לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




עולם החיבור ועולם הניכור

עולם החיבור ועולם הניכור

איך לצאת מארץ הכעס ולהגיע לארץ השמחה והאהבה.

מאת

בקבלת הפנים שנערכה לפני דינר חגיגי, שוחחתי עם ידידה שאכנה בשם 'יונה'. פתאום, בלי שום סיבה ברורה, יונה שיגרה לעברי הערה פוגעת. באופן אינסטינקטיבי נרתעתי לאחור ואמרתי לה: "אני מרגישה מותקפת! אני לא רוצה להמשיך לדבר איתך." הפניתי את גבי והתרחקתי מהמקום בכעס. באותו רגע הזמינו הרמקולים את האורחים להיכנס לאולם בו תיערך הסעודה, ולמצוא את מקומם. מזווית עיניי ראיתי את יונה פונה לצידו הימני של האולם. אני פניתי שמאלה, כדי לשמור על מרחק מקסימלי ממנה – ככל שאפשרו הקירות. התיישבתי ליד שולחן בו שוחחו בידידות חברות אחרות שלי, אולם לא הצטרפתי לשיחה. חשתי נעלבת, פגועה וכעוסה.

נמצאתי בעולם הניכור.

על פי הרב שלמה וולבה, מגדולי התורה של המאה העשרים, קיימים שני עולמות מקבילים: 'עולם הידידות' ו'עולם הזרות', ובמילים מודרניות יותר – עולם החיבור ועולם הניכור. שני העולמות הללו נפרדים לחלוטין. עולם החיבור מאופיין באהבה, שמחה, רוגע, אופטימיות, הרמוניה, חסד, אמונה בא-ל וכו'. בעוד שעולם הניכור מאופיין בטינה, כעס, עלבון, מתח, עצבות, ביקורתיות, דאגה, פחד וכו'.

כשאנחנו חשים ביקורתיות, אנחנו לא מסוגלים לחוש אהבה

למרות שהאדם יכול לעבור בקלות רבה מעולם אחד למשנהו, אף אחד לא יכול להימצא בשניהם בו זמנית - בדיוק כפי שכשמתבוננים באגרטל של רובין יכולים להבחין באגרטל הלבן או בשני הפרופילים השחורים הפונים זה אל זה, אבל לא בשניהם יחד. החיווט הנוירולוגי של האדם מורכב כך שהוא לא מסוגל להבחין באגרטל ובפרופילים בו זמנית. החיווט הרוחני של האדם מורכב כך שהוא לא מסוגל להימצא בעולם החיבור ובעולם הניכור בו זמנית. כשאנחנו חשים שמחה, אנחנו לא יכולים לחוש גם פחד. כשאנחנו חשים ביקורתיות, אנחנו לא מסוגלים לחוש גם אהבה. כשאנחנו חשים עלבון, אנחנו לא יכולים לחוש רוגע.

ה-GPS הרוחני

כיצד נוכל למצוא את הדרך לעולם החיבור, כשאנחנו מצויים בעולם הניכור וחשים כעס, עצבות או פחד?

בעזרת "ה-GPS הרוחני".

"ה-GPS הרוחני" הוא מערכת, הבנויה על פי משנתו של הרב וולבה, שתעזור לנו לצאת ממבוך השליליות וממחוזות הבידוד. המערכת מבוססת על שלושה שלבים פשוטים.

שלב ראשון – אתרו את מיקומכם: בכל פעם שאנחנו מפעילים את ה-GPS במכונית שלנו, הלוויין צריך קודם כל לאכן את מיקומנו. גם ה-GPS הרוחני פותח באיכון מיקומנו המדויק: האם אנחנו נמצאים בעולם החיבור או בעולם הניכור? בחינה קצרה של רגשותינו תגלה לנו היכן אנחנו נמצאים:

עולם החיבור והידידות עולם הניכור והזרות
אהבה כעס
נדיבות שנאה
הרמוניה חששנות
שמחה עצב
ביטחון רוגז
אופטימיות ביקורתיות
ביטחון באלוקים קנאה
שלווה דאגה

שלב שני - בחירת היעד: לאחר שביררנו באיזה עולם אנו נמצאים, הצעד הבא יהיה להחליט לאן אנחנו רוצים להגיע, ולהכניס למערכת את היעד.

אולי זה נשמע פשוט – שהרי מי לא רוצה להגיע לעולם החיבור, האהבה, הרוגע והשמחה?

מסתבר שלא תמיד זה עובד כך. אנשים רבים מאמינים בארבע זכויות-פרט בסיסיות: זכות החיים, זכות החופש, זכות השאיפה לאושר והזכות לרתוח מכעס. כך שאם מישהו פוגע בהם (רגשית, כספית וכו'), הם איכשהו נתקעים במימוש זכותם לרתוח.

למען האמת, יש להם את מלוא הזכות לרתוח מכעס – אבל למה לממש אותה? נניח שקנינו מנוי לששה חודשים בבריכה, במחיר מציאה. כשאנחנו מגיעים לשם אנחנו מבינים מצוין מדוע זה היה כל כך זול. אנחנו עומדים בבריכה, ורואים שהיא מטונפת. בדלי סיגריות וחרקים צפים על פני המים, והמים עצמם כל כך עכורים שאנחנו אפילו לא רואים את כפות הרגליים. קנינו את המנוי לבריכה הזאת. יש לנו את מלוא הזכות לשחות בה. אבל האם מישהו מאיתנו יבחר לממש את זכותו ולהישאר בתוך הלכלוך המבחיל?

עולם הניכור הוא מקום חשוך, עצוב ודוחה. אם אמירה או מעשה של מישהו שיגרו אותנו אל עולם הניכור, יש לנו את מלוא הזכות להישאר שם. אבל, אם אנחנו בתוך בור, מה זה משנה אם קפצנו לתוכו או שדחפו אותנו פנימה – בכל מקרה אנחנו בפנים. האם אנחנו רוצים באמת להישאר שם?

לא משנה כמה עלוב היחס שקיבלנו, אנחנו לא חייבים להישאר תקועים בעולם הניכור

אם כן, השלב השני במערכת ה-GPS הרוחני הוא לבחור לאן אנחנו רוצים להגיע. מילת המפתח כאן היא "לבחור". לא משנה כמה עלוב היחס שקיבלנו, אנחנו לא חייבים להישאר תקועים בעולם הניכור.

הבעיה היא שהרבה פעמים אנחנו תקועים ב'אשליה נאצרית'. מרהאן כארימי נאצרי הוא פליט איראני שחי במשך 18 שנים בטרמינל 1 בנמל התעופה של פריס. במשך שבע השנים הראשונות, הוא נלכד שם, אחרי שהדרכון שלו ומסמכים אחרים נגנבו בדרכו ללונדון. בריטניה סירבה לאשר את כניסתו והחזירה אותו לפריס. אבל הוא לא יכול היה לעזוב את נמל התעופה מכיוון שאז הוא היה נעצר כמהגר לא חוקי בצרפת. אחרי תסבוכת חוקית שהותירה אותו בנמל התעופה במשך שבע שנים תמימות, בלגיה הציעה לבסוף לנאצרי את האפשרות לחיות בשטחה, אך הוא סירב. הוא הפך את נמל התעופה לביתו, ולמרות אפשרות היציאה שהוצעה לו על ידי מדינות שונות, הוא טען בעקשנות שההצעות לא עומדות בקריטריונים שלו. נאצרי המשיך לחיות בנמל התעופה 11 שנים נוספות, עד שמצבו הבריאותי אילץ אותו להתאשפז.

עולם הניכור הוא מקום מגורים ארעי לפחות כמו נמל התעופה בפריז, אבל הרבה פעמים אנחנו טוענים שאנחנו תקועים שם, למרות שלמעשה דלת היציאה פתוחה לרווחה. השלב השני של ה-GPS הרוחני הוא להחליט אם אנחנו רוצים לחיות בעולם הניכור או לחיות בעולם החיבור. אנחנו אף פעם לא תקועים בעל כורחנו. תהיה מה שתהיה הפרובוקציה, בסופו של דבר אנחנו גרים בעולם בו אנו בוחרים לגור.

אם אנחנו בוחרים לעבור אל עולם החיבור, השלב השלישי ישרטט עבורנו את המסלול אל היעד המתאים.

שלב שלישי – פלסו את דרככם על ידי נתינה: עם ה-GPS הרוחני, אנחנו לא צריכים לעבד את הרגשות השליליים שלנו, לצלול אל המניעים התת-מודעים שלנו או לנתח את שגיאותיו השליליות של הזולת. אנחנו צריכים רק לקום ולצאת משדה התעופה. לשם כך עלינו לעשות מעשים של חיבור. מכיוון שכל אדם יכול להימצא רק בעולם אחד בו זמנית, כל מעשה של חיבור יסלק אותנו מייד מעולם הניכור. זה כל כך פשוט, וכל כך אפקטיבי.

כל מעשה של חיבור יסלק אותנו מייד מעולם הניכור

על פי היהדות, 'מעשה של חיבור' הוא מעשה של נתינה. המלה "אהבה", נובעת מהמילה "הב" – תן. הנתיב היחיד אל עולם החיבור הוא דרך מעשי נתינה. לא מדובר כאן בהכרח בנתינה חומרית (למרות שפרחים זה תמיד נחמד). אפשר לתת חיוך או מחמאה, לתת תמיכה רגשית או תודה, לתת את הזכות ליהנות מהספק או לסלוח, כמתואר במפה הבאה:



על פי הרב וולבה, כל מצוות התורה מובילות את האדם אל עולם החיבור. מצוות העשה, כמו המצוות ואהבת לרעך כמוך או להלוות כסף לנזקק, יוצרות חיבור ברור. מצוות הלא תעשה, כמו האיסור לגנוב או לומר דברי גנאי על הזולת (לשון הרע), מונעים מאיתנו ליפול לעולם הניכור. בנוסף למערכת היחסים עם הזולת, קיימות שתי מערכות יחסים בסיסיות אחרות, עם אלוקים ועם האני.

שימוש מעשי ב-GPS

ובכן, מצאתי את עצמי בדינר מתסכל, שותקת בזעף, פגועה וביקורתית, ראשי מתמלא בערימה הולכת וגדלה של האשמות נגד יונה (למה היא חייבת להתנהג ככה תמיד? לא פלא שאין לה חברות!) כולם סביבי נהנו מאוד, אולם אני תעיתי ללא מטרה בעולם הכעס. רציתי למצוא את הדרך החוצה, אז החלטתי להשתמש ב-GPS הרוחני.

שלב ראשון – אתרו את מיקומכם: זה היה קל. הייתי עצובה, כעוסה ומלאת ביקורת, מה שאומר שנמצאתי בעולם הניכור.

שלב שני - בחירת יעד: בחרתי להגיע אל עולם החיבור. למרות שיונה הייתה הגורם הראשוני, אני זאת שבחרתי להשתכן בעולם הניכור, ולממש את זכותי לרתוח מכעס. עולם הניכור, כפי ששמו מעיד, הוא עולם זר ומנוכר. לבחור להישאר שם זה כמו לעמוד בסלון של בית מלא עכברושים, עם שירותים שמי ביוב מצחינים דולפים מהם לכל עבר, לנופף בשטר הקניין שלי על הבית ולהתעקש על זכותי להישאר שם. האם יש אדם שפוי שיבחר במודע לעשות זאת?

שלב שלישי – פלסו את דרככם על ידי נתינה: כל מעשה נתינה היה יכול להועיל. זה לא היה חייב להיות קשור לאדם שפגע בי. יכולתי לפנות אל האישה שישבה לידי ולהחמיא לה על החליפה. אולם אם אני כבר נוסעת אל עולם החיבור, לא עדיף לנסוע במחלקה הראשונה? אז קמתי, חציתי את האולם, מצאתי את יונה, נעמדתי מאחורי הכיסא שלה, גחנתי לפנים ונישקתי אותה על לחיה. אמרתי לה, "אני אוהבת אותך ואני לא רוצה שנתרחק זו מזו." הוקוס פוקוס! נכנסתי אל עולם החיבור.

הערה: עד לרגע שנתתי לה נשיקה, לא אהבתי את יונה. איך יכולתי? נמצאתי בעולם הניכור (כשנמצאים בעולם הניכור, לא אוהבים אף אחד). לחכות עד שנאהב את האדם שכלפיו אנו חשים ניכור, זה כמו לחכות לפריחת פרחי הבר באנטרקטיקה. בדיוק כפי שבאנטרקטיקה אין פרחי בר, בעולם הניכור אין אהבה. נשיקה מזניקה אותנו הישר אל עולם החיבור שם פורחים מרבדי האהבה.

אולי אתם שואלים את עצמכם כיצד יונה הגיבה, אבל האמת היא שזה לא ממש משנה – תגובותיו של הזולת אינן מגדירות את החלטותיי באיזה עולם אני רוצה להיות. אבל יונה הרימה את מבטה אליי, חייכה ואמרה, "גם אני אוהבת אותך".

יכולתי לבזבז את הערב (או את השבוע) ולרתוח מכעס בנמל התעופה של פריז. במקום זה, ה-GPS שלי הראה לי את הדרך החוצה.

5/1/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 13 תגובות ב-9 דיונים

(9) יוסי, 30/11/2014 23:48

מחזק ביותר

ונותן השראה תודה רבה שרה....

(8) תודה, 3/6/2014 09:03

המתנה הכי יפה לחג השבועות

(7) רעות, 9/1/2014 18:30

יפייפה !!!

תודה רבה !! הגיע בדיוק במקום. אני חושבת שאקרא את המאמר הזה עוד הרבה ... הוא חכם ונכון,הבאת נקודה חשובה בצורה יפייפיה באמת. תודה לך

(6) שרה, 7/1/2014 17:57

מאמר מעורר מחשבה

קראתי את המאמר בשקיקה, אולם השאלה היא מה עושים כאשר אדם קרוב מתנכר לך ומתבצר בעמדתו 'למרות כל המאמצים שלך לעורר אותו לשנות את הגישה,?

יעל ליבנה, 2/6/2014 20:33

כורזים

להבנתי הדרך שלנו לשנות את תגובת האחר נמצאת בשינו האישי שלנו.אין לנו כל דרך לשנות אדם אחר. אדם יכול לשנות את עצמו והשינו שלו ישפיע על האחר. זה מה שקורה כאשר האישה הנעלבת מחבקת ומנשקת את יונה. היא עושה שינוי בתוך עצמה. בוחרת. תגובתה מביאה לשינוי אצל חברתה.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub