לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




"ובחרת בחיים..." – סיפורו של ד"ר רחמים מלמד-כהן

"אצלי כיסא הגלגלים מתקן את ההליכה, מכונת ההנשמה מתקנת את הנשימה – ואני כאחד האדם."

מאת

לד"ר רחמים מלמד-כהן, נתוודעתי לראשונה, מידיד המכיר אותו באופן אישי. הסיפורים ששמעתי אודותיו, הגבירו בי את העניין לקרא את ספרו הרביעי "ובחרת בחיים". את השם לספרו הוא בחר לבסס על הפסוק "החיים והמוות נתתי לפניך... ובחרת בחיים למען תחיה..." ואכן מתברר, כי כשמו כן הוא, חיבור שלם הקורא לנו לבחור בכל עוז בחיים, גם כאשר שאלות כבדות משקל קוראות תגר על בחירה זו.

מיהו ד"ר מלמד-כהן?

ד"ר רחמים מלמד-כהן הוא מחנך ותיק מירושלים. לפני כעשור נתגלתה אצלו מחלת ניוון שרירים. המחלה נובעת מניוון עצבים ונקראת als או בשמה העממי לו גריג (על שם השחקן המפורסם שחלה במחלה). מדובר במחלה חשוכת מרפא, המשתקת אט אט את שרירי הגוף, כאשר תוחלת החיים של החולה אינה עולה על 3-5 שנים מיום האבחנה. כאשר שרירי הגוף משתתקים, פוחתת בהדרגה היכולת לבצע פעולות בסיסיות ואלמנטריות ביותר, עד לשיתוק המלא.

עד כאן התיאור הקליני.

מכאן פורצת השאלה הגדולה: מה עושים כעת? והאם בכלל כדאי לעשות משהו? התפיסה המודרנית גורסת, כי חולים כגון אלו, טוב מותם מחייהם וכאשר מדובר בחולה סופני, השאלה בדבר זכותו של בן אדם לאבד עצמו לדעת, מקבלת "הנחה". באותה מידה רופאים המנתקים מכשירים, במה שמכונה "המתת חסד", לא נחשבים לרוצחים.

הספר "ובחרת בחיים", בא לסתור את התזה הזאת ולהציג תפיסה שונה בתכלית, מאדם שחווה את הדברים על בשרו בזמן אמת. וכך הוא כותב בהקדמה לספר:

"כאשר קיבלתי את הבשורה המרה, שמתפתחת אצלי מחלת ניוון עצבים ושרירים, התפלאתי מהחלטתי ומיכולתי להתמודד עם המחלה ולנצל את זמני טוב מבעבר. למרות הסטטיסטיקה (5-3 שנים), זו השנה השמינית למחלתי תודה לא-ל, אני חי ותוסס ומשתדל להיות פורה ויוצר, על אף היותי משותק לחלוטין. הבחירה שלי לאחר התלבטות, אם לבקש לחבר אותי למכונת ההנשמה הייתה "ובחרת בחיים", הניסיון הוכיח, כי יש חיים עם מכונת הנשמה וכיסא גלגלים."

מה עושים המשקפיים

נדמה כי ה-"חי תוסס ומשתדל להיות יוצר ופורה", הן אבני הדרך של ד"ר מלמד-כהן, או אם תרצו, כלי הנשק שלו במלחמה במחלה. הוא עסוק עד מעל לראשו בפעילויות שונות: ממיטת חוליו, או מכיסא הגלגלים הממונע, הוא מנהל את ישיבת הכותל וישיבת מחנה יהודה, הוא מביע עמדות בענייני חינוך בהם הוא נחשב למומחה של ממש, ובתוך שנות המחלה הוא הספיק להוציא, חוץ מ"ובחרת בחיים", גם את הספרים "הכר את תלמידך" ,"לו", ו-"פעם אחת".

בספרו אפשר למצוא בין השאר, פתרונות ורעיונות שונים, לשיפור איכות החיים לחולים בנכות גבוהה.

איך אדם משותק לגמרי יכול לכתוב כל כך הרבה ספרים? מסתבר, כי כשרוצים אפשר למצוא פתרון. ד"ר רחמים כהן יושב בכיסא הגלגלים שלו ואחיותיו ונכדותיו כותבות את מה שהוא אומר, גם כאשר הוא מוצמד למכונת ההנשמה! בשנים האחרונות, כשגם מיתרי קולו כמעט וגוועו, הוא נעזר בטכנולוגיות חדשניות, כמו מכונות הקוראות ביטויי שפתיים ומצמוצי עיניים.

בספרו אפשר למצוא בין השאר, פתרונות ורעיונות שונים, לשיפור איכות החיים לחולים בנכות גבוהה, אמרות מחזקות מאנשי הגות מפורסמים, כשהבולט ביניהם הוא רבי נחמן מברסלב, וקביעה מפתיעה אחת, ש: "השנים תשנ"ט תש"ס [2000-1999] היו השנים היפות בחיי." הרעיון הוא פשוט, החיים אמנם שונים, קשים, אחרים, אבל הם עדיין יפים וברי תועלת, או כפי שהוא מנסח זאת בספרו, בדרכו המיוחדת:

"מה עושים המשקפיים? מתקנים את הראייה והאדם נחשב נורמלי...
אז אצלי כיסא הגלגלים מתקן את ההליכה, מכונת ההנשמה מתקנת את הנשימה ואני כאחד האדם."

אני מהמפד"ל

אחד מהתסמינים הטבעיים אצל כל אדם החולה במחלה סופנית, הוא בוודאי הכעס – טרוניה על העולם הסובב אותו ועל חוסר האונים. אצל הד"ר כהן הדברים שונים, כשאחד המסרים השזורים לאורך כל הספר כחוט השני, הוא מסר של אווירה רגועה – הסתכלות בחצי הכוס המלאה והתרגשות מעזרה ואהבה של בני משפחה, המתגלים במלא יופיים בימים קשים. יעידו על כך, ההודאה הנרגשת שלו לרעייתו בפתח הספר, וניסיונותיו, כפי שהוא מעיד על עצמו, להחזיר למשפחתו מנה אחת אפיים, בחיוכים, בהערכה, במתנות קטנות, ובמאור פנים, כמו שאמרו חכמינו "זה נהנה וזה לא חסר".

הוא נזכר, שפעם הם הגיעו לבית הכנסת שלו בשבת והסתבר שג'וג'ו שכח את הכיפה.

גם ההומור שלו נוגע ללב, נעים לקריאה ומשרה אווירה רגועה, עד ששוכחים שמדובר באדם שימיו בדרך הטבע ספורים. כאשר הוא מספר על העוזר הפיליפיני שלו ג'וג'ו, (שלו הוא מקדיש פרק שלם בספרו), הוא נזכר, שפעם הם הגיעו לבית הכנסת שלו בשבת והסתבר שג'וג'ו שכח את הכיפה. הגבאי ניגש אליו והושיט לו כיפה שחורה, ג'וג'ו סירב בתוקף באומרו:

"אני חובש רק כיפה סרוגה, אני מהמפד"ל"

דוגמא נוספת לסגנונו המיוחד ולהומור המקורי, ניתן למצוא באחד מהפרקים הציוריים של הספר, בו הוא מתאר את הלכות הסועד בלשון תלמודית:

"והמאכיל היאך מאכיל, אינו יושב לא לפניו, ולא מאחוריו אלא לצידו של האוכל, שפעם אחת הייתה המאכילה יושבת לפניו ופג תאבונו"

עשה למענך

בסוף הספר ישנו פרק, בו הוא פונה במונולוג אישי לבורא עולם. הוא מנסה להבין למה 'זה קרה לו', כשבמקביל הוא מציין, שאמונתו באלוקים היא מוחלטת (ואדרבה נותנת לו כוח בהתמודדות עם המחלה), גם כאשר חשבונותיו, טווחי הזמן שלו, והצדק האלוקי לא תמיד מובנים לו. הוא מתפלל, שמשפחות, בהן מתרחש אסון מעין זה, ידעו לעזור ולטפל במי שחלה ומוסיף תחינה לקב"ה בלשונו הפיוטית "אנא אדון עולם עשה למענך ולמעננו ודאג נא לאבטלה מרבית לאנשי החברה קדישא ולקברנים, אני מצדי אשתדל לשכנע את הממשלה להגדיל את דמי האבטלה לאנשים אלו."

הספר מסתיים בפרק ל' מתהלים

"מזמור שיר חנוכת הבית לדוד,
ארומימך ה' כי דיליתני ולא שימחת אויבי לי...
ה' אלוקי שוועתי אליך ותרפאני, ...מה בצע ברדתי אל שחת, היודך עפר, היגיד אמיתיך.
שמע ה' וחנני ה' היה עוזר לי. הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה.
ה' אלוקי לעולם אודך."

אני רוצה לסיים בסיפור אישי, ששמעתי מהידיד שלי, ממנו שמעתי לראשונה אודות ד"ר מלמד-כהן. אביו של אותו ידיד חלה גם הוא במחלת ניוון שרירים. כשידידי קרא את הספר השפיעו עליו הדברים מאד והוא הלך לפגוש את ד"ר רחמים מלמד-כהן, בבית הכנסת ישורון בירושלים, שם הוא התפלל. הוא ניגש אליו וסיפר לו, שהספר השפיע עליו מאד, כיוון שגם אביו חולה באותה מחלה וכו'. תגובתו הטבעית והראשונה של הד"ר מלמד-כהן הייתה: "אוי תגיד לי בבקשה את השם שלו, כדי שאוכל להתפלל עליו." (שמו של ד"ר מלמד-כהן הוא, רחמים בן רחל).

לרשימת כל ספריו של ד"ר רחמים מלמד-כהן

לרכישת הספר "ובחרת בחיים" און-ליין

 

30/7/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub