לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ארבע תגובות יהודיות לאסון

ארבע תגובות יהודיות לאסון

ארבעה בני אדם, שבחרו שלא לתת ליאוש לנצח!

מאת

חברת הקונגרס גבריאל גיפורדס: ובחרת בחיים

ב-8 בינואר 2011, במהלך מפגש שגרתי עם בוחריה בעיירה טוסון אריזונה, נפצעה חברת הקונגרס גבריאל גיפורדס אנושות מירי בראשה. בתקרית הירי, נפצעו 13 בני אדם וששה אחרים נהרגו. גיפורדס נאלצה לעזוב את הקריירה שאהבה, ולבלות את שלוש השנים האחרונות בתהליך שיקום אינטנסיבי. כיום, גיפורדס עדיין מתקשה לדבר וללכת, וידה הימנית משותקת כמעט לגמרי.

אולם למרות הכל, את יום השנה השלישי לפגיעתה, החליטה גיפורדס לציין בצניחה חופשית. בראיון לטלוויזיה, הסבירה גיפורדס את הקפיצה שלה בשתי מלים: "אני חיה!". גישתה של גיפורדס ממחישה את מצות התורה: "ובחרת בחיים" (דברים ל,יט).

ברט שטרן: עזרה לזולת

ברט שטרן, ניצול שואה, סיפר שפעם נגנבה מאחד הגברים במחנה מנת הלחם היומית שלו. בהתחשב ברעב הנוראי ובגופם המצומק של אסירי המחנה, משמעותה של גניבה כזאת הייתה גזר דין מוות. למרות זאת, ברט – שהיה מורעב לא פחות, נתן לנגזל חלק ממנתו האישית.

אחרי המלחמה, ברט עבר לגור בלוס אנג'לס. בכל יום הוא היה נעמד בפינת הרחוב ועוקב אחר הילדים שהולכים לבית הספר, כי לדבריו "אחרי המלחמה, ההנאה הכי גדולה שלי היא לראות ילדים יהודיים שמחים וחופשיים".

עוד הוסיף, כי "אני חושב שיש סיבה למה שרדתי את אושוויץ, ואני מתכוון להקדיש את שאר החיים שלי כדי לעזור לחבר צעירים למורשת היהודית שלהם". ואכן, במשך עשרות שנים, ועמוק אל תוך שנות השבעים שלו, הגבר הצנום הזה, בעל המבטא האירופאי הכבד (שהוא לא בדיוק הטיפוס שהייתם מצפים לראות מסתובב עם נוער מדרום קליפורניה), היה פשוטו כמשמעו צועד ברחובות לוס אנג'לס בשבתות וסוחב צעירים לסעודת שבת. בליל ראש השנה, הוא היה מזמין שלושים איש(!), ואם היו עוד 15 שלא היה להם מקום, ברט היה אומר, "תשלחו גם אותם".

אושוויץ לא הפכה אותו למריר יותר - אלא לטוב יותר.

ד"ר רחמים מלמד: לראות את הטוב

כשהתגלתה אצל ד"ר רחמים מלמד כהן, מחלוצי החינוך המיוחד בארץ, מחלת ניוון שרירים סופנית, אמרו לו שנותרו לו לכל היותר, חמש שנים לחיות... תאמינו או לא, אבל מאז חלפו כבר 18 שנים. היום הוא אמנם משותק לגמרי, ומסוגל להניע רק את עיניו, אולם נראה שרחמים אינו מתייאש: בעזרת מחשב שמופעל על ידי תנועות עיניים, הוא חיבר כבר 16 ספרים, יוצר יצירות אמנות ומתקשר עם אנשים מכל העולם. "באמת אין מקום לרחמים עצמיים", הוא אומר. "אל תתייאשו! תהיו אופטימיים ותעבדו על שמחה בלב. לא משנה מה חסר לכם, חשבו על מה שאתם יכולים לעשות במצב הנתון. עם יד על הלב, אני חושב שאלה השנים היפות ביותר בחיי".

שרי וסת' מנדל: להפוך את האסון לטוב

ב-8 במאי 2001, קובי מנדל וחברו יוסף אישרן, התחמקו מלימודים בבית הספר, ויצאו לטייל בוואדי הקרוב לביתם בתקוע, שבמזרח גוש עציון. לדאבון הלב, באותו הטיול נרגמו קובי ויוסף למוות על ידי מחבלים פלסטיניים. למרות השבר הנורא והחלל שנפער בחייהם של בני משפחת מנדל, בחרו הוריו לתעל את האסון הנורא למקום אחר לחלוטין. "היינו נחושים ליצור משהו מאסון מותו של קובי", מסביר סת' מנדל, אביו של קובי. לפני מספר שנים, הקים מנדל, יחד עם שרי אשתו, את "קרן קובי מנדל", לזכרו של בנם. באמצעותה של הקרן, הם מנהלים כיום תוכניות שיקום לאלמנות ולמשפחות שנפגעו ישירות מהטרור בארץ. זאת ועוד, ספינת הדגל של הקרן היא "קייטנת קובי", המיועדת לילדים שאיבדו הורה או אח בפיגוע.

תודה מיוחדת לבריינדי לזור

1/3/2015

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub