לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




צחוקה של שרה

צחוקה של שרה

תובנות על החיים וצמיחה אישית מן הפרשה.

מאת

חכמינו זכרונם לברכה לימדו אותנו את היסוד של "מעשה אבות סימן לבנים" , ובפרשה שלנו- מעשיהם של אבותינו- אברהם, יצחק ויעקב הם סימן עבורנו. כלומר, האבות הם המודלים שלנו לחיקוי. אברהם אבינו היה אבי אבות מידת החסד והכנסת האורחים- הוא היה המארח האולטימטיבי. ככלל, התורה נכתבה בצורה תמציתית ביותר, אבל בפרשה שלנו התורה מתארת את כל הפרטים הקטנים והניואנסים בהתנהגות של אברהם עם האורחים שלו. רבי ישראל מאיר כגן, החפץ חיים, כותב כי אריכות זו באה ללמד אותנו את חשיבות מצוות הכנסת אורחים.

בזמן הסיפור בפרשה, אברהם היה כבר זקן מאוד, וסבל מכאבים בגלל מילתו, הוא ישב ליד פתח האוהל שלו בחום היום, בתקווה לראות עובר ושב שיוכל להזמין לביתו. אנו למדים מכאן על ההערכה הרבה שצריכה להיות לנו כלפי אורחים, ועל החשיבות להזמין אורחים אלינו הביתה גם כאשר הדבר קשה לנו.

נאמר לנו בפרקי אבות (א,ה) "ויהיו עניים בני ביתך". החפץ חיים מסביר שיש כאלו שאינם מזמינים אורחים לבתיהם בתירוץ שאין להם אוכל מיוחד להציע להם או שבתיהם קטנים מדי בכדי להכיל אנשים נוספים. חז"ל אומרים לנו שעלינו להתייחס לעניים כחלק מבני המשפחה שלנו, ולהזמין אותם אלינו בדיוק כמו שאנו "מזמינים" אלינו את בני הבית, בלי שום התחשבות בנסיבות.

ובמיוחד חשוב לזכור: כמארחים, אנו צריכים לקבל את האורחים שלנו בשמחה ובסבר פנים יפות. עדיף להגיש לחם וגבינה לאורח עם חיוך, מאשר לתת לו סטייק עם פרצוף זועף! מארח חייב לקבל את אורחיו בצורה ידידותית ולהתייחס אליהם בכבוד. כמו כן, אדם צריך להיזהר לא לסתור או להעיר לאורח שלו שלא לצורך, כי זה עלול לגרום לו להתבייש (חסד לאברהם).

כאשר אברהם הזמין את שלושת אורחיו לארוחה, הוא אמר להם "יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ" (יח: ד). אנו לומדים מכאן את הצורך להיות רגישים כלפי הצרכים של האורחים שלנו - בין אם מדובר בענייני הגיינה, שינה/מנוחה או אוכל.

בפסוק הבא כתוב "וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם". אנו למדים מכאן שחשוב להציע באופן מיידי קצת כיבוד קל לאורחים בכדי שהם לא יישארו רעבים עד שהארוחה העיקרית תוגש. כמו כן, אנו רואים כאן את הרצון של אברהם לשכנע את אורחיו להישאר על אף שהם לא רצו להטרידו- קודם הציע להם רק קצת לחם, כביכול להראות להם שהם כלל לא מטריחים אותו; וברגע שהם הסכימו להישאר למנת הפתיחה, הוא יכול היה בנקל לשכנע אותם להישאר לכל הסעודה הגדולה. (רבי עקיבא סופר, דעת סופר, על פסוק זה)

"ואל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר [ישמעאל], וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ" (יח,ז). החפץ חיים כותב כי אנו לומדים מן הפסוק הזה, כי לא רק שאדם בעצמו מחויב לעשות חסד, אלא חובה עליו לחנך ולהכשיר את הילדים שלו למעשים של חסד. (אהבת חסד, חלק 2, פרק 3).

למרות שהיו לאברהם משרתים רבים, שהיו יכולים לטפל באורחים שלו, הוא התעקש לקיים את מצוות הכנסת אורחים בגופו.

חשוב תמיד לזכור כי מעשי חסד צריכים להתמקד בטובת המקבל ולא בהנאה ובהרגשה הטובה של הנותן!

נושאים בפרשה: אבימלך מלך פלשתים, רוצה להתחתן עם שרה (אשתו של אברהם), לידת יצחק, גירוש הגר (פילגש אברהם) וישמעאל. אבימלך ואברהם עושים ברית בבאר-שבע. אלוקים מצווה את אברהם לקחת את בנו, יצחק, ולהעלות אותו לעולה "על אחד ההרים" (עקידת יצחק). ובסוף הפרשה, ההכרזה על לידתה של רבקה, אשתו לעתיד של יצחק.

איזה שכר מקבל מי שמקיים את ציוויו ורצונו של האלוקים? הפסוקים הבאים הם תיאור של מה שהאל אמר לאברהם לאחר שאברהם עבר בהצלחה את נסיון העקידה "כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי"

* * *

דבר תורה

נלקח מהספר Twerski on Chumash מאת הרב אברהם טווערסקי

התורה מספרת כי כאשר שרה שמעה שהיא תלד בגיל 90, היא צחקה 'בקירבה', ולאחר מכן התורה "מדווחת" לנו על רב שיח שהתנהל בין האל, אברהם ושרה- "וַיֹּאמֶר השם אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי. הֲיִפָּלֵא מֵהשם דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן. וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ" (בראשית יח, יג-טו)

הרבי מגור אומר שכלל לא יעלה על הדעת ששרה שיקרה. ואכן, המדרש מספר לנו ששרה היתה לגמרי נקיה מחטא (בראשית רבה, ח, א). ולכן, הוא מפרש את הפסוק לומר- לא ששרה הכחישה שזה אכן מה שהיא אמרה, אלא ששרה פשוט מאוד היתה בהכחשה.

חוסר האמון של שרה שהיא תחבוק בן בגיל כל כך מבוגר היה "בקירבה", עמוק בתוך התת מודע שלה. והאמת היא, ששרה אפילו לא היתה מודעת למחשבה הזאת. רק אלוקים, שיודע את המחשבות והרגשות הכי הפנימיים שלנו, היה מודע לכך. כשאברהם נזף בשרה על המחשבה הזאת, שרה לא דמיינה שהיא עצמה יכולה לחשוב מחשבה שמטילה ספק בכוח הכל יכול של האל. ההערצה שלה היתה כה גדולה, עד שמחשבה כזאת היתה מבחינתה משהו בלתי אפשרי.

ממילא אנו צריכים לקרוא את פסוק כך- "וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה"- שרה היתה בהכחשה, כי היא כל כך העריצה את האלוקים. שרה היתה בטוחה שהיא מדברת אמת כאשר היא אמרה, "לא צחקתי". שרה לא הכחישה ולא שיקרה. פשוט לא היתה לה גישה לתת-המודע שלה.

אם אדם אינו מודע לכך שהוא מתכחש למשהו, כיצד יוכל להגן על עצמו במקרים בהם הוא פשוט עיוור למציאות? יש דרך אחת - על ידי הקשבה למורים נבונים ולחברי אמת, הם יכולים לתת לנו הערות אובייקטיביות, והם יכולים לראות את מה שאנו איננו יכולים לראות בעצמנו.

26 אוקטובר
ירושלים- 17:19 תל-אביב- 17:36
חיפה- 17:27 מודיעין- 17:38


17:37- לוס אנג'לס - 17:16- לונדון
מיאמי - 18:13
ניו יורק - 17:40

תפיק את המירב מעצמך.... כי אתה כל מה שיש לך

24/10/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 24/10/2018 15:26

תודה על המאמר ותודה על התובנות

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub