לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




פסיכולוגיה יהודית: אמנות הצמצום וההתפשטות

פסיכולוגיה יהודית: אמנות הצמצום וההתפשטות

האב הוא מייסד גישה פסיכולוגית חדשה, הבת מיישמת את המודל על מטופלים. יחד הקימו מרכז לפסיכולוגיה יהודית על שם הבן-האח שנפל. ראיון.

מאת

מיכל פכלר היא פסיכולוגית קלינית ירושלמית, המיישמת בעבודתה הטיפולית את משנתו של אביה, פרופ' מרדכי רוטנברג, המוגדר כ"אבי הפסיכולוגיה היהודית".

ההתחברות של פכלר למשנתו של אביה, באה בעיקר מתחושת החסר בכלים הנוגעים באופן בלתי אמצעי בנפש, בנשמה וברוח, שבעזרתם ניתן לצקת באדם את התקווה ואת הכוח להשתנות. לדעת פרופ' רוטנברג, הפסיכולוגיה המודרנית, ובפרט הפסיכואנליזה, אף אם פותחו בידי יהודים רבים (זיגמונד פרויד, ויקטור פרנקל, אלפרד אדלר, מלאני קליין ואחרים), צמחו בתוך עולם מושגים נוצרי. לכן "שומה עלינו לנסות ולבנות 'פסיכולוגיה יהודית' הצומחת על בסיס מקורות יהודיים קדומים, אשר יהיה בכוחה להביא מרפא לנפש האנושית". גישתו של רוטנברג היא גישה חיובית, הפותחת חלופות טיפוליות אופטימיות ומשאירה מקום לשינוי ולפתיחת מקומות שנראים סגורים ותקועים. השילוב בין לימודי הפסיכולוגיה ולימודי היהדות פתח בפני בתו, מיכל פכלר, דרך טיפולית הן כמטפלת קלינית והן כאדם, ונטע בה אמונה באדם, בעולם ובחיים.

אמנות הצמצום וההתפשטות

"מודל הצמצום ביהדות הוא בעצם מסר כללי למודל חברתי ואוניברסלי", מסבירה פכלר. "אנחנו חיים בעולם המערבי שהאווירה בו מאוד תחרותית ומרוכזת בקידוש ה'אני', מה שיוצר המון קונפליקטים נוסח 'החזק מנצח', 'או אני – או אתה' או מצבים רבים בהם נראה שיש מקום רק לאחד ואין מקום לשניים".

רעיון הצמצום אומר שהגדילה של האדם איננה תלויה בכך שיהפוך לחזק יותר או מושלם יותר.

"אני חושבת שרעיון הצמצום בא לחולל מהפכה ובשורה לעתיד החברה האנושית כמתוקנת יותר. רעיון הצמצום אומר שהגדילה של האדם איננה תלויה בכך שיהפוך לחזק יותר או מושלם יותר, אלא להפך, הגדילה של האדם מגיעה דווקא מהתפיסה שהוא חלק מהאנושות, שאיננו בא ממקום מושלם, אלא חלק א-לוה ממעל. האדם הוא חלק מהחברה, עם תפקיד מוגדר אחד, הוא זקוק לזולת, ויש לו מה לתת לזולת. ה'אני' של האדם מצומצם בפני הא-ל – אלה הם הדברים הבלתי נשלטים בידינו או הבלתי מובנים רציונלית, כמו הגורל, החרדות, המוות, וגם הדברים הטובים והחיוביים כמציאת בן זוג. לתפוש את עצמי כאדם מצומצם, אך בשום אופן לא כמבוטל.

"אם אני מטפלת שמצטמצמת, אין פירוש הדבר שאני יושבת ושותקת במשך שעה במהלך הטיפול. להצטמצם זה לא לשתוק. התהליך הטיפולי הוא דיאלוגי. אני מאוד קיימת שם ולא מבוטלת, אבל גם המטופלים מאוד קיימים. האתגר הוא איך להיות בנוכחות כזאת, שבה מצד אחד אני רוצה לפתוח בפניהם אלטרנטיבות נוספות, ומצד שני אני לא רוצה להמשיך ולקבוע עבורם מה הם צריכים להיות.

"זאת ממש אמנות, ולכן אני אומרת שצמצום הוא מצד אחד הבטחה לעולם יותר תקין ומצד שני צריכים המון רצון, כי אנחנו לא נולדים עם התכונה להצטמצם. הנטיות הטבעיות שלנו הפוכות: הילד רוצה את השוקולד עכשיו, הוא רוצה להרגיש חשוב ובמרכז התמונה. עם הזמן הוא לומד שלאימא שלו יש מקום ולאח שלו גם. הדבר המקסים הוא שכאשר אתה מצטמצם, באופן טבעי מתחדשים דברים. אלה הם שני חלקים: צמצום והתפשטות. אם חסרה התפשטות, סימן שמשהו לא בסדר עם הצמצום. האדם שאנו מצטמצמים בפניו, זה בשביל לגלות בו כוחות או רעיונות חדשים. וכאשר אני מלמדת אותו להצטמצם זה בשביל שהוא יגלה בעצמו עוד חלקים שלא הכיר קודם לכן".

תשובה שיקומית

תפיסתו של פרופ' רוטנברג כוללת גם שיטות טיפול חדשות, שחלקן עושות שימוש יצירתי במושגים יהודיים כמפתח לפתרון קונפליקטים. הנחת היסוד הטיפולית של הפסיכולוגיה היהודית היא 'מודל החזרה בתשובה', חידוש מהפכני ביותר בחדר הטיפולים, שרוב הנחות המוֹצא בו מושתתות על תפיסה נוצרית של חטא קדמון ועל עבר מוכתם שהוא ספר חתום, כשכל מה שנותר לטיפול הוא להביא את האדם להכיר ב"חטא" ולהגיע להשלמה ("לזכות במחילה") בהווה.

'מודל החזרה בתשובה' לא רק משיג את מחילת ההווה אלא יכול גם לשנות את העבר.

'מודל החזרה בתשובה' מציע לא רק השלמה עם העבר, אלא שימוש בו כמנוף לשיפור ההווה וככלי לקידום העתיד. הנחת היסוד כאן היא יהודית מקורית, לפיה 'מודל החזרה בתשובה' לא רק משיג את מחילת ההווה, אלא יכול גם לשנות את העבר. הטיפול, על פי תפיסה זו, מאפשר הפנמת מבט מחודש על העבר (שבו יזוהו יתרונותיו של המטופל ולא חולשותיו), ושיקום הביוגרפיה האישית (מושג ה"רה-ביוגרפיה").

"העבודה של אבא שלי היא תיאורטית ופילוסופית, ותמיד שאלתי את עצמי כיצד ניתן ליישם את המושגים והרעיונות שהוא מעלה", מספרת פכלר על קבוצת הפסיכולוגים שגיבשה לצורך התמודדות עם האתגר להפוך את הדברים לשפה טיפולית. "חלק מהתלמידים מגלים עניין רב ברעיונות שלו וממשיכים את הדברים לחדר הטיפולים. באופן טבעי נוצרה קבוצה של בעלי עניין מקצועי שנפגשים בסלון. השלב הבא היה המעבר מהסלון לבית מורשה, שהביא להתאגדות של 15 מטפלים דתיים וחילונים, שמשותפים להם הניסיון המקצועי, המטען הרוחני ובעיקר הפתיחות, שמחפשים פתרונות למחסור בגישה, בעבודה וברעיונות של הפסיכולוגיה המודרנית. הבאנו מתנדבת נהדרת שרשמה את תכני המפגשים ומאז הכול מתועד".

המפגשים התחילו לקרום עור וגידים, ולאחרונה הוקמה עמותת "המרכז לפסיכולוגיה יהודית על שם בועז רוטנברג", בנו של פרופ' רוטנברג ואחיה של פכלר, שנהרג מאש כוחותינו ב-1988 בהיותו בן 18, בעת פעילות מבצעית של יחידת הצנחנים המיוחדת בה שירת.

דיאלוג עם פרויד

עד כמה הפסיכולוגיה היהודית מקורה באמונתם הדתית? וכיצד פסיכולוג חילוני שגדל על ברכי הפסיכולוגיה המודרנית מגיב ליישום התבנית הקבלית-חסידית של הצמצום בטיפול הפסיכולוגי? פכלר מספרת שיש להם דיאלוג עם פרויד, שהיה מאבות הפסיכולוגיה המערבית. "אף אחד מהקבוצה לא נטש את מה שהוא למד באוניברסיטה. התהליך שעובר עולם הפסיכולוגיה, שמעניין לעקוב אחריו, מתאפיין בהתפתחות של צעידה קדימה. אני מאמינה שהעולם צועד לקראת התיקון היותר יעיל ובריא של הנפש האנושית. כבר הפסיכולוגיות מלאני קליין ואנה פרויד, הגיבו לפרויד בזמנו.

אף אחד מהקבוצה לא נטש את מה שהוא למד באוניברסיטה.

"מודל הצמצום הוא שפה פסיכולוגית שיש ללמוד אותה, ולא להלביש אותה על פסיכולוג מערבי. הרעיונות הם אוניברסליים ויש דברים שניתן לעשות בדיאלוג עם החשיבה המערבית ויש דברים שמציבים אלטרנטיבה חדשה לחשיבה המערבית המקובלת. פרויד אמנם קידם מאוד את הפסיכולוגיה האנושית בצעדי ענק, אבל הוא לא השלים את העבודה. לכן כיום, פסיכולוג שמרגיש שאין מספיק אופטימיות, שאין מספיק מקום לשינוי ושיש הרגשה של חוסר – מוזמן לנסות את מודל הצמצום.

גם את השילוב המעניין של המרכז החדש לפסיכולוגיה היהודית היא רואה כחלק מההתפשטות העצמית שלה. "חברי המרכז הם אנשי אקדמיה, אבל הם באים לבית המדרש, מה שיוצר דיאלוג ייחודי ואחר. כאשר ביקשנו מהאנשים להציג מקרים שהם מכירים לביטוי של צמצום, באופן טבעי לאחר מספר מפגשים אנשים התחילו להביא דוגמאות מחייהם שלהם, על מה שהשתנה אצלם בעקבות הסדנא לפסיכולוגיה יהודית. על היחס החדש שלהם לעולם מסביבם ועל מה שהם גילו בעצמם. זו בהחלט תמונה יצירתית של התפשטות שהייתי רוצה לתת למשתתפי הסדנאות. אבל לשם כך, הייתי צריכה להצטמצם הרבה שנים בשביל לגלות את הדברים בתוכי, עד שאמרתי לעצמי שעכשיו אני צריכה כבר לפעול. זה קרה עם הזמן, כי הצמצום לא דוחף דברים, אלא רק מאפשר להם לקרות".

 

***

 

מיכל פכלר היא פסיכולוגית קלינית ירושלמית, נשואה ואם לשישה ילדים. היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה יהודית מאוניברסיטת בר-אילן, תואר שני בפסיכולוגיה קלינית מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובעלת תואר שני נוסף, ביהדות, מאוניברסיטת לונדון.

 

27/10/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-5 דיונים

(5) Dr Esther Javetz, 6/11/2016 17:43

How do we advance in science?

Tichon Hadash High School People who are far away from science, think that science is "objective" and not influenced by religions, cultures or opinions. This is of course not true; the hypotheses to be tested by scientific studies are put together by people who are influenced by culture and by religion. Psychology and other sciences might gain from adding Judaic ideas

(4) , 30/10/2007 13:42

לנהדרת

כנסי ללינק בסוף המאמר לפרטים נוספים

(3) אנונימי, 30/10/2007 13:33

nehedar

I would like to know more a bout it. I leave in holland. Were can i get information? toda merosh.

(2) רבקה ר., 30/10/2007 08:52

נשמע מדהים

קראתי גם את המאמר במעריב שיש בו גם וידיאו, זה מעניין מאד ומשכנע. מאחלת לכם רוב הצלחה!

(1) תניה, 28/10/2007 14:30

נפלא

בע"ה נזכה והרעיון יתפשט (בעצם יצטמצם...) בכל בית בישראל.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub