רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

מסעות רוחניים

אפרו-אמריקאית, נוצרייה, מכשפה, יהודיה

כ״ז באב ה׳תשע״ו כ״ז באב ה׳תשע״ו 31/08/2016 | מאת בילי ג'ויס רוברטס

בצל העבדות, שאלותיה העיקשות של ילדה אחת הובילו אותה בחיפוש בלתי מתפשר אחר האמת.

נולדתי 81 שנה בלבד לאחר אישור התיקון בחוקה האמריקנית שביטל את עבדותם של האפריקנים. הוענק לי שם דרומי נאה – בילי ג'ויס – למרות שהייתה זו תקופה קשה לאפרו-אמריקניות בארצות הברית, בעיקר בדרום. עדיין קראו לנו צבעוניים או כושים, ואף בכינויים גרועים מאלה. נולדתי בביתה של ביג מאמא (סבתא שלי) כיוון שרופאים שחורים לא הורשו להשתמש בבתי החולים בטקסס.

 

סבתא שלי

 

הייתי בת שמונה כשבית המשפט העליון החליט לשים קץ להפרדה בבתי הספר. זה היה לא קל וזהו מאבק שנמשך עדיין עד היום במקומות מסוימים.

אמי עשתה לנו טובה גדולה בכך שהעבירה אותנו לדרום קליפורניה כשהייתי בת שלוש, כך שאוכל ללמוד בבתי ספר טובים יותר.

העבדות לא הייתה מציאות שדיברנו עליה במשפחה שלי. הייתה שם יותר מדי בושה

העבדות לא הייתה מציאות שדיברנו עליה במשפחה שלי כשהייתי צעירה. סבתא-רבא שלי אולי לא נולדה לעבדות, אולם קרוב לוודאי שאמא שלה כן. הסיבה שאיני יודעת בוודאות היא שלמרות שאבות אבותיי היו קורבנות, אנו – ילדי הקורבנות – חשנו בושה, כאילו הייתה זו אשמתם שהם היו עבדים... כאילו זו אשמתנו. באותם בתי ספר טובים אליהם הלכתי, לימדו אותי שהעבדים האמריקנים קיבלו בשפל רוח את מצבם, שהם מעולם לא השיבו מלחמה שערה או מרדו. רק כשהייתי בקולג' גיליתי שאין זו האמת.

אל תשאלי שאלות

פעמים רבות אנשים שואלים אותי מה הייתה הדת שלי לפני שהפכתי יהודייה. אף אחד לא מגלה עניין רב בעובדה שגדלתי כנוצריה פרוטסטנטית מן השורה. אולם העניין שלהם מתעורר כשאני מספרת שפעם השתייכתי לדת הוויקה.

במבט לאחור, אני מבינה שהמסע שלי אל היהדות החל כשהושלכתי מבית הספר הנוצרי של יום א' בגיל שש מכיוון ששאלתי שאלה שהמורה לא יכלה לענות עליה. השאלה הזו הייתה: "מה אם אין לך אמונה?" הם ניסו ללמד אותי לא לשאול יותר שאלות. (הניסיון כשל).

הייתי ילדה קטנה ומבולבלת, תוהה מדוע אני הולכת הביתה מוקדם מהרגיל בגלל שאלה כנה ששאלתי. והמשכתי להיות מבולבלת, כשמוחי מתמלא בעוד ועוד שאלות.

 אולם ילדים בני שש (לפחות במשפחה שלי) לא יכלו להפסיק ללכת לכנסיה, למרות אינספור שאלות חסרות תשובה. אך ילדים בני שש-עשרה כן יכולים. ועשר שנים לאחר מכן, הקש האחרון מבחינתי היה מפגש בלתי נעים במיוחד (אחסוך מכם את הפרטים) עם כומר שהדריך אותי. אמא שלי לא הייתה מסוג הנשים שאפשר היה להמרות את פיהן, אולם אפילו היא לא הצליחה לגרום לי להראות את פרצופי בכנסייה לאחר מכן. אני חייבת להודות שהנערה שהייתי בגיל שש-עשרה חשבה רבות והעלתה המון שאלות שהיו ככל הנראה חסרות מענה וזה מה שגרם לי להפסיק להיות נוצרייה. המפגש עם הכומר היה רק הקש שדחף אותי מחוץ לדלת.

כשהלכתי לקולג', נתקלתי בכל החומר הפילוסופי שנתקלים בו לרוב בשנה הראשונה 

ללימודים. ביליתי לילות רבים עם חבריי בדיונים רציניים ביותר על אופיו וקיומו של אלוקים, מתוך ביטחון שאנו עומדים לפענח את השאלות הדתיות והפילוסופיות שגדולי ההוגים בהיסטוריה לא מצאו להן תשובות חד-משמעיות. כמובן שלא הצלחנו בכך, אולם בניתי לעצמי פילוסופיית חיים שעבדה בשבילי למשך פרק 

זמן מכובד, והתבססה על הוודאות שלי על מציאות כוח עליון כלשהו ביקום, על ריקודם הנצחי והעדין של גלי האוקיינוס בחוף קליפורניה, ועל הרעיון שאם עשית את הכי טוב שלו היית מסוגל, ואת הכי פחות רע שאפשר, קרוב לוודאי שיהיו לך חיים הגונים למדי, ומוסריים במידה סבירה.

מפגש עם מסדר מכשפות

אחרי הלימודים עברתי לגור בדנוור, קולורדו, שם נתקלתי בקבוצת אנשים  מעניינים שעסקו בטקסי וויקה. למרות שהאנשים המשתייכים לדת הוויקה (גברים ונשים כאחד) קוראים לעצמם מכשפות ומכשפים, הם אינם משתייכים לכת השטן. הם לא מעריצים את השטן עליו מדברת הנצרות או כל צורה שהיא של רוע. קבוצות שקוראות לעצמן וויקה הן בעלות מגוון רחב של אמונות ומנהגים.

 

האנשים במסדר שלי היו אינטליגנטיים ביותר, שקדנים ואמונותיהם תאמו רבות מאמונותיי

חברי המסדר שהייתי חלק ממנו האמינו באלוקים (למרות שלא קראו לו כך) ובשליחת אנרגיה חיובית לעולם שסביב דרך מחשבותיהם ומעשיהם. הם היו מודאגים לגבי הסביבה. אחרי הכל, אמא אדמה היא ביתנו. חשוב לכבד אותה ולדאוג לה. כקבוצה, האנשים במסדר שלי היו אינטליגנטיים ביותר, שקדנים ואמונותיהם תאמו רבות מאמונותיי.

ככל שלמדתי יותר על היהדות, הבנתי שחלק גדול ממה שמשך אותי בוויקה נבע למעשה ממקורות יהודיים. בסופו של דבר, הוויקה לא הייתה הדרך שלי וכשעזבתי את דנוור, מעולם לא חיפשתי מסדר אחר להצטרף אליו.

ההיתקלות ביהדות

בשנים בהן לא הייתי חברה בשום קבוצה מאורגנת, עדיין הייתי מודעת מאוד לאלוקים בכל מקום בו חייתי או אליו נסעתי. קראתי ספרים רבים על דת ופילוסופיה. פחות או יותר ללא הרף המשכתי לחשוב על מה שקראתי לו בשם "הפילוסופיה שלי לגבי החיים, המוות והכל", להתעסק אתה ולחקור אותה. חגגתי את אלוקים.

כשהפסקתי ללכת לכנסיה, אמא שלי אמרה לי, די בחומרה, "כשתהיי זקנה, בסוף תחזרי". מסתבר שהיא צדקה – בערך. בסופו של דבר התחלתי להתגעגע לטקסיות ולקהילה עמה אפשר לחלוק זאת. כעת השאלה היחידה הייתה – לאיזו דת עליי להצטרף כדי למצוא דברים אלה?

לא ידעתי כלום על יהדות ומעולם לא פגשתי יהודי

ידעתי קצת על בודהיזם, הינדואיזם, וויקה, זרמים שונים בנצרות, מיסטיקה באופן כללי ומגוון פילוסופים. כך שמוזר לי שלא ידעתי כלום על היהדות. מעולם לא קראתי על יהדות, מעולם לא ביקרתי בבית כנסת ומעולם לא פגשתי יהודים.

אולם מסיבה כלשהי שלא ברורה לי, היה בי ניצוץ קטן של עניין. קניתי כמה ספרים ומיד הרגשתי אהדה. היהדות טענה שדת היא האופן בו אתה חי ביום יום, לא רק מה שאתה מאמין בו בשבת. זוהי דת שמאמינה שכל בן אנוש יכול להיות מוסרי בעולם הזה ולמצוא מקום בעולם הבא, יהודים ולא יהודים כאחד. והחלק הטוב ביותר – היהדות מעודדת שאלות ודיון, והיא מעריכה היגיון ושכל. מיד החלטתי שאני חייבת ללמוד עוד על הנושא.

אבי החורג, אחותי התינוקת אימי ואני.

להרגיש את נוכחות האל

חשתי נוכחות אלוקית במקומות רבים. בעודי רוקדת עם גלי האוקיינוס בחוף קליפורניה, בטיול בסטונהג' בבריטניה, בישיבה בכנסייה קטנה בעיירה קטנה במערב התיכון, בהתבוננות בהרי הרוקי שנראו כאילו זה עתה יצאו מסרט של אולפני פיקסאר, בנסיעה לבד במדבר. אפילו, מפעם לפעם, בטקס בכנסיה או במעגל וויקה.

מהר מאוד הבנתי שלמרות שאני מאוד נרגשת לגבי היהדות מבחינה אינטלקטואלית, אם לא אוכל להרגיש את אלוקים בבית כנסת, זהו לא הנתיב הדתי הנכון עבורי.

 

תארו לעצמכם כמה פחדתי בעודי נכנסת לבית כנסת אורתודוכסי כדי לחוות לראשונה את תפילת השבת.

תמיד הייתי מופנמת ולא הרגשתי בנוח בין הרבה אנשים או עם זרים. אז תארו לעצמכם כמה פחדתי להיכנס לבית כנסת אורתודוכסי כדי לחוות לראשונה את תפילת השבת. בנוסף על הפחד שליווה אותי בכניסתי, לא הבנתי דבר מהנעשה סביבי. לא ידעתי עברית והייתי משותקת מפחד שמא אעשה משהו שיפגע ברגשותיהם של המתפללים. אולם הסתבר שלמרות הפחדים שעל פני השטח, אכן הרגשתי את נוכחות אלוקים שם. בנסיעה הביתה חייכתי לעצמי. עד אותו רגע לא הבנתי כמה פחדתי שלא ארגיש בנוכחותו.

בסופו של דבר מצאתי כמה רבנים, קראתי הרבה ספרים ולאחר מספר שנים של שאילת שאלות וחשבון נפש מעמיק, אותה ילדה קטנה וסקרנית, שהפכה לאישה הרבה יותר מבוגרת, קיבלה שם עברי משלה. כשיצאתי מהמקווה כיהודיה בשם ציפורה מרים בת שרה, פרצתי בדמעות שמחה.

אולם מאושרת ככל שהייתי, החלק בתוכי של אותה ילדה קטנה וסקרנית נדמה כבלתי ניתן לסיפוק. למדתי כמה שיכולתי. אולם ככל שקראתי ולמדתי, כך הסתבר לי יותר ויותר כמה גדול ועצום הידע שחסר לי.

חלק מהקהילה היהודית כיום

 

אני מאמינה ביד מכוונת מלמעלה, ב"משהו קטן" שגורם לך להיתקל בדיוק בדבר שאתה זקוק לו. וכך, במה שנדמה כמו סדרת אירועים אקראיים, מצאתי את עצמי בישיבת אש התורה ברוקוויל, מרילנד.

בהתחלה חברה ביקשה ממני ללכת עמה לשיעור שם. המשכתי ללמוד תורה ונמשכתי יותר ויותר לעומק הלמידה שחוויתי. רק זמן רב לאחר מכן הבנתי כמה למדתי ולו רק מעצם האינטראקציה עם הקהילה ומהמפגש עם אנשים רבים שחיו את היהדות שלהם במחויבות ובשמחה. הדבר עורר בי השראה לשמור יותר מצוות. יש לי דרך ארוכה, אולם זוהי דרך שאני שמחה לצעוד בה, מוקפת ונתמכת על-ידי קהילה זו.

ביטול העבדות

בתור אפרו-אמריקאית, בת לשושלת של עבדים אמריקאים, ובתור יהודיה, צאצאית של יציאת מצרים, אני מוטרדת עמוקות מהעבדות של ימינו. ואני חשה שעליי לנצל הזדמנות זו כדי לשתף בכמה עובדות לגבי עוול מתמשך זה.

"עבדות בימינו?" אתם עשויים לתהות. הרי העבדות היא משהו שהתרחש בעידן אחר, במקום אחר, בתרבות אחרת – לא?

 

ברחבי העולם כיום ישנם 27 מיליון עבדים מודרניים

לפי משרד החוץ האמריקאי, התשובה היא לא. למעשה, ברחבי העולם כיום ישנם 27 מיליון עבדים מודרניים. בנוסף, ארגון WARChild International Network מדווח כי 250,000 ילדים מגויסים מדי שנה ונלחמים בכמעט 75% מהקונפליקטים החמושים ברחבי העולם.

27 מיליון עבדים ברחבי העולם. 250,000 ילדים חיילים מדי שנה.

המספרים האלה מהממים אותי. בימינו, בחברה המודרנית, בעולם המתורבת הזה?

כן.

הלוואי שידעתי מה לעשות כדי להפוך את העבדות לזיכרון רחוק, משהו שקרה לפני עידן ועידנים, בגלקסיה אחרת ממש. אולם למרבה הצער, זה ממש לא המצב.

ייתכן שלאלוקים יש סבלנות אינסופית, אבל לי אין. עלינו לפעול ביחד כדי לבטל את העבדות ולפטור את העולם מתופעה מתועבת זו.

הרב ג'ונתן סאקס, הרב הראשי לשעבר של בריטניה, אמר: "אלוקי ההיסטוריה, שלימד אותנו לחקור את ההיסטוריה, האמין שבסופו של דבר נלמד מלקחי ההיסטוריה שהחופש הוא בלתי ניתן לחלוקה. עלינו להעניק חופש לאחרים אם אנו מחפשים אותו באמת בעצמנו... היהודים הם העם שהצטווה לעולם לא לשכוח את טעמה המר של העבדות, כך שלעולם לא נתייחס לחופש כאל מובן מאליו".

או כפי שנאמר בשירו של זמר הבלוז הידוע, סולומון בורק (בתרגום חופשי), "איש מאיתנו אינו חופשי, כל עוד אחד מאיתנו כבול, אף אחד מאיתנו אינו חופשי".

זה בידיים שלנו. העבדות עדיין קיימת. ואנו האנשים שהופקדו לזכור אותה, ללמוד ממנה ויש לקוות שגם לשים לה קיץ... במהרה בימינו.

בשנים האחרונות מספר המדינות, כולל ארצות הברית, שנקטו צעדים כדי ליישם את פרוטוקול האו"ם נגד סחר בבני אדם הוכפל.

במה אנו, כבני אדם פרטיים, יכולים לפעול?

אנו יכולים ללמוד מה מתרחש. חיפוש באינטרנט אחר המילים "סחר בבני אדם" או "ילדים חיילים" יניב תוצאות רבות של דפים עם סטטיסטיקה בלתי נתפסת כמו גם מידע לגבי סימני האזהרה שיכולים להעיד על סחר בבני אדם ודברים שאנו יכולים לעשות כדי לעצור את התופעה. כצעד ראשון, בקרו באתר פרוייקט החופש של CNNCNN’s The Freedom Project . לאחר מכן, תעשו משהו. תחליטו אתם על דרך פעולה, ועשו זאת עכשיו.

אנה פרנק אמרה: "כמה נפלא שאיש אינו חייב לחכות אפילו רגע אחד לפני שיתחיל לשנות את העולם".

הבה לא נחכה אפילו רגע אחד נוסף כדי להתחיל לפעול לתקן את עוול העבדות.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן