לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מאתיאיזם לאמונה ולהיפך: שני סיפורי מסע בכיוונים מנוגדים

מאתיאיזם לאמונה ולהיפך: שני סיפורי מסע בכיוונים מנוגדים

בתזמון מעניין, נוצרי אדוק הופך לאגנוסטיקן ופרופסור לפילוסופיה, מאושיות האתיאיזם הבינלאומי, מצהיר לעת זקנה על אמונתו באלוקים. האם יש סיבה משותפת לשני סיפורי המסע המנוגדים?

מאת

בתזמון מעניין, עומדים לצאת לאור בחודשים הקרובים שני ספרים מנוגדים לחלוטין: ספר אחד נכתב על ידי נוצרי אדוק שהפך אגנוסטיקן, וספר שנכתב על ידי פרופסור לפילוסופיה, מאושיות האתיאיזם הבינלאומי, שלעת זקנה הצהיר לפתע על אמונתו באלוקים.

אלוקים לא עמד בציפיות שלי

בארט ארמן הוא הדתי לשעבר, תלמיד התיאולוגיה שנטש את שינוני כתבי הקודש לטובת כתיבת ספר: "בעיית האל: איך התנ"ך לא מצליח לענות על השאלה החשובה ביותר – מדוע אנחנו סובלים."

כמי שהגות תיאולוגית לא זרה לו, ארמן מכיר רבות מהתשובות הנפוצות. הסבל ככפרת עוונות, הסבל כניסיון, הסבל כמשהו שמעבר להבנתנו. הוא דוחה את כולן בחמת זעם. איבדתי את אמונתי, הוא אומר, "כי לא יכולתי יותר לשלב את טענות האמונה עם עובדות החיים... הגעתי לנקודה שפשוט לא יכולתי להאמין שיש ריבון טוב ואוהב ששולט עלינו... אם אלוקים יכול לעשות ניסים לאורך התנ"ך, איפה הוא היום כשהבן שלך נהרג בתאונת דרכים, או כשבעלך לוקה בטרשת נפוצה?... אני פשוט לא רואה שום דבר טוב בזה שתינוקות באתיופיה מתים מתת תזונה."

  צדיק ורע לו  
     
  צדיק ורע לו / מאת הרב בנימין בלך

הרבה מהדברים שמטרידים אותנו לגבי דרכי ההשגחה, נובעים בעצם ממעשי האדם. אולם מה לגבי זמנים בהם נראה כאילו הרוע נובע ישירות מהאלוקים?

 
     

רק כדי להבהיר ששום תשובה לא תניח את דעתו בשלב הזה הוא שב ומבהיר את הסתייגותו מהרעיון שאלוקים הוא למעלה מהבנתנו. אם זה כך, הוא טוען, האם זה לא פשוט אומר שהוא פטור מכל אחריות?

דימוי הא-ל

אלו אינן שאלות חדשות. הפילוסוף היווני אפיקורוס, שממנו נטלו אפיקורסים באשר הם את שמם, ניסח את השאלות הללו כבר לפני אלפי שנים. כל הדתות טוענות שאלוקים הוא:

  1. כל יכול

  2. טוב ומיטיב

אם כך, איך יתכן שאלוקים נותן לרע להתרחש? אם זה משום שאינו רוצה למנוע אותו, איך הוא טוב ומיטיב? אם זה משום שאינו יכול למנוע אותו, איך הוא כל יכול?

מאז אפיקורוס, לא השתנה הרבה בקושיות שאנחנו מעלים. ספרו של ארמן ותהליך אובדן האמונה שהוא מתעד הוא עוד חוליה בשרשרת.

"זה בסדר, באלוקים בו אתה לא מאמין, גם אני לא מאמין."

לכל אדם בעולם יש 'דימוי א-ל' משלו, האופן שבו הוא תופס את המושג 'אלוקים' - ולפיו מפתח ציפיות כלפיו. מהו דימוי הא-ל שאנשים נושאים בליבם? את זה אפשר לגלות מהשאלות שהם מפנים אליו. יש את אלו הסבורים שאלוקים הוא סוג של סבא חביב האמור לדפוק על ביתם תמיד עם שק של מתנות. אחרים חושבים על אלוקים כסוג של סופרמן - חזק יותר, חכם יותר - אבל בתחום המושגים האנושיים. יש מוסלמים ג'יהדיסטים קיצוניים הסוגדים למוות וקוראים לו אללה. יש קבוצות שרואות את הא-ל כאם לכל האנושות ומדברים עליו בלשון נקבה.

דימוי הא-ל בכל המקרים הללו אינו תופס את אלוקים כמציאות אבסולוטית. אלוקים הוא תמיד על-תנאי – אם אנחנו חווים את קיומו כפי שלימדנו את עצמנו לצפות, רק אז אנחנו מוכנים לקבל את עובדת קיומו וטובו.

תפיסה כזו של מושג האלוהות משאירה אכן הרבה מקום לשאלות. כשאדם מצהיר שהוא לא מאמין באלוקים, השאלה הנכונה לשאול אותו היא: "באיזה אלוקים בדיוק אתה לא מאמין?" כפי שמסופר על רב נבון שהבהיר בניחותא לכופר שהתווכח עימו: "זה בסדר, באלוקים בו אתה לא מאמין, גם אני לא מאמין."

להבין את אלוקים

התנ"ך מספר שאנשי דור הפלגה רצו להילחם באלוקים. הם לא היו אתיאיסטים במובן המקובל: הם בהחלט האמינו שיש ריבון לעולם, והחליטו להתמרד נגדו. איך נלחמים באלוקים? פשוט. בונים מגדל גבוה, ויורים ממנו חיצים כלפי מעלה. אנשי דור הפלגה בסך הכל עשו את מה שרובנו עדיין עושים: שמים את אלוקים בקונטקסט אנושי, ניתן להבנה. ואם אנחנו לא מתכננים לבנות גורד שחקים (הטכנולוגיה בטח השתפרה הרבה מאז!) ולהילחם בו, אנחנו עדיין סבורים שאנחנו יכולים להבין אותו.

למה לא כולנו חכמים כמו אלברט אינשטיין, עשירים כמו ביל גייטס ויפים כמו אנג'לינה ג'ולי?

מכאן הגיע 'אובדן האמונה' של ארמן. הוא מצפה מאלוקים להיות דמות טובה ומיטיבה באופן גלוי וברור לבני אנוש. הוא מצפה מאלוקים לעמוד בסטנדרטים שנראים לבני אדם ולא 'לחמוק מאחריות'. הוא לא עוצר לחשוב על כך שאם הוא מאבד את אמונתו בא-ל מיטיב בגלל מחלות או רעב, בעצם אין כבר צורך ללכת לדוגמאות קיצוניות כאלו. למה לא כולנו חכמים כמו אלברט אינשטיין, עשירים כמו ביל גייטס ויפים כמו אנג'לינה ג'ולי? האם יש ספק למישהו שזהו המצב האידיאלי עבור כולנו? ואם חוסר שוויון בוטה כזה בין בני אדם בא לשרת מטרה לא מובנת לנו... אבל רגע, הלא אסור שלאלוקים תהיינה מטרות לא מובנות לנו!

הדרך היחידה לפרש את הימנעותו של ארמן ואגנוסטיקנים היא בכך שהכפירה תמיד מגיעה מעמדה של גדלות נפש. זה לא נשמע נאצל במיוחד לכפור בקיום הא-ל כי לא הצלחנו בחיים כמו שרצינו. "אלוקים, לא נתת לי את העושר, החכמה והיופי שרציתי. לא נתתי לי את ההצלחה שנתת לאחרים. על זה אני מוכן לסלוח לך. אבל תינוקות שמתים מתת-תזונה באתיופיה? זה כבר מוגזם. אתה לא א-ל כל יכול, טוב ומיטיב." זה נראה טוב יותר להיתלות בדאגה לזולת, או לכל הפחות באסון אמיתי ולא במשכורת הבינונית ומטה. בכל מקרה הרגש מאחורי הכפירה הוא אחד: אלוקים אכזב אותנו. הוא לא מה שחשבנו.

עולם של מודעות

מהבחינה הזו, מעניין מאד לסקור את התהליך ההפוך, מאתיאיזם לאמונה, שעבר על כותבו של הספר השני, אנתוני פלו, פרופסור לפילוסופיה, מאושיות האתיאיזם הבינלאומי, שהכריז לפתע ב-2004, בגיל 81, שהוא מאמין כעת באלוקים. את המהפך שהתרחש בו הוא מתאר בספרו: "יש אלוקים – איך שינה האתיאיסט המפורסם בעולם את דעתו."

אבן פינה משמעותית של האני מאמין האתיאיסטי הוא, שדי בעולם הטבעי החומרי כדי להסביר את הדרך בה פועלים דברים. אבל ההבנה נחתה על פלו לבסוף: "אפילו הישויות המסובכות ביותר בתבל – בני אדם – הם תוצר של כוחות מכאניים ופיזיקאליים בלתי מודעים."

"בלתי מודעים" הוא ביטוי המפתח כאן. איך, הוא שואל, יכולים כוחות מכאניים ופיזיקאליים – כוחות בלי דעת, בלי תודעה – ליצור עולם של כוונת, מחשבות, ופרויקטים מוסריים? "איך יכול יקום של חומר חסר דעה לייצר בריות עם מטרות מהותיות ויכולות שכפול עצמי?"

פלו קובע שלאתיאיזם אין הסברים לכך שהתנהגות משמעותית מהסוג שאנחנו עוסקים בה כל הזמן: הבנה, חשיבה, הנאה – היא פשוט תולדה של אלקטרונים ויסודות כימיים. התיאוריות הרגילות של מוצא המינים, הוא מבחין, מסתיימות תמיד במשפטים שאין לערער אחריהם: 'הידע שלנו על היקום חייב לעצור במפץ הגדול' וש'חוקי הפיזיקה הם חוקים פורעי חוק שנוצרו מוואקום' – סוף הדיון! הוא בעצמו נהג להשתמש במשפטים כאלו, לפני שהחליט להפנות אל הדוגמאטיות האתיאיסטית את אותן שאלות נוקבות שהפנה תמיד לדת, שאלות שהסתכמו בתובנה - למה היקום הוא משהו במקום להיות לא כלום? "ההסבר המספק היחיד למקורם של חיים שמכוונים את עצמם ומשכפלים את עצמם ... הוא תודעה עם אינטליגנציה אינסופית" - אלוקים.

מימי האתיאיזם שלו, פלו מכיר היטב את טיעוניו של אפיקורוס. הוא השתמש בהם לא פעם כדי לפטור את הדת בביטול. אבל את המהפך שחל בו הוא לא מגדיר כאימוץ דת כזו או אחרת: ההכרה בקיומו של אלוקים הייתה, עבורו, 'עליה לרגל אל ההיגיון'.

הבנה ואמונה

ארמן ופלו כתבו את ספריהם בנפרד, בלי להכיר זה את זה. אבל הסמיכות במועדי ההדפסה היא צירוף מיקרים מעניין. לא רק בגלל התהליכים ההפוכים שעברו על השניים, אלא גם משום שספרו של פלו מספק בעקיפין את התשובה עבור ארמן. כאתיאיסט מגיל צעיר, פלו לא פיתח 'דימוי א-ל' משלו שלא עמד בציפיות. הוא הגיע להכרה בקיומו של אלוקים דרך הגיון טהור. אלוקים הוא הסבר יחיד לקיום העולם כפי שהוא והאנושות כפי שהיא. בדרך הזו, הוא יכול לחיות בשלווה עם שאלות מהסוג שארמן מעלה. אלוקים הוא מעל להבנתנו. פלו פונה אל אלוקים כתשובה רק משום שכל התשובות האנושיות, שלא נזקקות לאלוקים, נמצאות בלתי מספקות. אם קיומו של אלוקים הוא תולדה של קוצר היכולת האנושית לספק הסברים, מי אמר שאנחנו יכולים לשאול שאלות על מה שמסביר דברים שהם לגמרי מחוץ להבנתנו?

אנשים רבים שטוענים שאינם מאמינים באלוקים, מתכוונים פשוט לומר 'אלוקים לא עמד בציפיות שלי'. אבל אלוקים, בניגוד לדימוי הא-ל, אינו יציר האדם. אם דימוי הא-ל שלנו לא עומד במבחן המציאות, זה פשוט משום שהוא שגוי. אלוקים כמציאות אבסולוטית שאינה תלויה בתודעתנו, אלוקים שהוא סיבה להכל ולא תולדה של מיתוסים ופולקלור – אלוקים כזה הוא לגמרי למעלה מהבנתנו.

זו, בעצם, הסיבה שהוא אלוקים. כמו שאמר אחד מגדולי החסידות: "באלוקים שאני יכול להבין את כל מה שהוא עושה – באלוקים כזה איני רוצה להאמין."

10/11/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 7 תגובות ב-7 דיונים

(7) ניר מנוסי, 22/6/2016 12:00

פלו הפך לדיאיסט - לא התחיל להאמין באלוקים שארמן כפר בו

אני מצטער אך ההשוואה חלשה מאד. ארמן הפסיק להאמין באלוקים פרסונלי, אלוקים מוסרי המיטיב עם ברואין. באלוקים הזה פלו לא האמין עד יום מותו. הוא הפך מאתאיסט לדיאיסט, המאמין במה שהכוזרי מכנה "אלוהי הפילוסופים", האדיש לגמרי למוסר האנושי ולטוב ורע. אלו כלל לא סיפורים הפוכים. לארמן לא היתה שום בעיה לקבל את האלוהים הדיאיסטי.

(6) עמוס, 21/1/2008 14:14

מאמר יפה וממצה

תודה לצוות האתר על כל המאמרים שאתם שולחים מדי שבוע

(5) שיבולת, 24/12/2007 11:34

תשובה ל-4

לשירי: ברור שאי אפשר להשוות בין חוסר מושלמות (אני לא חכם כמו אינשטיין...) לאסון. הנקודה של המאמר, מן הסתם, היא שיש טוב שאנחנו חולמים עליו אבל יכולים להסתדר בלעדיו בלי שברון לב, ויש טוב שאנחנו סובלים מאד כשהוא נשלל מאיתנו (בריאות, משפחה, וכו') אם אתה מגדיר את טובו של האלוקים במושגים שלך - אז גם אם אתה לא סובל, עדיין יש לך מקום להתלונן על שלא קיבלת יותר - איה הטוב האינסופי? איפה הצדק בזה שיש אנשים חכמים, יפים ועשירים ממך?

אם אתה מוכן להודות בזה שאלוקים הוא לגמרי למעלה מהבנתך, אז הרבה יותר קל להתמודד עם שאלות כאלו. אם מגיעים לאמונה במציאות הקל כי שום תשובה אנושית אחרת לא תעלה על הדעת, פירוש הדבר שאלוקים מסביר את מה שלמעלה מהבנתינו. הגיוני, לפיכך, שהוא עצמו למעלה מהבנתינו. לא ש'נותנים לו פטור מאחריות' אבל מבינים שאם ברור שהוא למעלה מהבנתינו בתפקידו כבורא, הוא למעלה מהבנתינו גם בתפקידו כריבון ומנהל העולם. לשאול שאלות תמיד אפשר, אבל לפי המאמר נראה שארמן בעצם שאיבד את אמונתו פשוט משום ש'הוא לא מבין את הראש של אלוקים' וזו הנקודה שבה המאמר דן.

(4) שירי, 22/12/2007 09:35

מותר שלא-ם יהיו מטרות לא מובנות לנו?

אלף.זה בכלל לא אותו דבר! חוסר הבנה למה לא כלנו נוצרנו מושלמים {כמו אינשטיין...} ואי הבנה למה קורה שבעולם של א-ם קיים מקרים של מוות מתת תזונה של אוכלוסיות שלמות! זה תגובה מאד לא נבונה . ארמן שואל בעצם "אם אנו לא מבינים אותו האם זה אומר שהוא פטור מכל אחריות?" האם זו לא שאלה מוצדקת? כמובן שלא! להגיד א-ם ופטור מאחריות באותו משפט זה נשמע דבילי.כמובן שאין אנו יכולים להבין את המטרות והמניעים של שלו. (ובכל זאת השאלה הזאת לא באה מאותו מקום של השאלה למה אנחנו לא כולנו כמו אינשטיין , גייטס,ג'ולי... למרות שמבח' החופש של היכולת שלו הוא בלתי מוגבל .זו עדיין לא אותה שאלה.) האם הוא לא נוגע בנק מאד חשובה בדרך לאמונה או אי אמונה. אפילו שהוא מצהיר הוא תמיד יכול לשנות את דעתו.
זה נכון שדעות כאלה תמיד באות מתשלובת של אמונה שהאדם השואל הוא בגדלות נפש .
אז אמונה צריכה לבוא בלי הבנה? אמונה שואפת לצמצום השאלות על הנהגתו? אבל אנחנו כאן! ויש אוכלוסיות שלמות של נרצחים מורעבים וכו? זה פוליטיקה? וזה לא עניינו של א-ם? או לא עניינינו? ומה אם משהו רוצה להבין.?
בעצם מטרת המאמר הזה אם אני לא טועה היא לומר ש: א.אי אפשר לקבוע עמדה באמונה לפי מטב הבנתנו.
ב.אפשר להגיע לאמונה דרך התבוננות באיך שהעולם בנוי. ולא דרך שאילת שאלות . מה פסול בשאלות של ארמן?
ג. אפשר לקבוע עמדת אמונה לפי מיטב אפסות הבנתנו. ברגע של אפסות הבנה הכל יכול להיות. גם אמונה בא-ם אחר? בתקווה לתגובות

(3) יעל, 22/12/2007 08:33

קצר הבנתי

"אם קיומו של הא-ם הוא תולדה של קוצר היכולת האנושית לספק הסברים" אז מה? אין הבנה אז יש א-ם?

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub