לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לנצח את הזמן

לנצח את הזמן

תפילת המנחה היא הזדמנות מופלאה לעצור - ולהעריך.

מאת

האם גם אתם מרגישים מוצפים וטרודים ביותר מדי פרטים? החיים שלנו עמוסים במשימות ומטלות שעדיין לא נעשו, ושאיפה מתמדת ומתישה להישגיות. הימים עוברים להם ברגליים התחובות מאחורי שולחנות עבודה, בעיניים מיטשטשות מאחורי מסכים. מתי יש לנו זמן לעצור ולחשוב, לגעת, להרהר? האם יש לנו רגע לעצור ולהסתכל על השמים, לבדוק את הדברים החשובים באמת?

כשעולם הפרטים מאיים לסגור עלינו, והחיבור שלנו מתחיל להיטשטש באופן מסוכן, ההלכה מורה לנו לעצור. תפילת המנחה של אחר הצהריים, ניצבת באמצע מרוץ היום, ומורה על הפסקה. בבוקר, רגע לפני כל הבלגן, המוח עוד צלול, וקל יותר למצוא רגע לתפילה לבורא העולם. גם בערב, אחרי הבלגן, בלי לחץ של אמצע היום, אפשרי למצוא כמה דקות של שקט לתפילה.

אולם אחר הצהריים, כשהטרדות מפתות והעייפות מושכת, זה הרבה יותר קשה. ולכן השמירה על תפילת המנחה הרבה יותר חשובה.

תפילת המנחה מכוונת לקטוע את שיגרת היום

מנחה היא תפילה קצרה יחסית, המורכבת רק מפרק אחד בתהילים ('אשרי'), ומתפילת שמונה עשרה (עמידה) - תמצית התפילה. תפילת מנחה נאמרת בין חצות היום לשקיעה. בימי הקיץ הארוכים, אפשר לחכות עד לשעות אחר הצהריים המאוחרות, ובימי החורף הקצרים, צריכים למצוא רגע בשעות הצהריים. בכל מקרה, התפילה הזאת נועדה להיות בדיוק באמצע, היא מכוונת לקטוע.

בתוך העבודה העסקנית – טלפונים, פגישות, קניות, ילדים – קולה של משרוקית פסק הזמן הזאת כמעט ואינו מתקבל בברכה. "אנחנו עסוקים כרגע", אנחנו ממלמלים ברמות שונות של אשמה וכעס. "יהיה לי זמן קצת יותר מאוחר, מיד אחרי שאני אגמור עם זה". ואנחנו ממשיכים לעמול לריק בבנייה חשובה של ארמונות בחול, ציור קוים מורכבים על הבוץ הרך, מבלי להבחין בענני הסערה שנערמים מעל ראשינו.

להתחבר אל הנצח

לא כל כך נעים לנו לחשוב על כך שבאמת - לא נחיה פה לנצח, לא נעים לחשוב שהרבה ממה שהשגנו לא יישאר. אילו היינו אמורים לצאת לרגע אל מחוץ לכדור השלג של פעילות היומיום, ולראות כיצד החיים שלנו כאלה שבריריים וזמניים, ההווה היה מקבל פרספקטיבה קצת יותר צנועה.

אולם, רגעים אלה של בחינה פנימית מפחידים במיוחד, ואנחנו משתדלים להתחמק מהם בכישרון רב. רגעים של צלילות מדאיגה, שבהם כולם חייבים להיתקל בשלב זה או אחר, מחייבים אותנו לשאול: "לאן אני הולך?" וזאת שאלה שלא נעים לשאול, משום שהיא נוגעת בנקודה יותר מידי יסודית, מכדי שנוכל לתרץ אותה בתשובה מתחמקת.

תפילת מנחה משלבת את השאלה הזאת בחיי היומיום. היא דורשת מאתנו להתעמת עם שאלות החיים החשובות באופן יומיומי, ומי שעושה את זה רוכש עם הזמן מיומנות רבה. השאלה הבסיסית – "לאן אני הולך?" – מפסיקה בסופו של דבר לאיים, ובמקום זה היא מתחילה לכוון.

לאלה ששקועים אך ורק בגשמיות, תפילת המנחה מהווה הפרעה מתסכלת. למי שרוצה להכיר ברוחניות הנצחית שלנו, תפילת המנחה מאפשרת להימלט מאותם כבלים. זהו רגע – שנחטף בפינה, במשרד, בבית הכנסת – שבו אנו עומדים פנים אל פנים מול הבורא שלנו. זוהי הזדמנות לגבור על הזמניות תוך התחברות אל מי שיושב מעל לזגוגיתו הצרה של שעון החול.

מי שמתעקש לטעון שההפסקה או פסק הזמן יתרחשו מאליהם, טועה בגדול. כל דבר ממשיך בתנועתו עד שהוא מושפע מכוח חיצוני אחר.

תפילת הצהריים היא הצהרת חירות. עצירה מכוונת שמעידה על שלטון אוטונומי בחובות היום הבלתי פוסקות, שעוברות במצעד אינסופי על בימת החיים. כשאנחנו משתחררים משליטת הזמן, לרגע קצר בכל צהריים, אנחנו עושים את הדבר היחיד שבכוחנו, כדי לגבור על הזמן - אנחנו מתחברים אל הנצח.

25/5/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) תמי פלד חיון, 26/5/2014 20:33

התמונה מראה סימן של פאול טכני היינו עבירה במתכוון...

ואתם התכוונתם לפסק זמן שזו אותה תנועה כשרק האצבע מתישרת ונוגעת בכף היד השנייה...

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub