לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




נושא ההתאבדות בפרספרקטיבה יהודית

נושא ההתאבדות בפרספרקטיבה יהודית

האם כל מתאבד נידון כרוצח?

מאת

אנשים ברחבי העולם מביעים עצב וזעזוע ממותו של רובין ויליאמס, ששם קץ לחייו אחרי שנים רבות של מלחמה בהתמכרות ובדיכאון. התאבדותו היא הזדמנות עבורנו לנתח את נושא ההתאבדות על פי דעת התורה.

על פי המסורת היהודית, התאבדות היא עבירה חמורה. ולמעשה, היא דומה לרצח. החיים הם מתנה מבואר העולם, ולו, ורק לו, יש את הזכות להחליט לקחת אותם.

כפי שמנסחת זאת המשנה בפרקי אבות (סוף פרק רביעי): "על כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת, ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".

הגוף שייך לאלוקים, ולאיש אסור להזיק, לסכן או להרוס את רכושו

ההלכה היהודית קובעת שהגוף שייך לאלוקים, ולאיש אין זכות להזיק, לסכן או להרוס את רכושו. כמו שכתוב בבראשית ט' ה': "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ", וחז"ל מבהירים שדברים אלה כוללים התאבדות.

לכן, יחסה של היהדות להתאבדות נראה כל כך חמור. ואכן, ספר ההלכה המקובל – השולחן ערוך – מציין שבמקרה של התאבדות, לא חלים דיני האבלות הרגילים, ואסור אפילו להספיד את המת.

ובכל זאת, כשמישהו שאל אותי: "בתור רב, אילו רובין ויליאמס היה יהודי, האם היית עורך לו לוויה מסורתית ומספיד אותו?" השבתי שאכן כך הייתי עושה.

מדוע? משום שלמרות שהיהדות מבטאת התנגדות חד משמעית להתאבדות, היא מחלקת בין התאבדות רגילה, לבין התאבדות שנעשית מחמת מחלת נפש: רק מי שמתאבד מתוך מודעות למעשיו, הוא זה שעובר את אותה עבירה חמורה. אבל הרבה פוסקי הלכה מציינים שיש הרבה מקרי התאבדות שלא עומדים בסטנדרט הזה. לדוגמא, הרב יחיאל מיכל עפשטיין, ביצירתו החשובה: "ערוך השולחן" (יורה דעה שמ"ה ה') אומר, "כללו של דבר: במאבד עצמו לדעת – תלינן בכל איזה תלייה כל שהוא; כגון לתלות ביראה, או בצער, או שיצא מדעתו, או שסבור היה שזה מצוה לבלי להיכשל בעברות אחרות, וכיוצא באלו הדברים, מפני שזהו באמת דבר רחוק שאדם יעשה נבלה כזו בדעת צלולה". כלומר, חלילה לחפש היתר להתאבד, אבל אחרי שאדם מתאבד, מנסים למצוא כל צידוק אפשרי למעשיו.

ההלכה היהודית מצאה איזון בין גילוי שאט נפש מהמעשה טרם ביצועו, לרחמים על אותן נשמות אומללות - לאחר האסון (וכמובן שיש להתייעץ עם רב בנוגע לכל מקרה ומקרה, שלא נדע מצרות...).

לא שלך כדי לקחת

כל יהודי אמור לחשוב תמיד שיהיו הקשיים אשר יהיו, חייו אינו שלו והוא אינו רשאי לקחת אותם. רבי חנינא בן תרדיון, שסיפור מותו מתועד בגמרא, משמש דוגמא קיצונית. כאשר הרומאים רצחו אותו באכזריות, על ידי שכרכו את גופו בגווילים של ספר תורה והבעירו אותם, תלמידיו ביקשו ממנו לפתוח את פיו, כדי לשאוף את האש ולזרז את מותו. אולם הוא ענה: "מוטב שיטלנה מי שנתנה, ואל יחבל הוא בעצמו".

ההלכה היהודית מצאה את היזון בין גילוי שאט נפש מהמעשה טרם ביצועו לרחמים על אותן נשמות אומללות - לאחר האסון

הרב זימלס כתב ספר שלם* על השואה כפי שהיא מתבטאת בספרות התורנית. בספרו הוא מתאר שני רגשות מנוגדים שהיו אצל היהודים בתקופה השואה – פסימיות וייאוש שהובילו להתאבדות, ואופטימיות ותקוה שהובילו לרצון חיים חזק. בהתחשב בנסיבות, היינו חושבים שיהיו יותר פסימיים מאופטימיים, אולם לא כך באמת היה. ההיסטוריונים נפעמים משיעורי ההתאבדות הנמוכים במיוחד של היהודים, אפילו במצבים הגרועים ביותר.

ועדיין צריך להתייחס לאנשים שהיו בהיסטוריה היהודית שהאמינו שמוות הוא הבחירה הנכונה, ושמו קץ לחייהם מרצונם. עליהם אנחנו בוכים, וברוב המקרים מנסים למצוא צידוק, אם לא הצדקה למעשיהם. המלך שאול למשל נפל על חרבו, כשהפלישתים עמדו לשבות אותו ולהורגו. לזכותו טוענים הרבנים שמלך ישראל רשאי לשמור על כבוד המלכות, ולכן אפשר למחול על התאבדותו כניסיון למנוע חילול השם גדול יותר, בשל השפלה ועינויי מוות של המלך בידי אויבי ישראל.

ככאלה שמודעים לעוצמתו של הדיכאון ולכוחות העל אנושיים שדרושים כדי לגבור עליו, אנחנו חייבים לתת כבוד רב לאלה שמצליחים להתעקש ולהמשיך לבחור בחיים – ולמצוא בליבנו מחילה והבנה לאלה שחולי הנפש גבר עליהם ונפרדו מאיתנו בטרת עת, ובכל זאת הישגיהם ומעשיהם הטובים לעולם לא יישכחו.

לכן, רובין ויליאמס, אני אוצר בלבי את הצחוק שנתת לכל כך הרבה אנשים במשך שנים כה רבות, ומתפלל שנשמתך תמצא סוף סוף את המנוחה והשלווה, בהן לא זכית כאן על פני האדמה.

The Echo of the Nazi Holocaust in Rabbinic Literature*

17/8/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) מיכל, 17/8/2014 18:21

תודה. הלוואי שמשפחתו היתה רואה את זה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub