לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לדעת לא לדעת: על הגבול הדק שבין ידיעה לאמונה

לדעת לא לדעת: על הגבול הדק שבין ידיעה לאמונה

אותם מומחים שלא ניבאו את תחילת המשבר הכלכלי מתבקשים כעת לחזות את סיומו. ההיגיון נשכח כשבני אדם נמלטים מהפחד הגדול מכל: אי ידיעה.

מאת

כלי תקשורת אחד אחרי משנהו, עיתון אחרי עיתון, אתר אחרי אתר; בכל מקום נתקלים בדיון חשוב, שפאנל מומחים זוכה בו לבימה להביע את דעתו. נושא הדיון? מתי יסתיים המיתון העולמי הנוכחי.

יש האומרים סוף 2010, חלקם מדברים על אמצע 2011. תחילת 2012 אומרים אחרים, ויש גם פסימיים אף יותר. אבל יהיו אשר יהיו תחזיותיהם, דעתם נלקחת ברצינות ומתועדת בדחילו ורחימו. ואנו, המוני העם שאינם נקראים מומחים, מדפדפים בלהיטות אל העמוד הרלוונטי כדי לקרוא את תחזיותיהם.

כפי שכמה עיתונאים ציניים טרחו לציין, הפופולאריות של משאל המומחים הזה היא אבסורדית לחלוטין. מעטים מאד צפו את ההאטה בכלכלה העולמית – ואיש, כך נדמה, לא צפה אותה במימדיה הנוכחיים. מרבית המומחים עטורי התהילה לא העלו על בדל דמיונם את שמתרחש היום בכלכלת העולם. מה גורם לנו לחשוב שהארה נבואית שנמנעה מהם בניבוי תחילת המיתון, תפקוד אותם בתחזית על סופו?

מה גורם לנו לחשוב שהארה נבואית שנמנעה מהם בניבוי תחילת המיתון, תפקוד אותם בתחזית על סופו?

יש רק דרך אחת להסביר את האבסורד הזה. כבני אדם, אנחנו מעדיפים לעצום עיניים מול אזלת ידיהם של מומחים, העיקר שיספקו לנו תשובות. התשובות הללו יכולות לנוע בין ניחוש מלומד להזיה בלתי לוגית בעליל: זה לא מטריד אותנו. יש מי שמטה את אזנו לתשובתו של הכלכלן הקיינסיאני, יש מי שמעדיף את התשובות של מומחי הבנק העולמי, יש מי שרוצה לדעת מה אומר נשיא ארצות הברית ויש מי שפונה לאסטרולוגיה וקורא מה דעתם של הכוכבים על המיתון. המשותף לכולם הוא שאיש אינו מסוגל להתמודד עם הרעיון שאנחנו מביטים אל תוך מנהרה חשוכה שאיננו רואים את סופה. לא משום שאין לה סוף או משום שהוא רחוק: המנהרה הזו פשוט חשוכה לחלוטין והקצה שלה לוט בערפל. אולי הוא קרוב מאד, אולי הוא רחוק מאד. אנחנו פשוט לא יודעים.

וצמד המילים הללו, 'לא יודעים', הוא זה שגורם להרבה בני האדם להתכסות בזיעה קרה.

מצב טבעי או פרימיטיבי?

אי ידיעה היא חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית. אבל ככל שאנחנו חיים בזמנים מתקדמים יותר, האמת הזאת הולכת ונשכחת מאיתנו. הקדמונים ידעו שבכדור הארץ יש פינות נידחות, כתמים לבנים, שעל מהותם הם אינם יודעים דבר. הקדמונים ידעו שהירח רחוק מהם והם אינם יכולים לעמוד על טיבו. הקדמונים ידעו על מחלות מסתוריות שהגורמים להם תמוהים ובלתי מובנים. אי הידיעה היה חלק מהחיים: עקרון אי הוודאות ליווה את האדם לכל מקום.

התקדמות המדע והטכנולוגיה שינו את כל זה. פתאום, כתמים לבנים לבשו צבע וצורה. פתאום מחלות תמוהות קיבלו הסבר פשוט וברור. פתאום, אם סקרן אותנו הירח אפשר היה לשלוח חללית שתחקור אותו. וכך התרגלנו לכך שאי ידיעה אינו מצב אנושי טבעי, אלא מצב אנושי פרימיטיבי – משהו שניתן להכחיד, ממש כמו את מגיפת הפוליו.

המדע והטכנולוגיה יכלו לספק תשובות רבות, אך לעולם לא את כל התשובות

וזו הייתה אשליה. המדע והטכנולוגיה יכלו לספק תשובות רבות – אבל הם לא יכלו, ולעולם לא יוכלו, לספק את כל התשובות. אין אולי תחום שכוחו גדול בהוכחת האמת הזאת כמו הכלכלה. מאז ומתמיד נאבקו כלכלנים להגדיר את עצמם כמדע מדויק, למצוא משוואות שיחזו אל נכון את מצב השוק, לפענח את הסיבות לאינפלציה או למיתון ואת הדרכים למנוע אותם. אך הכל לשווא. בכל פעם שנראה שהפעם העולם יודע את סודות הכלכלה (קפיטליזם ללא גבולות!), אנחנו מקבלים משבר כלכלי חדש.

ועדיין, אנחנו מתחקרים מומחים לסיבותיו. כי עדיין, אנחנו מסרבים להודות: 'איננו יודעים'.

אנחנו חיים בדור שבטוח שהוא יודע הכל. אנחנו יושבים בכורסא בבית ויודעים מה עושה חברנו באלסקה (יש עדכונים בפייסבוק) רואים תמונות שצולמו הבוקר במאדים (יוטיוב מספק באדיבותו את הוידיאו שצולם על ידי החללית הבלתי מאוישת) והולכים לרופא לפענוח תצלום MRI שמספק מבט חודר אל הגוף שלנו.

רוח הזמן מעודדת אותנו להאמין שכולנו בעלי ידיעה. כמעשה של שגרה, סקרים מבקשים מאיתנו לחרוץ משפט בכל נושא שהוא. האם הנשיא אשם באמת במה שיוחס לו? האם פלוני נטל שוחד או לא נטל? האם הפוליטיקאי צודק כשהוא אומר שלא שיקולים פוליטיים הנחו את הצבעתו בקבינט? אף אחד לא עוצר למחות שלמען האמת, אין לנו שום סיכוי לדעת. הסקרים מדברים אלינו כאילו כולנו סופרמנים חוקרי כליות ולב עם יכולת נבואית, וכולנו מצביעים בלי להסס. כולנו מחזיקים את עצמנו בגדר יודעים.

ביו ידיעה לאמונה

אין סיבה לחזור לדרך חיים של דורות עברו, שמשלימה בנחת עם כל חוסר ידיעה ואפילו עם בורות. אבל יש מקום לחזור להבנה שבבסיס דרך החיים הללו: שאנחנו לא יודעים הרבה דברים – וזה בסדר לא לדעת.

זה בסדר לא לדעת

כשאנחנו טסים במטוס לארץ אחרת, המטוס הוא עבור רובנו קופסא שחורה. אין לנו מושג איך הוא בדיוק עובד, מה מבנה המנוע שלו ואילו מנגנונים מבטיחים שבמקרה תקלה בכנף זו או אחרת לא נתרסק מיידית. אבל זה לא מפריע לנו להתרווח בנחת ולהעביר את הטיסה בנעימים. לא הידיעה עוזרת לנו כאן, אלא האמונה: האמונה שעל אף שאיננו יודעים בעצמנו להטיס מטוס או לבנות אחד כזה, יש מי שיודע – וזה מה שחשוב. אם יש לנו אמון בקברניט (או בחברה שהפקידה את המטוס בידיו) מה לנו לדאוג?

זהו ההבדל בין ידיעה לאמונה. אמונה לא דורשת ממך לדעת את כל התשובות – רק לדעת שיש תשובות. ושלא נדרש ממך לדעת אותן, כי יש מי שיודע.

החקירה הבלתי נגמרת אחרי העתיד, כמו כל רצון לדעת את כל התשובות, מקורם בהכרה דטרמיניסטית שמאמינה שהשכל האנושי יכול לחשב את התוצאות וההשלכות לכל דבר. אבל אם זוכרים להסתכל על בני אדם כיצורים בעלי בחירה, שמטרת חייהם היא צמיחה והתפתחות, אנחנו מבינים שהרדיפה האובססיבית אחרי ידע מוחלט היא מוטעית. נדרש מאיתנו להתמודד עם מצבים וחוסר הידיעה הוא מה שהופך את ההתמודדות לאמיתית. לו ידענו בבירור מה יקרה, איזו גדלות – או אשמה – הייתה נמצאת במעשינו? ידע העתיד היה מנטרל לחלוטין את הבחירה החופשית שלנו.

זה הניסיון הקשה מכל, אבל זהו ניסיון שכל אחד נדרש לו, בנקודה מסוימת בחייו. שום דבר לא מובטח, ושום דבר אנחנו לא יודעים בוודאות מוחלטת. וזה בסדר. זו לא בעיה שיש לפתור, אלא אם כן להיות בני אדם זו בעיה. צריך לקחת נשימה עמוקה, להאמין שיש מישהו שיודע, ולעשות את הדבר הנכון.

צריך, פשוט, לדעת איך לא לדעת.

 

21/3/2009

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) אנונימי, 14/6/2010 17:28

תודה!

על אף שחששתי מהכותרת כי אני הולכת לקרוא דברים הידועים לי זה מכבר, הרי שהכתיבה הטובה, הסגנון המושך והקולח, והחיזוק של נקודת האמונה, אותה אין מספיק לדעת, אלא לחזק כל הזמן - הפכו את קריאת המאמר לחוויה שתרמה לי רבות, תודה!

(2) יוסי, 22/3/2009 12:13

מי מכתיב? מי קובע? מי בוחר?

מי קובע מה נכון ומה לא נכון

(1) דן בן יעקב, 22/3/2009 11:53

חזוי העתיד חזיונות שווא

בפרשת כי תישא - בפסוק אחד מסכם הקב"ה למשה את כל המאמר הארוך: "וראית את אחורי ופני לא ייראו ". אחורי - פרושו העבר - אותו עליך לחקור וללמוד, אבל את פני - שזהו העתיד , לא ייראו.! לא תגיע לחקר העתיד , כי אתה בשר ודם .

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub