5 דקות הפרידו בין בתי לבין פציעה נוראית
מאת הרב גדליה קאופמןבעודי חושב על מה שקרה, ואפילו גרוע יותר – על מה שהיה עלול לקרות, חשתי משהו בלתי צפוי לחלוטין: תחושת רוגע עזה.
בעודי חושב על מה שקרה, ואפילו גרוע יותר – על מה שהיה עלול לקרות, חשתי משהו בלתי צפוי לחלוטין: תחושת רוגע עזה.
אנחנו צריכים לשאוף תמיד להרחיב את נקודת המבט שלנו עד כמה שניתן. לפתוח את נקודת המבט שלנו אל המציאות כולה, כמו פרח שרוצה לקבל את אורה של השמש.
"העולם שלנו מלא ניגודים, נדמה שיש מגוון של כוחות ורצונות הסותרים זה את זה ונלחמים זה בזה. להאמין שכל המעשים בעולם נעשים ברצונו של א-ל אחד זה לא קל בכלל."
למדתי כל כך הרבה על דילמות פילוסופיות בסוגיית הדברים הרעים שקורים לנו בחיים, ועדיין הייתי כל כך לבד – מאמציי למצוא משמעות בסבל.
המסורת היהודית אינה מציעה "תיקון מהיר" ואינה מעודדת פתרונות לא מציאותיים ואוטופיים, אלא מזהה את חשיבותם של כל היבטי הקיום.
פרופסור בריטי טוען בספר חדש שהאתיאיזם מחמיץ נקודה חשובה: התפקיד של הדת לא סותר את ההיגיון, אלא בא לספק תשובות במקום שבו המדע יישאר לנצח חסר אונים.
תשובה נוקבת לספרו החדש של ריצ'רד דוקינס, "יש אלוקים: האשליה הגדולה של הדת".
אותם מומחים שלא ניבאו את תחילת המשבר הכלכלי מתבקשים כעת לחזות את סיומו. ההיגיון נשכח כשבני אדם נמלטים מהפחד הגדול מכל: אי ידיעה.
בהבנת דרכי התגלותו של ה', הן באספקט נשי והן באספקט גברי, נוכל להתחיל לאחד את החיבור שלנו למציאות העליונה.
מה ההבדל בין טבעי לנסי? ומדוע במקורות הקבליים מחשיבים את יומו האחרון של חנוכה בתור הסיום המוחלט של ימי הדין הפותחים את השנה היהודית?
אני לא חושב שאתיאיסטים הם אנשים רעים, ובוודאי שהדתיים אינם טובים בהכרח, אך אם ערכי המוסר הופכים לחסרי משמעות, כיצד אמור אתיאיסט מושבע להגיב מול אי צדק?
אם נתרגם את השאלה הערכית שנמשכת לאורך הסרט החדש בסדרת באטמן לשפת המחשבה היהודית, נבין טוב יותר כמה עקרונות בסיסיים בגישת היהדות לחיים.
הבחירה החופשית היא "המתנה הגדולה ביותר" של המין האנושי, מתנה שעבורה שווה לחיות. אז למה יש לה כל כך הרבה מכחישים?
ספר חדש מדבר על קשר בין הגנים ה'טובים' האחראיים על גאונות, ועל אלה ה'רעים' האחראיים על חריגות, ומזהיר אותנו מפני חזרה על טעות אנושית נפוצה: האמונה שכל הידע הנחוץ נמצא כבר בידינו.
דברים רעים לא קורים, לא לאנשים טובים ולא לרעים. דברים רעים פשוט לא קורים, ולא מדובר במשחק מילים. איך זה מסתדר עם מה שאנו יודעים מהחיים? נצטרך כנראה להגדיר מחדש כמה מושגים.
אם הייתי לבד על אי בודד הייתי מעדיף את חברתו של כל אחד מחבריי האתיאיסטים על פני זו של אוסאמה בן-לאדן המאמין. אבל, אם הברירה היתה בין אחד המאמין שאין סיבה עליונה לחיי האדם לשני המאמין שיש, אני יודע במי הייתי בוחר.
ריצ'רד דוקינס טוען ברב המכר שלו, 'אשליית הא-ל', כי מקור המוסר האנושי הוא גנטי. האם הטיעון כי קוד מוסרי אינו דורש אמונה מתאים להיסטוריה האנושית ולטבע האדם כפי שבא לידי ביטוי בניסויים המפורסמים של מילגרם וזימברדו?
בתזמון מעניין, נוצרי אדוק הופך לאגנוסטיקן ופרופסור לפילוסופיה, מאושיות האתיאיזם הבינלאומי, מצהיר לעת זקנה על אמונתו באלוקים. האם יש סיבה משותפת לשני סיפורי המסע המנוגדים?
האב הוא מייסד גישה פסיכולוגית חדשה, הבת מיישמת את המודל על מטופלים. יחד הקימו מרכז לפסיכולוגיה יהודית על שם הבן-האח שנפל. ראיון.
אם נגדיר את עצמנו במושגים של - קריירה, רכוש, מעמד חברתי ומה חושבים עלינו אנשים אחרים, אז אנחנו לא אנחנו.
אנחנו חיים בעולם דואלי, ומכירים את השחור מתוך הלבן ואת הלבן מתוך השחור, תופסים מהו 'למעלה' מתוך ה'למטה' ואת ה'למטה' מתוך ה'למעלה'. תשעה באב מלמד שרק מתוך הכאב, אנחנו יכולים להכיר את האושר.
בתור יהודים אנחנו נדרשים לפתח אומץ מוסרי ואינטלקטואלי ולחיות על פי האמת, אפילו אם כל העולם עומד מן העבר השני.
אם כיהודים, אנו מאמינים בחיי הנצח של העולם הבא, מדוע גורם לנו המוות כאב נורא כל כך?
היוונים חשבו שהגשמיות היא מטרת חייו של האדם. אך עם ביטול מושג הנשמה, החברה הופכת להיות – במשמעות העמוקה ביותר של המלים – חסרת נשמה.
התגובה הטבעית של אדם מול מידע אותו הוא תופס כמאיים - היא התגוננות. אבל תגובה זאת עלולה גם להיות מחסום גדול בדרך להכרת האמת.
מהי אמונה עיונית? מהי אמונה מעשית? המאמר מסביר את סוגי האמונות ובוחן את השילוב הראוי בין שתיהן.
האמונה אינה מבוססת על ניסים, אלא היא שנותנת באדם את היכולת לראות ניסים.
קיים קשר פלאי בין הנשמה שלנו לבין אברי הגוף, בין החלק הרוחני לבין הגשמי שבנו.
האבחנה בין "טבע" ל"נס" היא תוצר של תפיסת האדם. כל מה שמתרחש הוא למעשה נס.
אם יש אמת מידה מוחלטת למוסריות בעולם, יש בו אלוקים. אתם לא מסכימים? חשבו על האלטרנטיבה.