לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




שמיכת הטלאים של החיים

שמיכת הטלאים של החיים

משבצת נוספת בשמיכת חיי נפרמה ונעלמה לה, והותירה אותי תוהה על ייחודו של עם ישראל.

מאת

פעם, לפני שנים רבות, נהגו נשים לסרוג ולתפור טלאים על גבי טלאים. מטלאים אלה נהגו להכין שמיכות מרהיבות ביופיין. זו היתה מן אופנה כזו. כל משבצת וכל טלאי ייחודיים היו ושונים מאחרים. חלקם היו צבעוניים יותר וחלקם פחות, חלקם מרשימים יותר וחלקם פחות. אולם כל משבצת לבדה לא הרשימה כמו השזירה של כל המשבצות ביחד. שזירתם בחוט זהב אחד לשני הולידה יצירת פאר מרהיבה ביופייה - שמיכת טלאים.

גם החיים שלנו הם כאלה ממש כמו השמיכות של פעם. הם מורכבים מטלאים על גבי טלאים, משבצות על גבי משבצות. כל משבצת היא דמות נוספת ייחודית שנשזרת בתוך שמיכת חיינו וביחד כל הדמויות האלה יוצרות סיפור חיים מרהיב ונפלא. כל משבצת, אפילו הפשוטה ביותר והנחבאת ביותר אל הכלים רבה חשיבותה והיא בעלת חלק חיוני משמיכת חיינו. בלעדיה השמיכה תהיה מחוררת, לא שלמה.

אני, שגדלתי בקיבוץ, הכרתי הרבה מאד אנשים. כל אחד מאותם המוני אנשים שהכרתי מהווים משבצת השזורה בחוט של זהב בשמיכת חיי הססגונית. וזה לא מעט משבצות למען האמת! כל משבצת חשובה לשלמותה של שמיכת הטלאים של החיים שלי.

הרבה שנים עברו מאז שעזבתי את הקיבוץ. בינתיים שיניתי אורח חיים וסגנון. אבל בעיני רוחי השבילים שבקיבוץ נשארו בדיוק כפי שהיו בילדותי. בזיכרוני אותם אנשים שהילכו בשבילי הקיבוץ נשארו צעירים כשהיו. ככה זה זיכרון ילדות - הוא לא מזדקן. אני גדלתי, התבגרתי ואפילו קמטים חדשים נוספו סביב עיני להעיד על גילי אבל הם - אותם משבצות של שמיכת חיי - בזיכרוני נשארו כשהיו. כאילו הזמן עצר מלכת וקפא שם- בקיבוץ.

אתמול סיפרה לי אמי על משבצת נוספת בשמיכה שנפרמה ונעלמה לה.

רק המציאות המתדפקת מדי פעם על דלתי מזכירה לי שבעצם הם לא נשארו כשהיו. אחת לכמה זמן אני שומעת מאמי, שעדיין חיה בקיבוץ, על משבצת נוסף בשמיכתי שהתבלתה ומרוב זקנה נפרמה, נקרעה ומתה. ובכל פעם כשזה קורה, אני מרגישה צער על כך שפיסה נוספת של ילדותי מתה. שזהו. שמיכת חיי מחוררת וכבר פחות מחממת מבעבר.

אתמול סיפרה לי אמי על משבצת נוספת בשמיכה שנפרמה ונעלמה לה. פיסת ילדות נוספת שמתה. אני מרגישה שקצת קר לי דרך החורים שמתרבים ועצוב לי נורא. וביחד עם זה שמותם של אנשים מעברי הרחוק מזעזע ומעציב אותי, זה גם מעורר בי מחשבות על הייחודיות שלנו כעם ישראל, כיהודים.

הרבה שנים חייתי בחו"ל ולא ראיתי שם את מה שראיתי פה, בין היהודים. לא ראיתי שם את היכולת המדהימה הזו שיש לכל יהודי ויהודי להזדהות ולחוש צער אמיתי על מותו של יהודי אחר, שכלל אינו מכיר. אפילו היהודי המרוחק ביותר שהלך לאיבוד אי שם בהרי ההימלאיה מעורר צער וכאב בקרב אחיו היהודים ממש כאילו היה בשר מבשרם. תופעה יוצאת דופן זו לדעתי היא שמבדילה אותנו משאר אומות העולם.

עם ישראל הוא כולו שמיכה המורכבת משלל משבצות צבעוניות ומיוחדות. כל יהודי ויהודי הוא משבצת בשמיכת כלל עם ישראל ורבה חשיבותו לכלל גם אם הוא לא מוכר לנו באופן אישי. כשאחת מהמשבצות נפרמת, נקרעת ונעלמת, כולנו מרגישים בחסרונה.

זו הייחודיות שלנו כיהודים, כעם ישראל.

 

 

2/4/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) א., 5/6/2005 13:36

תודה!

המאמר קצר וקולע, חכם ומאוד אמיתי!!!
תודה לך!!!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub