לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




כסף, סוכות ושפע ללא גבולות

כסף, סוכות ושפע ללא גבולות

חג הסוכות ושנת השמיטה נותנים לנו פרספקטיבה ביחס לעושר ולאושר.

מאת

חג הסוכות השנה בא אחרי שנת השמיטה. שניהם שותפים לאותה תפיסה תורנית מיוחדת ביחס לכסף, שמתאימה במיוחד לימינו.

להבדיל מהנצרות, שגורסת שאהבת ממון היא שורש כל הרע, היהדות מתייחסת לכסף כאל ברכת שמים. התורה מספרת שבשכר אמונתו של אברהם, הוא זכה בהצלחה חומרית. המלים, "יברכך ה'" בברכת הכהנים, מוסברות בגמרא כברכה להצלחה חומרית. בעזרת הכסף והזהב יכולנו לבנות מקדש לאלוקים ולממש אינספור מטרות נעלות.

אולם היהדות מודעת היטב גם לבעיה המצערת שמתלווה פעמים רבות לעושר רב. יש לזה הגדרה במילון: "אפלואנזה" או "עַשֶׁרֶת", היא מטבע לשון חדשה שמתארת את המחלה שמניחה לעושר רב מידי, שפע ללא גבול, להרוס את חייו של בעליו.

המילה היא חלק משמו של רב מכר, "אפלואנזה: מגפת צריכת הכל", מאת ג'ון דה-גרף, דויד וואן ותומס ה. ניילור. מחלת העושר מתוארת על ידי המחברים כ"מצב כואב, מדבק, שמועבר על ידי החברה ומתבטא בעומס יתר, חובות, חרדה ובזבוז, שנובעים מרכישה עקשנית של עוד. זהו וירוס קשה שמשתולל בלי רסן בחברה שלנו, מזהם את נשמותינו, משפיע על הארנקים שלנו ועל מצבנו הכלכלי, ומאיים להשמיד לא רק את הסביבה אלא גם את המשפחות והקהילות שלנו."

משמעותה של עַשֶׁרֶת היא לדעת איך לעשות כסף, אבל לא לדעת איך לחיות. מחלת העושר עלולה להפוך את האדם לאגו-מניאק, אדם שמתוסבך על עצמו בצורה חולנית. כסף יכול להפוך כסילים לאנשים חשובים, בדיוק כמו שהוא יכול להפוך אנשים חשובים לכסילים. העַשֶׁרֶת מוכיחה שהעושר עולה לחלק מהאנשים בכל מה שהם. אם נשתמש במילותיו של הפילוסוף בן המאה העשרים, ברטרנד ראסל, "ההתעסקות הבלתי פוסקת בנכסים, היא זאת שמונעת מהאדם, יותר מכל, לחיות באופן חופשי ומכובד".

חבל שאחד האנשים העשירים ביותר בעולם לא למד את הלקח הזה בזמן. סאם וולטוון היה המנכ"ל המולטי-מיליארדר של וול-מארט, התאגיד האמריקאי הרביעי בגודלו. בשכבו על ערש מותו, הוא התאמץ לומר את מילותיו האחרונות בעולם הזה. הוא מסר את חייו לעסק, ובתחום הזה הוא הצליח מעל ומעבר לחלומות הפרועים ביותר. ובכל זאת, היה לזה מחיר. הוא בקושי היה עם אשתו, ילדיו ונכדיו. הוא לא הרשה לעצמו את הרגעים של אינטרקציה אוהבת, של ערסול נכד על ברכיו, של משחק, צחוק ושמחה עם יקיריו. ומה היו דבריו האחרונים? "פספסתי הכל!" היו לו מיליונים, אבל על פי הודאתו, הוא נכשל.

אפילו העשיר ביותר לא יכול לאכול יותר מארוחה אחת

דניס פירן הוא פסיכולוג קליני וחלוץ בתחום העולה של ייעוץ עושר. המומחיות שלו היא טיפול באנשים הסובלים מ"תסמונת עושר פתאומי". מדובר באנשים שירשו סכומים גדולים, זכו בלוטו או מכרו עסק אינטרנט במיליארדים.

עכשיו הם עומדים מול הדילמה של, "מה הצעד הבא?" כמה מכוניות אפשר לקנות? בכמה בתים אפשר להחזיק? כמו הפתגם המוכר ביידיש, 'אפילו העשיר ביותר לא יכול לאכול יותר מארוחה אחת'.

על פי פירן:

עושר פתאומי יוצר בעיות הרבה יותר קשות מכסף. הכסף יכול לגרום לתגובה טראומטית ולהוביל בין היתר לבושה, כעס, בלבול, ניכור ורגשות אשמה. בכסף שמתקבל בירושה, שומעים סיפורים על מה שקורה במשפחות – מאבקי שליטה, סחיטה, אפליה מגדרית, כעסים של ילדים שגדלו על ידי אומנות, ומערך שלם של בעיות פסיכולוגיות.

הדרך שבה פירן הצליח ביותר לעזור לאנשים האלה, היא בעבודה משותפת על מסע גילוי מבוסס ערכים, שיסייע להם להתמקד בסדרי עדיפויות ראויים. יחד, "יועץ העושר" ו"קרבן העושר הפתאומי" בוחנים שאלות חיים בסיסיות: מה החשיבות היחסית של אורח חיים עשיר מול צבירת הון נוסף, מול עזרה לחברים ולבני משפחה, מול פילנתרופיה? מה עושים עם כסף שלעולם לא תצטרך לעצמך? במה היית רוצה שהעולם ישתפר – ומה אתה יכול לעשות באופן אישי כדי להפוך את האידיאל שלך למציאות?

אחד הדברים המרתקים ביותר שפירן גילה הוא, שכשהקליינטים שלו שוקלים ברצינות את האפשרויות הללו בחייהם, הם מחליטים תמיד להקדיש את חייהם לשינוי חברתי, לפעילות פילנתרופית, לעזור ליצור עולם טוב יותר – בדיוק אותם דברים שהיהדות מעודדת אותנו לעשות כדי להפוך את חיינו ליותר משמעותיים ומלאים באושר אמיתי.

"כסף הוא אובייקט ניטראלי, כלי שיכול לשמש באופן חיובי או שלילי", הוא אומר. "הכוח בקבלת כסף רב כל כך גדול, שהוא יכול להרוס את חייו של האדם או לתת לו את הכלים לחיים הרבה יותר טובים. הכל תלוי בדרך בה אתה משתמש בו".

וזאת בדיוק הסיבה שאנחנו חוגגים את סוכות ואת שנת השמיטה.

מקור הברכה

אושר אמיתי אינו נובע ממה שיש לנו, אלא ממה שאנחנו

בחברה החקלאית הקדומה, חג הסוכות היה הזמן שבו החקלאים מצאו את עצמם ברגע העשיר ביותר בשנה. היה זה סוף זמן האסיף. האסמים היו מלאים בתנובה, ולאנשים היה הרבה יותר מהצורך הקיומי המידי שלהם. זה היה רגע ה"עשרת" שלהם. לכן התורה צוותה עליהם לצאת מבתיהם ולשבת בסוכות פשוטות ומטות לנפול, שאפשר לראות מבעד לתקרות הירק שלהן את השמים ולהיזכר מהו מקור הברכה. הם היו צריכים להיזכר - במועד שכונה בשם המתאים "זמן שמחתנו" - שאושר אמיתי אינו נובע מהנכסים שלנו אלא מסדרי העדיפות שלנו, לא ממה שיש לנו אלא ממה שאנחנו, לא מבתינו המציעים תפנוקי גוף אלא מהמשפחות שלנו, שאיתן אנחנו יוצרים קשרים נצחיים של אהבה וחיבה.

שנת השבתון, בדיוק כמו השבת בימי השבוע, שמשה תזכורת רבת עוצמה לכך שאנחנו לא אמורים להשתעבד לעבודה שלנו, אלא שהעבודה נועדה כדי לאפשר לנו לממש את תפקידנו הרוחני הנעלה. במשך שש שנים החקלאים עיבדו את שדותיהם, ובשנה השביעית, היהודים היו העם הראשון והיחיד בעולם, שהכריז מכוח מצוה מהתורה על שנת שבתון לאומית – שנה שבה עבודת האדמה הוחלפה ביגיעת התורה. העם כולו עסק בתורה. הם ודאי לא הכירו אז את העובדה המוכרת לנו היום, ששנת מנוחה לאדמה עוזרת לה לשקם את המינרלים שבה והופכת אותה לפוריה יותר, אולם הם סמכו על ההבטחה שהם ימשיכו להתקיים ואפילו בשפע רב יותר.

המסר של חג סוכות ושל שנת השמיטה מדבר אל החברה הטכנולוגית שלנו, ואולי בדחיפות רבה יותר מאשר בימי התורה. הוא מחזיר את האיזון הנכון הדרוש לחיינו, בין עושר וערך עצמי. הוא מלמד אותנו את ההבדל בין הצלחה שנאמדת בשוק, לבין הישגים נצחיים שיוצרים מורשת רוחנית. בתקופה של עושר רב, עלינו לאמץ את החוכמה התנכית שבאה לשחרר אותנו מהשעבוד המפתה ביותר והמטעה ביותר – השעבוד להתמכרות לעושר, מבלי לקשר אותו לערכו הרוחני.

24/9/2015

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub