לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לאבד את בן

לאבד את בן

תאונת דרכים, סב אבל, אב מוצף, ומאבק עם אלוקים.

מאת

אבא שלי לא היה אתיאיסט, לא משנה מה הוא היה אומר לכם.

הוא היה סב אבל, שראה במותו של נכדו הראשון - בני בן - על שולחן הניתוחים בבית החולים. רעידת אדמה, שטלטלה בעוצמה אדירה את אמונתו הרופפת באלוקים, ועוררה אותי לתהות אם יוותר ממנה משהו, אחרי שהאבק ישקע.

מוקדם יותר באותו בוקר, הטלפון צלצל. עניתי ושמעתי קול זר.

"מר בוש?" הוא בירר.

"מדבר", הודיתי בחוסר רצון, משום שידעתי, באינטואיציה הורית, שהוא לא נושא בפיו בשורות טובות.

"שלום, אדון בוש. שמי דוקטור איברהים יוסף ואני כירורג ראשי ביחידת הטיפול הנמרץ."

"כן דוקטור", הגבתי בעצבנות.

"האם אתה אביו של בנימין בוש?"

"כן." הכנתי את עצמי לגרוע מכל.

"הבן שלך הגיע בניידת טיפול נמרץ, לאחר שנפגע קשה בתאונת דרכים."

באותו רגע, הרגשתי כאילו נפגעתי מאותה משאית, שמאוחר יותר הבנתי שדרסה את בן.

"אדון בוש, בן זקוק להתערבות כירורגית מהירה."

ניסיתי לדבר אבל לא יצאו לי מילים מהפה.

"אדון בוש", הקול שלו שידר חירום אמפאתי, "אני מציע שתגיע לבית החולים מייד!"

"מציע!" חזרתי כהד, מעכל בלבי את משמעותה המוזרה של "הצעתו". נסעתי בכל המהירות אל בית החולים, במצב של דיכאון נשלט. כבר ידעתי כיצד יסתיים היום הזה.

בעוד צוות הרופאים והאחיות עושה מאמצים להציל את חיי בני, אבי – שמעולם לא ראיתיו קודם מתפלל – צעק אל ריבון העולם שיציל את חיי נכדו, שנמחץ תחת גלגליו האחוריים של רכב הובלות באורך 8 מטר. ולמרות שהוא (ואני) התחננו בכל מאודנו להתערבותו המהירה של אלוקים, לא זה מה שנגזר מראש. ניצוץ חייו של בן כבה.

החיים ממשיכים, אבל אחרת

"אני חייב להודות בפניך, שאני לא מבין איך עשית את זה", אמר לי אבא שלי יותר מפעם אחת בחודשים שלאחר מותו של בן. "אח שלך ואני שוחחנו עליך אתמול", הוא הוסיף, "ושניננו הסכמנו שאף אחד מאיתנו לא היה מסוגל לעשות את מה שאתה עשית."

אב שכול יכול לבחור בחיים המלווים בנוכחותו המתמדת של האבל, או להמשיך ולהתעסק עם המוות

אבא שלי התכוון להחלטתי, בעקבות מותו של בן, להמשיך ולחיות את חיי בצורה הטובה ביותר שביכולתי. החלטה שלהערכתי הייתה חיונית לשלום ילדיי האחרים. אחריותי כלפיהם לא הייתה רק לשרוד את האובדן הפתאומי שלנו, אלא להוביל את משפחתי המורחבת לשיקום חיינו הרגשיים.

הודיתי לאבי, אבל עמדתי על כך ששום דבר שעשיתי אינו ראוי לשבח. אב שבנו נפטר לפניו, לא נהנה מטווח רחב של אפשרויות. הוא יכול לבחור בחיים המלווים בנוכחותו המתמדת של האבל, או להמשיך ולהתעסק עם המוות.

אני לא יודע איך מרגיש אדם שמאבד נכד, ואני מתחרט שמעולם לא שאלתי את אבי איך הוא התמודד עם מותו של בן. על פניו, לא ניתן לשער את החורבן בו התנסתה משפחתי באותו הזמן. אמו של בן ואני התגרשנו מספר חודשים קודם לאובדן, מה שהפך את האבל הראשוני ואת הצער שבא אחריו לקשה עוד יותר. אני הייתי עסוק עד למעלה מהראש בשיקום חיי, ובהתמודדות יומיומית להשגיח על שני ילדיי הנותרים, כך שלא ביליתי יותר מידי זמן עם אבא שלי. רוחו נשברה, ולמען האמת, אני לא ידעתי כיצד לאזן בין אובדן בני, לבין אובדן נכדו של אבי.

שמונה חודשים אחרי מותו של בן, אבי כתב מכתב לחבר, "במשך זמן מה הייתי מדוכא. נכדי נהרג בתאונת רכב. הוא היה רק בן 22. אני מתגעגע אליו. הוא הותיר חלל עמוק בלבי". הוא לא הוסיף פרטים נוספים, אבל אני חושב שהוא מעולם לא חזר לעצמו לאחר התאונה.

שמונה שנים אחר כך, אבי ואני פטפטנו אחר צהריים אחד בדירתו. הוא חזר הביתה אחרי שהייה של שבועיים במחלקה האונקולוגית. אבי עמד למות מסרטן המעי הגס, ולמרות שהוא נהנה מהפוגה מתסמיני המחלה, הוא חשש שהמוות מתקרב אליו במהירות. חילקתי את הקלפים והקשבתי.

"שמעת שאומרים שאין אתיאיסטים בשדה הקרב?"

"בטח. שמעתי." מעולם לא שוחחנו קודם על אמונה.

"אז אני מבטיח לך שזה באמת נכון. במלחמה, היו שני חברים במחלקה שלי שטענו שהם אתיאיסטים. אחרי שהיחידה שלי נכנסה לקרב עם האויב, מצאתי את עצמי באותה שוחה עם שני החבר'ה האלה, הראשים שלנו בבוץ, אש אויב, פגזים מתפוצצים בכל מקום. בחיים שלי לא שמעתי כל כך הרבה תפילות. 'אלוקים, בבקשה תוציא אותי מזה. אני אהיה טוב. אני בחיים לא אעשה את זה שוב.' אתה מבין, דברים כאלה שיוצאים תחת לחץ עצום."

זאת ההזדמנות שלי, חשבתי בהתרגשות. "במה אתה מאמין, אבא?"

"אני? אני לא מאמין באלוקים", הוא טען בלי לחשוב הרבה.

פערתי את הפה באכזבה. לא ציפיתי לתשובה כזאת. מה עם הסיפור שהוא סיפר לי כרגע? האם אין בו אישור לאמונה באלוקים? משהו כאן לא הלך כמו שצריך. איפה הגבר שהתחנן לפני ריבונו של עולם על חיי נכדו? רציתי לדבר איתו.

"אילו היה אלוקים – אלוקים אוהב ודואג, הוא לא היה מניח לדברים נוראיים כאלה לקרות", הוא אמר. שמעתי זאת קודם - אני חושב שכולם שמעו. טיעון שמפגין אמונה לא מושלמת באלוקים, אשר אינה מחזיקה מעמד ברגעי משבר.

"אבא. זוכר מה אמרת לי אחרי שאיבדנו את בן?"

אתה יודע מה המקור לכוח שלי? זה אתה אבא

"אתה מתכוון למה שאמרתי, שאני לא הייתי מסוגל להמשיך בחיים שלי כמוך?"

"כן, אבא. יש לי סוד לגלות לך." שילבתי את אצבעותיי על שולחן המטבח ונטיתי קלות קדימה. מעולם לא התעורר רגע כזה במערכת היחסים שלנו קודם. "רציתי לומר לך אז, שבחיים שלך לא היית רחוק יותר מהאמת! אתה יודע מה מקור הכוח שלי? זה אתה אבא, אתה 'אבי ומורי'."

התרחקתי מעט. העיניים שלו התלחלחו. "באותו יום, כשבן נהרג, הסתכלתי איך אתה מתחנן על חייו של בן, על כולנו, ואני זוכר שחשבתי: 'זה אבא שלי!' הכוח שלך. כוח האמונה שלך לעמוד ולהתחנן לפני אלוקים, כוח כזה יכול לבוא רק מאלוקים. אולם אז, אחרי שבן נפטר, מתוך אכזבתך הגלויה, עזבת את כוח האמונה שלך. אבל אתה יודע מה?" אבי הקשיב לי בדממה מתארכת. "אני הרמתי את האמונה הזאת, ולקחתי אותה לעצמי".

ברגע זה שתיקתו של אבי הפכה לחיוך.

הוא מעולם לא ידע איזה שיעור חשוב הוא לימד אותי באותו היום. למרות הצהרתו הקודמת של אבא שהוא לא היה שורד את מותו של בנו, מעשיו הכחישו את דבריו. לא רק שהוא שרד את מותו של בן, אלא אף המשיך בעבודתו כרופא שיניים שמונה שנים נוספות, עד שהגיע לבית החולים בשל דלקת בדרכי השתן, חום גבוה ושלשול בלתי פוסק בשל הטיפול הכימותרפי.

עבור אבי, בן היה במידה רבה בנו, כמו שהיינו אחיי ואני. הוא תמיד היה קורא לו "בני שלי" – כינויי החיבה האהוב עליו ביותר. בתפילותיו מכל הלב – עבור בן – אבא שלי גילם, אולי בלא יודעין, ביטחון בסיסי, גולמי ומעורפל בדבריו של דוד המלך: "אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי? עזרי מעם ה', עושה שמים וארץ."

אבא, צדקת. באמת אין אתיאיסטים בשדה הקרב.

13/2/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) אנונימי, 15/4/2015 21:54

גם אני אבדתי בן

הזמן לא מרפא

(2) אנה, 17/2/2011 15:31

אני איבדתי בת .ואין קשה מזה!

(1) , 13/2/2011 17:34

איפה האמא או האחות

מה אמרה או עשתה או הרגישה האמא

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub