לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




המיטה הטובה

המיטה הטובה

איך תודה אחת הפכה על פניהם את חייו של בחור צעיר וממורמר.

מאת

נכנסתי למקצוע ההוראה במקרה. כשלמדתי בבית ספר לעסקים שאל אחד הפרופסורים אם מישהו מוכן להתנדב למשימה מיוחדת, במקום עבודת סמסטר מקיפה. מיד הרמתי אצבע, והתבקשתי ללמד קורס ניהול עסקים ברמה אקדמאית. מכיוון שכל ניסיון ההוראה שלי הסתכם בתפקיד של עוזר הוראה לכמה פרופסורים, נרתעתי מעצם המחשבה ללמד כיתה שלמה. אולם אז אמר לי הפרופסור שהשיעור מתחיל בעוד 3 שעות, ושעדיף שאני אתחיל להתכונן.

נכנסתי במתח לכיתה, ומצאתי 24 גברים צעירים (לא, לא הייתה אפילו בחורה אחת בכל הכיתה ההיא) שנועצים עיניים במורה שנכנס זה עתה. הדממה הייתה ממש מחרישת אוזניים. ביקשתי מכל תלמיד לעמוד ולומר לי מה הוא לומד ומה היה רוצה לעשות לאחר לימודיו. בזה אחר זה הם סיפרו לי מה המסלול שלהם, ושכולם היו רוצים לנסות לפתוח עסק ולנהל אותו בעצמם. הנורית בראשי נדלקה, ואני שאלתי כמה מהם מסוגלים לאזן את חשבון העו"ש שלהם? אף אצבע לא הורמה, אז ביקשתי מכולם להוציא את פנקסי ההמחאות שלהם, ולימדתי אותם כיצד לערוך את סיכום ההכנסות וההוצאות הראשון בחייהם. הם התלהבו.

ככה התחיל הרומן שלי עם הוראה ועידוד תלמידים, שנמשך 105 סמסטרים רצופים ב-35 השנים שעברו.

הייתי רוצה לשתף אתכם בסיפור על אחד מתלמידיי. בחור חכם ואינטואיטיבי, שהיה מעלה שאלות קשות ומכניס אותי לדיונים נפלאים. ערב אחד, אחרי השיעור, הוא שאל אם יוכל לשבת איתי לשיחה על כוס קפה. בשיחה הוא אמר שהוא מאוד כועס עליי, וכשניסיתי לברר למה, הוא הסביר, "אתה תמיד מכניס אלוקים, דת ומוסר לכיתה, ובתור אתיאיסט אני מתנגד לכך."

אתה תמיד מכניס אלוקים, דת ומוסר לכיתה, ובתור אתיאיסט אני מתנגד לכך

ההערה הזאת נשמעה לי מעניינת למדיי, מכיוון שאף אחד, במשך כל שנותיי כמורה, לא אמר לי אותה קודם. אין ספק שלאמונותיי היהודיות קיימת השפעה ניכרת על דרך חשיבתי, ושפעמים רבות אני משתמש בדימויים המבוססים על רעיונות יהודיים. שאלתי את התלמיד אם הוא חש אי פעם שאני מנסה להחזיר בתשובה, או להשפיע בצורה כלשהי על התלמידים לבדוק את דרך החיים היהודית. והוא אמר, "לא, אבל נמאס לי לשמוע איך אתה מנסה לדחוף את 'גישת הכרת התודה' שלך."

שאלתי אותו אם יש איזה קרוב, חבר או מורה שהשפיע אי פעם לטובה על חייו. הוא הגיב במהירות, "לא. למעשה, הוריי אחראים לחלק ניכר מהקשיים שלי". הוא המשיך ותיאר את הכעס, הפגיעה, הניכור והעצבות בחייו. הוא תיאר את עצמו כאלוף בבניית חומות, המקיף את עצמו ב"הגנה" מפני אלה שעלולים לנסות להפיל אותו. "והאדם היחיד שאני יכול לסמוך עליו הוא אני", הוא הוסיף לסיכום דבריו.

הוא סיפר לי שכשהיה קטן ההורים שלו הכריחו אותו להגיע לתפילות, ושהוא שנא את זה. ברגע שגדל מספיק, הוא התנתק לגמרי מהדת והפך לאתיאיסט. שאלתי אותו אם יש מקום לחשוב שהוא אולי אגנוסטי – אינו כופר אך גם לא מאמין שלאדם יש כלים לדעת אם יש אלוקים או לא - והתשובה הייתה מהירה וכועסת: "לא!"

"האם אתה מכיר תודה על משהו בחיים שלך, חוץ מאשר לעצמך?"

"לא."

ואז שאלתי אותו אם המיטה שלו טובה.

הוא בחן אותי במבט שואל והשיב בחיוך מריר, "מיטה טובה? איך אני יכול לדעת אם המיטה שלי טובה?"

"טוב, אז אולי המיטה שלך לא טובה?"

התשובה הייתה זהה. "איך אני יכול לדעת אם המיטה שלי לא טובה?"

"אם המיטה שלך לא טובה, אז אתה בטח מתעורר כל בוקר עם כאבים בגב."

הוא הסכים שהמיטה שלו טובה, מכיוון שהגב שלו לא כואב אחרי שהוא שוכב עליה.

ואז, הצעתי לו משהו שגרם לו להסתכל עליי בפליאה מוחלטת. "אני רוצה שמחר בבוקר תקום, תסתכל על המיטה שלך ותגיד, 'תודה שנתת לי מנוחת לילה טובה'.

ומה הייתה תגובתו? "זה הרעיון הכי מטופש והכי מגוחך ששמעתי בחיים שלי, ואני לא אעשה זאת."

המפנה

בשבוע הבא הוא שוב ביקש שניפגש אחרי השיעור, כי הוא חייב לדבר איתי על משהו דחוף. מייד אחרי הלימודים יצאתי איתו לקפטריה, והתיישבתי בסקרנות לשמוע מה יש לו לומר.

"מאז השיחה האחרונה שלנו עשית לי צרות צרורות", הוא אמר. "כל בוקר קמתי ובחרתי במודע לא להודות למיטה שלי על כך שהיא נתנה לי מנוחה טובה.

"עד ליום ראשון בבוקר". הוא המשיך, "באותו יום קמתי, וגיליתי יום מקסים ושמש זורחת. היה לי סופשבוע נפלא, והתעוררתי שמח ורענן. החברה שלי הייתה צריכה להגיע, אז נכנסתי לחדר, הכנתי ארוחת בוקר נחמדה במיוחד לשנינו, וקטפתי כמה פרחים כדי להניח על השולחן.

"בדיוק כשהיא הגיעה סידרתי את המיטה בחדר. פתאום שוב נזכרתי בך ובלי לחשוב התחלתי למלמל, 'תודה שנתת לי מנוחת לילה טובה'.

"חברה שלי שמעה אותי מהחדר השני, ושאלה עם מי דיברתי. 'עם אף אחד', עניתי, אבל היא התעקשה לדעת אל מי בדיוק דיברתי. בלית ברירה סיפרתי לה את כל הסיפור על השיחה שלנו והכרת התודה למיטה.

הלוואי שהיה לי מזל כמו למיטה הזאת. הלוואי שהיית אומר לי כמה אתה שמח בקשר שלנו

"היא נעצה בי מבט חודר ואמרה, 'הלוואי שהיה לי מזל כמו למיטה הזאת. הלוואי שהיית אומר לי כמה אתה שמח בקשר שלנו', והיא התחילה לבכות.

"נאלמתי דום, אבל די מהר מצאתי את עצמי מדבר אליה כמו שמעולם לא דיברתי. הייתי כל כך עמוס רגשות עד שהתחלתי לבכות בפעם הראשונה מזה זמן רב.

"שוחחנו כל הבוקר, כל אחר הצהריים וחלק גדול מהערב. אמרנו אחד לשני דברים שמעולם לא אמרנו קודם, הכל מתוך אמון ופתיחות שלמים. ככל שהמשכנו לשוחח, התחלתי להרגיש שאני נפתח יותר ויותר. בפעם הראשונה בשלוש השנים שלנו יחד, אמרתי לה כמה אני אוהב אותה, וכמה אני מעריך את מה שהיא תורמת לחיי.

"מאוחר יותר באותו יום החלטתי להתקשר לאבא שלי. הקשר בינינו התנתק ואנחנו לא מדברים כבר המון זמן. בהתחלה שנינו הרגשנו מוזר, אבל אחרי שהוא שמע אותי מדבר על רגשותיי האמיתיים כלפיו, התחלנו שנינו לבכות ולתכנן איך ומתי ניפגש."

התלמיד שלי המשיך לספר כיצד הוא התחיל לראות את כל מה שקורה לו בתור הזדמנות להודות, וסיפר שהוא שוב מוצא שמחה בחייו.

לא יכולתי להתגבר על הפיתוי. "אז אתה עדיין אתיאיסט?" שאלתי.

הוא חייך ואמר, "לא. אמנם עשיתי צעד משמעותי לכיוון האגנוסטיקה. אבל בלי לחץ."

חמש שנים חלפו מאז, ולא עובר חודש שאני לא מקבל ממנו אי-מייל בו הוא מספר על עסקי הצילום המצליחים שלו, על אשתו ועל שני בניו המקסימים. אביו נפטר, אבל הוא הספיק לשקם את הקשר ביניהם בזמן, כדי ששניהם יזכו להיות יחד בשלום, אהבה וקרבה. ילדיו מקבלים חינוך מסורתי, וכן, הוא עדיין "אגנוסטיקן רשמי". הוא אף פעם לא שוכח לשלוח ברכות בחגים, וכשעברתי לאחרונה ניתוח לב, הוא אמר שהוא מתפלל עליי.

בגישה הנכונה, נראה לי שיש תקווה לכולם.

14/2/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 43 תגובות ב-43 דיונים

(43) b.b., 10/12/2014 16:36

this is so cool!! unbelievable!!!! thank tou!

(42) אנונימי, 4/1/2011 01:00

toda

toda

(41) , 4/3/2010 14:50

תודה

תודה על הסיפור הנפלא שעוזר להפנים את חשיבותה של הכרת התודה לכל יצור בעולם כן גם לדומם ושלמעשה כמה הכרת הטוב בעצם תורמת לי כאדם

(40) רעות, 27/2/2010 14:49

להכיר את האדם שבך

בתוך כל אדם יש נשמה פועמת, רצוי שכל אדם יזכור את האדם שמסתתר בתוכו ולא ישכח שהוא בן אנוש, אוי לנו אם נשכח בן משפחה קרוב או רחוק ונזכור לו טינה שמכינה אותנו לשברון לב, לפחות פעם בשבוע רצוי לתקן את הנפש ולעשות חסדים.

(39) רונית וויס, 24/2/2010 14:57

הסיפור

הסיפור מקסים ומעורר המון מחשבות ...בעיקר על תיקשורת ותיקון יחסים עם המשפחה וחברים

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub