לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מוסר: מי צריך את אלוקים?

מוסר: מי צריך את אלוקים?

אם יש אמת מידה מוחלטת למוסריות בעולם, יש בו אלוקים. אתם לא מסכימים? חשבו על האלטרנטיבה.

מאת

לקיומו של אלוקים יש השלכה ישירה על הדרך בה אנו מבינים מהו מוסר, כאמרתו הידועה של דוסטוייבסקי: "ללא אלוקים, הכל מותר".

במבט ראשון, ייתכן ואמירה זו איננה נשמעת הגיונית. הכל מותר? האם לא יכול להיות מוסר ללא אלוקים אינסופי?

ייתכן שחלק מן הבלבול, נובע מן ההגדרה המעורפלת של מושג ה"מוסר", או שמקורו ברעיון שקיים "מוסר יחסי". על פי הדוגלים במוסר יחסי – רלטיביזם - לא קיימות אמות מידה אובייקטיביות של טוב ורע העומדות מחוץ לאדם. מקור המוסר הוא אך ורק באדם עצמו, ואין הוא קיים כמציאות נפרדת ומובדלת. כל אדם קובע ומגדיר את הקוד המוסרי העצמי שלו, ולכל אחד יכולת וסמכות שווה להגדיר מוסר בדרך בה הוא או היא רואים כנכונה. השלכות השקפה זו בדבר מוסר יחסי הנן מרחיקות לכת. מאחר והדיון בכל הסוגיות המוסריות הוא סובייקטיבי, מצטמצמים מושגי ה"טוב" וה"רע" לעניינים של דעה וטעם אישי. ללא קנה מידה מוסרי אובייקטיבי מחייב, הקיים בלי להתחשב בדעתו של אדם זה או אחר, יכול כל אחד לעשות ככל העולה על רוחו תוך שהוא מדביק למעשיו תווית של "טוב". אולי אתה אישית סובר כי ניאוף, בגידה או אכזריות הינם בלתי מוסריים – אבל מדוע שדעה זו תמנע מאחרים להתנהגות שכזאת אם עבורם זאת הנאה?

אולי אתה סובר כי אכזריות לשמה היא בלתי מוסרית – אבל מדוע שדעה זו תמנע מאחרים להתנהגות שכזאת אם עבורם זאת הנאה?

האם בנך המעשן סמים בגיל 12 עושה מעשה עוול באופן אובייקטיבי רק מכיוון שאתה סבור כך?

או רצח. מדוע לא, אם מעשה הרצח מעניק לרוצח סדרתי הרגשת כוח וחיות? הדוגל במוסר יחסי יכול לומר כי לדעתו רצח הוא דבר מעורר גועל, אך הרגשתו האישית לא הופכת את הרצח המגעיל אותו לעוול - רק לדבר חסר טעם. הקניבל רשאי להחזיק בהעדפותיו העצמיות אפילו אם מרבית האנשים סולדים מהן ורואים בהן זרויות גסטרונומיות.

לדעת הקהל אין דבר וחצי דבר עם מוסר מוחלט; היא רק הופכת התנהגות מסוימת לדבר מקובל, כמו להריע במגרש הכדורגל בעת הבקעת שער.

"אבל הרוצח הזה מזיק לאחרים!" נכון. אבל בעולם בו הכל סובייקטיבי, גרימת נזק לאדם חף מפשע היא לא יותר מאשר דבר חסר טעם לכמה אנשים, כמו אכילת גלידת קצפת מרוחה על פיצת אנשובי. עצם העובדה שאנו איננו מחבבים "מעדן" זה לא הופכת אותו לרע. רע? על פי קנה המידה של מי? דעתו העצמית של מישהו איננה מוסמכת יותר מאשר זו של רעהו.

ערכים חסרי עקביות

למרות שאנשים רבים מתיימרים לדגול במוסר יחסי, נדיר ביותר למצוא אחד מהם שמצליח להיות עקבי בכך. כמעט כל אדם מאמין בכמה אמיתויות מוחלטות: שיש אמת מוחלטת, אבל היא מצטמצמת רק להיבט של לא להזיק לאחרים; או, שמנוי ומוחלט שאין דבר שהוא "אמת מוחלטת". למעשה, כמעט כל אחד משוכנע שיש אמת מוחלטת כלשהי, תהיה אשר תהיה. רובנו, כך נראה, לא דוגלים באמת במוסר יחסי.

ברטרנד רסל כתב:

אינני יודע כיצד להפריך את הטיעונים לטובת הסובייקטיביות של ערכי המוסר, אבל אינני מסוגל להאמין כי הדבר הרע היחיד באכזריות זדונית הוא כי היא איננה לרוחי.

אין בקרבנו אנשים רבים המאמינים כי הריגת אדם חף מפשע היא עניין של טעם אישי בלבד, שיכול להשתנות בהתאם לגחמות האדם. רובנו סוברים שזהו מעשה רע מיסודו בלי קשר לדעתו האישית של מישהו. על פי השקפה רווחת זו, אמות מידה מוסריות הן דבר בלתי משתנה, הקיימות בלי קשר להחלטה אנושית כלשהי.

המקור האינסופי

קנה מידה מוסרי מוחלט יכול לנבוע רק ממקור האינסוף. מדוע?

כאשר אנו מתארים רצח כבלתי מוסרי, אין כוונתנו כי הדבר רע רק לרגע זה ואפשר כי הדבר יהפוך ל"טוב" בזמן כלשהו בעתיד. מוחלט פירושו "בלתי ניתן להשתנות", לא רק ש"אינו משתנה".

מה ההבדל?

לאדם שאינו אוהב זיתים, סלידתו מהם אינה משתנה. נראה שלעולם לא יתחיל לאהוב זיתים. אולם, אין פירוש הדבר כי טעמו אינו יכול להשתנות, למרות שקרוב לודאי שכך יישאר. מאחר והוא יכול להשתנות, אין זה דבר מוחלט. הוא ניתן לשינוי.

המונח "מוחלט" פירושו ללא יכולת להשתנות. בלתי ניתן לשינוי באופן מוחלט וקבוע.

העלה על דעתך משהו מוחלט. למשל סמל הקביעות והיציבות - סלע גיברלטר! משש חלק מן הסלע - הוא קיים לנצח.

אבל האם באמת כך הוא? האם הוא מוחלט?

לא. הוא עובר שינויים בכל רגע. הוא מזדקן, הוא נשחק.

אם כל דבר ביקום הסופי נתון לשינוי, היכן אנו יכולים למצוא את הממד שיאפשר לנו לעמוד על תכונת המוחלט?

הניסיון לתפוש את מהות המוחלט מטעה במעט, מאחר ובמאמצינו לעשות זאת אנו נתקלים בבעיה של מהותנו הסופית המנסה לתפוש את האינסוף, נושא בו נדון באחד המאמרים הבאים בסדרה זו. כל דבר הקיים תחת מערכת הזמן נתון לשינויים. זאת מהות הזמן – הדבר בו נמדד השינוי. המלה "שנה" גזורה מאותו השורש של "שינוי".

אם כל דבר ביקום הסופי נתון לשינוי - מאחר והוא קיים בגבולות הזמן - היכן יכולים אנו למצוא את הממד שיאפשר לנו לעמוד על תכונת המוחלט?

מקורו לא יכול להיות בזמן, העובר שינוי בכל עת. הוא חייב להיות מעבר לזמן, בממד האינסוף. רק אלוקים, המהות האינסופית הקיימת מעבר לזמן, הוא מוחלט ובלתי ניתן לשינוי.

אני ה' לא שניתי (מלאכי ג:ו).

לכן יכול קנה מידה מוסרי מוחלט להתקיים רק אם הוא נובע מממד אינסופי - מהות נצחית, מעבר לזמן, ללא תחילה וסוף.

הרס החינוך

בנוסף להריסת המוסר, מוליך המוסר היחסי באופן בלתי נמנע להרס החינוך וליכולת לחשוב עם "ראש פתוח" ובאופן מקורי. הצמא האמיתי ללימוד בא מן ההכרה כי האמת מצויה אי שם ממתינה לגילויה - ובלעדיה האדם מרושש מתוכן אמיתי.

פרופסור אלאן בלום כותב בספרו, "דלדולה של הרוח באמריקה ":

נדיר ביותר למצוא צעיר אשר חינוך זה [של המדעים ההומניים] הפיח בו כמיהה לדעת הכל אודות סין או הרומאים או היהודים.

בדיוק להפך. קיימת אדישות לדברים הללו, מאחר והיחסיות החניקה את המניע האמיתי לחינוך, החיפוש אחר הטוב בחיים…

שם, מעבר לכותלי האוניברסיטה, העולם הוא מרקם חדגוני המלמד רק כי… ערכים הם יחסיים, בעוד כאן מסוגלים אנו ליצור את כל סגנונות החיים בהם אנו חפצים. פתיחות הדעת כביכול שלנו משמעותה שאין אנו זקוקים לאחרים. לכן מה שמוצג כפתיחות גדולה הוא למעשה סגירות גדולה. איבדנו את התקווה שמצויים אנשים נבונים בעלי שאר רוח במקומות וזמנים אחרים שיכולים לגלות את האמת שמאחרי החיים…

אם הכל יחסי, לא משנה מה חושב מישהו אחר. לרעיונות אין יותר משמעות. ללא קנה מידה מוחלט של טוב ורע או אמת ושקר, רדיפת החכמה הופכת חסרת ערך. מה בעצם אנו מחפשים? אם אין רעיון תקף יותר מרעהו, אין תועלת בהערכה מחודשת של מערכת האמונה העצמית המנווטת אותי ברגע זה. אין שום תועלת בפתיחות רעיונית לחקירת מושגים חדשים – משום שאף פעם אי אפשר לטעות.

טיעון מקובל המושמע תכופות לטובת המוסר היחסי, הוא כי בדרך כלל אנו רואים בעולם מגוון רחב של עמדות מנוגדות בקשת רחבה של סוגיות מוסריות. נסה למצוא נושא אחד עליו מסכימות פה אחד כל התרבויות!

פרופסור בלום משיב לטענה זו:

ההיסטוריה וחקר התרבויות לא מלמדים או מוכיחים כי ערכים או תרבויות הם דבר יחסי… העובדה כי היו דעות שונות אודות טוב ורע בזמנים ומקומות שונים בשום פנים ואופן איננה ראיה כי אף אחת מהן איננה נכונה או טובה מאחרות. טענה שכזו אבסורדית באותה המידה כמו לומר כי מגוון נקודות המבט המוצגות בישיבת הנהלת האוניברסיטה מוכיחה כי אין אמת… התגובה הטבעית היא לנסות ליישב את חילוקי הדעות, לבחון את הטענות ואת הסיבות לכל דעה.

רק השקפה חסרת ביסוס היסטורי ומנוגדת לערכים האנושיים, ההשקפה האומרת כי אנשים אוחזים בדעות ללא שום סיבה, מסוגלת להביא אדם להימנעות מן הפעילות הרעיונית המרתקת והמלהיבה של חיפוש אחר האמת.

על מהותו של ויכוח

עצם הקיום של מגוון דעות שונות מפריך את הטיעון כי מוסר הוא יחסי. אם הכל יחסי, על מה אפוא אנו מתווכחים בכלל?

קיומם של ויכוחים ואי הסכמות אמיתיים יכול לנבוע רק משום שאנו מאמינים כי יש דעות נכונות ומוטעות.

דמה לעצמך כי אתה מטייל ברחוב ושומע מאחורי אחת הדלתות ויכוח יצרי ולוהט. אנשים צורחים איש על רעהו בחמת זעם. אתה שואל עובר אורח על מה המהומה. הוא מספר לך כי מדובר בגלידריה של "בן אנד ג'רי'ס" והם מתווכחים שם מהי הגלידה הטעימה ביותר.

לא ייתכן.

קיומם של ויכוחים ואי הסכמות אמיתיים יכול לנבוע רק משום שאנו מאמינים כי יש דעות נכונות ויש דעות מוטעות, לא בגלל אי הסכמה סתמית אודות השאלה "הרת הגורל", מהו הטעם העדיף של גלידה. נסה לשחזר לעצמך מקרה בו התעורר זעמך על עוול מוסרי שנגרם לך. הכוח המניע מאחורי הכעס שתקף אותך, הוא השכנוע העצמי שלך כי עמדתך היא הנכונה. עניינים של סדרי עדיפויות במוסיקה ועיצוב פנים של חדר האורחים לא מעוררים זעם מוסרי.

מה כן מעורר זעם מוסרי? האם זה חוסר צדק? אכזריות? דיכוי? כאשר חווים דברים כאלו, מקננת כמעט בכל אחד התחושה שנפגע קנה מידה מוחלט, איזו אמת מידה אובייקטיבית העומדת מעל שיקולים אנושיים רגעיים, ואשר מקורה במהות מוחלטת ואינסופית.

5/5/2003

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 12 תגובות ב-12 דיונים

(12) אדם, 9/3/2010 13:59

יש אלוקות-אמת, ויש שכר-ועונש ונצח. אבל האל לא עובד אצלכם, היהודים ( הדתיים-אורתודוקסים ), ואפילו אתם לא ממש עובדים למענו. אתיקה ורוחניות ומעשים וצדק בהחלט קשורים ישירות באל, אבל כל ה- " תרי"ג " ציוויים האורתודוקסים שלכם מתורתו של משה וכל המסורות שלכם הן רק פרשנות אנושית ונקודתית לרצונו של הבורא הנשגב. הבורא לא מעוניין במנהגים ובפולחנים שלכם. גם הנביאים חזרו ואמרו זאת. הבורא רוצה רק " עשות משפט ואהבת-חסד והצנע-לכת ". ולהיות אמיץ ולהילחם בהקרבה למען הצדק והיושר ולמען מלכות-שמיים בעולם.

(11) אדם שיודע שקיימת אמת, 29/10/2008 08:54

עבור כותב תגובה 6, או שלא הבנת ת''מאמר, או שלא ברור.
אני יכולה לומר לך שבתור מאמינה באלוקים לא היה אכפת לי לרצוח אם יום אחד הייתי מגלה שאין אלוקים.
אתה פשוט לא הבנת ת''כתבה!
בזמן יהושוע בתנ"ך רצחו את כל 7 העמים, וזה בגלל שה'' אמר!
הדתיים ממש לא מתייחסים למוסר שקיים בעולם, כי זה לא נקרא מוסר אלא הגנה עצמית- כי אם היו רוצחים אז כולם היו מתים, בסך הכל בפשטיות- אנוכיות ותו לא...
הדתיים מקיימים את מה שהאלוקים אמר, הם לא מוסריים!

(10) אנונימי, 29/1/2008 12:55

למספר 7

מצחיק...אם הבנתי נכון אתה טוען שהאמת היא שאין באמת ביטחון בסיסי, וכל אדם שמספיק חכם להבין זאת סופו להשתגע ולהתאבד. אז מעניין למה אני לא רוצה (ונראה לי שאף אחד לא רוצה) להיות במצב כזה שאני אדע את ה"אמת" לשיטתך?
וזה אם בכלל מותר להשתמש כאן במושג אמת, כי לטענתך אין כזה דבר.

אולם בסוף הדברים שלך מצאתי מסקנה חכמה ונוקבת - "טוענים שאין אמת - ושזו האמת. אם אין אמת - אז גם היות הכל יחסי הינו יחסי?" כן, משהו כאן לא עובד.

(9) גם וגם, 10/1/2007 00:10

שכחתי להגיד תודה רבה!

על מאמר מרתק שניסח יפה את מחשבותיי בתחום.
דומה למשהו שאני כתבתי.
מפתיע שרב כותב כתבה כזו!
מעורר התפעלות כפולה ומכופלת
אז תודה רבה!

(8) גם וגם, 10/1/2007 00:03

ועוד משהו על בלום

כל הטיעונים שלו מופרכים לגמרי.
ההסטוריה והתרבות לא מלמדים שהכל יחסי? בבקשה, תמצא לי דבר אחד שהכל מסכימים עליו. עד שתמצא, הטיעון הזה מופרך ואבסורדי הרבה יותר מרלטיביזם.

העובדה שטוב ורע תלוי בזמן ומקום לא מוכיחה שטוב ורע זה יחסי? אולי, אבל המסקנה הזו הרבה יותר הגיונית מהמסקנה שיש "אמת" ושהיא מחכה להתגלות, שגם אותה אי אפשר להוכיח בדיוק באותה מידה. לשווא תרדוף את האמת. לבקש לראות את האמת משול ללבקש לראות את אלוקים. או שהוא אינו קיים, או שלא ניתן לראותו. היינו הך לצורך העניין. אלוקים זו הגנה פסיכולוגית מופלאה, יעילה ובריאה, אבל עדיין הגנה פסיכולוגית ביסודה, כנ"ל לגבי אמת.
בלום נותן מטאפורה על חילוקי דיעות באוניברסיטה, שאינה נראית כלל וכלל יותר אבסורדית מאשר הנמשל. אז בשביל מה המטאפורה? המטאפורה הזו גם יוצאת בעוכרי הטיעון שלו, כי בעצם כך שהוא מגדיר זמן ומקום "העידן החדש: אוניברסיטה" - הוא רק מאושש את נכונות טיעון היחסיות, ואת טיעון הצורך שלו בנקודת עיגון כלשהי שתיתן לו ביטחון. וזה עונה לשאלתי "אז בשביל מה המטפורה".

אחר כך הוא מדבר על "התגובה הטבעית". הטבעית של מי? שלך! של בני אדם שלא מסוגלים להכיל פלורליזם או אינסופיות, או של בני אדם במקום ובזמן מסוים שמכתיב אמת יחסית שנכונה לאותו זמן ולאותו מקום ולאנשים המסוימים שדנים בה. זה ש"תיישב את חילוקי הדיעות" בין 30 אנשים ואפילו בין 3000 איש לא ייתן לך אמת מוחלטת, כי שום דבר מוחלט לא עומד בפני האינסוף, חבל לך על הזמן מר בלום, וחבל על הזמן לכל מי שמנסה. תיישב את חילוקי הדיעות בחדר המורים, תחגוג שמצאת את "האמת", ובאמצע שתשתה שמפנייה, יחליט אחד המורים לשנות את דעתו. אייה ההסכמה עכשיו, ולאן נעלמה האמת המוחלטת שלך? הזמן כתש אותה כמו שהוא מכרסם כל דבר.

אחר כך הוא ממש מגזים: "רק השקפה חסרת ביסוס הסטורי ומנוגדת לערכים האנושיים". איפה תלך? מר בלום, תנוח :) בחיי, אתה נשמע כמו איזה דמגוג קיצוני, זה נשמע כמעט כמו: "רק מטורף חסר דעת ושטני יעיז לומר ש..." למה מר בלום כה נסער?
הנימה הנסערת בדבריו של מר בלום המסכן נובעת פשוט מכך שהוא קיבל הצצה אל האינסוף ונבהל, כמו שקרה ב"מדריך לטרמפיסט".

הרי לא תיתכן כלל "השקפה חסרת בסיס היסטורי". לכל דבר יש בסיס היסטורי. אי אפשר לחמוק מההיסטוריה, אפילו אם אתה אקזיסטנציאליסט קיצוני כסארטר. וההשקפה הרלטביסטית לא "מנוגדת לערכים האנושיים". אם היא היתה, היתה מציעה ערכים אחרים - מנוגדים. אבל היא השקפה אנטי-ערכית. בלום כנראה לא יכול לתפוס את משמעות "אנטי-ערך" ולכן הוא מאשים את הרלטיביזם בערכיות שלילית.

אף אחד לא אמר שאנשים מחזיקים בערכים "ללא שום סיבה", נהפוך הוא! רוב הרלטיביסטים הם גם דטרמיניסטים, ויגידו לך שיש סיבה טובה מאוד לערכים שלך ושל כל אחד. הרבה סיבות. אבל אף אחת מהסיבות האלה לא קשורה לאיזו אמת מוחלטת. זה אוסף של סיבות מקריות: גנטיות, סביבתיות, פסיכולוגיות, מה לא. סיבות שאפשר להתחקות אחר חלק לא מבוטל מהן.

"הפעילות המרתקת והמלהיבה של חיפוש אחר האמת" - לולא היתה כורח, לא היתה מרתקת ולא היתה מלהיבה. למה כוונתי?

זה דיסוננס קוגניטיבי בצורתו היסודית ביותר: הפחד מהאינסוף יוצר צורך במשהו מוחלט כמו אמת, הצורך מוליד התנהגות של חיפוש אמת, חיפוש האמת מוליד צורך בהסבר (למה אני מחפש אמת?), והמוח מספק הסבר בדוי ("כי זה מלהיב ומרתק!), כדי לא לפגוש בפחד האיום שהוליד את כל הסיפור.

אנשים כמו בלום מחפשים את האמת כל חייהם ולא מוצאים אותה כי הם פוחדים ממנה. האמת היא שאין אמת מוחלטת, וזו האמת לאמיתה! ;)
אמת מוחלטת ניתן למצוא רק בתוך מסגרת התיחסות, וגם זה לא בטוח.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub