: תמיד היה לאנשים צורך בתקשורת במרחקים ארוכים. בעבר, כרכרת הדואר המהיר הייתה "חידוש". אחר כך הגיעו הטלגרף, מכשיר הפקסימיליה, ועכשיו - אי-מייל. כל אלה ביסודם שיפור של אותו מושג בסיסי – הצורך בתקשורת.

תיאורית מדע הפיזיקה אומרת: "אנרגיה (או חומר) לא נעלמת או נוצרת, אלא רק משנה את צורתה".

זה נכון גם לגבי "מטפיזיקה".

למען האמת, אין שום רעיונות חדשים, אין דתות חדשות, אין תנועות חדשות. יש כאן רק ניסוח מחודש, או חזרה על דבר שנאמר לפני זמן רב. מניעים אנושיים ותאוות אינם משתנים. מה ששייקספיר אמר כבר נאמר על ידי מישהו אחר לפניו, אולי לא בצורה משכנעת כל כך, אבל הדברים נאמרו. אילולא זה היה כך, אף אחד לא היה מסוגל להבין את שייקספיר – הוא היה אומר משהו שאף אחד לא היה יכול לתפוס. שייקספיר אמר לאנשים דברים שהם כבר היו מודעים אליהם קודם. הוא רק ניסח מחדש את המוטיבים האלה באופן ייחודי ושנון.

דתות ותנועות של "העידן החדש" הן רק דתות ישנות עם תווית שונה. אותו מנוע, הילוכים וחלקים פנימיים, כמו בשנה שעברה - בעיצוב חיצוני חדש. בסופו של דבר, הרכב נותן לנו את אותה הרגשה, ולא לוקח אותנו לשום מקום אחר - רק נראה שונה על פני השטח.

אם יש דבר שאפשר ללמוד מהתנועות לזכויות האזרח, ומאגודות העידן החדש, זה שכל דור מחפש תנועות חדשות!

הדילמה

איך, אם כן, יכולה התורה להעניק חדשנות ורעננות לרעיונות בני אלפי שנים? איך אפשר לצפות מאתנו להתייחס לתורה כאילו היא חדשה – כשהיא לא? האם אנחנו צריכים לרמות את עצמנו כדי לקבל את הברכה שמוזכרת לעיל?

הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו – המאה ה-18, איטליה), בהקדמה ליצירה המוסרית הקלאסית שלו "מסילת ישרים", מסביר שהמונח "חדש" אינו מתאר משהו שמעולם לא היה קיים קודם לכן, אלא דרך שמאפשרת להשתמש ברעיונות שהיו קיימים קודם, אך נשכחו או לא באו לידי ביטוי.

כל החיים הם כאן ועכשיו. שום דבר "חדש" לא יקרה, ועל שום דבר "חדש" לא יחשבו. הבעיה היא, שחסרה לנו היכולת והמיומנות ליישם את מה שיש לנו.

הדברים היחידים שהם באמת "חדשים", הם הטכניקות שמאפשרות לנו להגיע למיצוי המרבי של "החיים הישנים", אלה שכבר יש לנו. אנחנו צריכים לקחת את החיים, שיכולים להתיישן בקלות, ולרענן אותם שוב. למצוא את תחושת החיות המקורית המוטבעת תמיד בחיים עצמם. זה העניין של חדש.

השלט שתלוי מחוץ למסעדה, או ללונה פארק, ומכריז "חדש", אומר: "אם לא גיליתם איך להשתמש בחיים בצורה מלאה יותר במסעדות אחרות או בפארקים אחרים, אז נסו אותנו – אולי אנחנו נצליח ל'חדש' לכם את החיים!"

אבל למען האמת, כל התפריטים וכל מתקני הלונה פארק, לא ישפרו את איכות החיים שלנו במאומה. הם רק מנגנון נוסף של התעלמות והסחת דעת. הרבה יותר קל לקנות בגד חדש או מכונית חדשה כאשר החיים הופכים ליבשים ומיושנים, מאשר לנסות להחזיר לחיים את רעננות הנעורים, באופן קבוע.

הפסוק למעלה אומר: אם תתבוננו באמת במצוות התורה, תראו שהם מגלמות את המושג "חדש". הן עוזרות לנו להתמקד ברעננות החיים ובמשמעותם. במלים אחרות, האחריות שלנו בחיים היא זו שהופכת אותם לחדשים. לפעמים אנחנו מרגישים את זה כשאנחנו משקיעים מאמץ בחיי הנישואין שלנו, בידידויות וכדומה.

בכל אופן, אם אדם לא מרגיש שהאחריות שלו בחיים מהווה מקור לרעננות, אז הוא בוודאי יחפש תשובה לצורך שלו ב"התחדשות", במקומות אחרים.

טכניקת ה"ישן-חדש"

"כבד את אביך ואת אמך", זה חדש. הש?ָת חדשה, הצדקה חדשה. הכשרות חדשה. כל מצוות התורה - אם נשקיע את הזמן לחקור אותן - הן כלים לפתיחת אוצר גנוז של הנאות. המצוות חדשות יותר מכל מכונית או תפריט, והן יכולות להחיות באמת את מאגר השמחה הבלתי-נדלה שלנו.

התורה היא ספר הוראות לחיים. היא לא באה מאדם, היא לא הומצאה כאן על פני האדמה. היא תובנה עמוקה עד אין קץ, שבאה מן האלוקים שמעל לשמים ומעבר לשמש.

המניע לחידוש, והתאווה להרחיב את החיים שלנו, גורמים לנו לחפש במקומות רבים. אנחנו מבזבזים לשם כך הרבה זמן, ולעיתים אף גורמים לנזק רב. אל תקנו מלתחה חדשה או מכונית חדשה, כדי "לחדש" שוב את החיים. מצאו דרך חדשה להפוך מערכת יחסים ישנה למשמעותית.

כולנו מוכנים לנסות מדרון סקי חדש, מסעדה חדשה, או אפילו אופנה חדשה, בתקווה שפתח חדש יופיע בחיים שלנו. אבל מה בקשר למשהו חדש באמת? התורה בת 3500 השנים שלנו היא הדבר הכי חדש בסביבה! נסו את המצוות החדשות ותתחילו לחיות!

סיעור מוחות – שאלות למחשבה

שאלה ראשונה: התבוננו בשלושת הנכסים החביבים עליכם ביותר. האם הם מספקים כעת את אותה רמת התרגשות, כמו ברגע שרכשתם אותם?

שאלה שנייה: אפשר לגרום למכונית שלכם לפעול שוב "כמו חדשה" – אם תרצו לשלם על כך למכונאי. אילו הייתם יכולים, מהם שלושת הדברים בחייכם, שהייתם רוצים להחדיר לתוכם את תחושת החידוש?

שאלה שלישית: חשבו על הגישה שבה אתם משתמשים כעת בכדי להחדיר רעננות לתוך פעולותיכם הארציות. האם הטכניקה שלכם אפקטיבית באמת, או שהיא בסך הכל באה לכסות על צורך פנימי גדול יותר?