לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ראיון מגן עדן

ראיון מגן עדן

ראיון עם הרב נח וינברג זכרונו לברכה.

מאת

 

מתוקף תפקידי ככתב בגן עדן, יוצא לי מידי פעם לראיין אנשים מיוחדים ויוצאי דופן. לא מכבר הייתה לי הזכות הנפלאה לשוחח עם הרב נח וינברג, וללמוד על הפרספקטיבה המיוחדת שלו לגבי העולם, על מורשתו ועל עם ישראל. להלן תוכן השיחה:

 

כתב גן עדן: הרב וינברג, ברוך בואך לעולמך החדש. אנו שמחים על שזכינו בך.

הרב נח וינברג: זכות גדולה בשבילי להיות כאן.

כג"ע: אני בטוח שאתה מרוצה כאן מהכל.

הרנ"ו: אני מעדיף את המילה "נהנה". בחלק ניכר מחיי לימדתי אנשים איך להגיע להנאה אמיתית. אבל רק עכשיו אני מבין עד כמה היו דבריי מדויקים.

כג"ע: למה אתה מתכוון?

הרנ"ו: בני האדם מטבעם הם רודפי הנאות. ככה הם מתוכנתים. אבל רובם הגדול טועה ובסוף משיג נוחיות במקום הנאה, או שהוא מאמין שכל החיים עוסקים בהנאות הגשמיות או הרגשיות, במקום ברוחניות. הלוואי שהם היו יכולים לראות אותי עכשיו. לא יאמן כמה שהם טועים!

כג"ע: מה בעצם הם היו רואים?

הרנ"ו: תלוי. אתה מבין, הרבה פעמים האנשים רואים את מה שהם רוצים לראות. בגלל זה כל כך הרבה אנשים מדוכאים או לא מממשים את הפוטנציאל שלהם. אבל מי שמחפש את האמת בכנות, יראה אותי עכשיו שרוי באושר מוחלט ואין סופי, משום שכעת אני חי בארמון מלכותו של הקב"ה.

כג"ע: אתה יכול אולי להסביר זאת בצורה מובנת יותר?

הרנ"ו: קצת קשה להסביר. אבל סוף סוף נפטרתי מהעול הכבד שנשאתי במשך 78 שנים – קוראים לעול הזה גוף. הוא דורש כל כך הרבה תשומת לב, הגוף הזה. הייתי צריך להאכיל אותו, להלביש אותו, להרגיע אותו ולספק אותו. איזו עבודה זאת הייתה. לפעמים הגוף צריך כל כך הרבה דברים, שזה מאפיל על הנשמה. זהו האתגר האולטימטיבי של החיים; לזכור שאלוקים ברא אותנו כישויות רוחניות – נשמות – שכמהות להידבק במקור. ועכשיו כשהתאחדתי מחדש עם המקור אין יותר הפרעות, אין עוד בלבולים, אין עוד הסחות דעת. אהה... זה בדיוק כל העניין של לחיות בארמון.

כג"ע: ניסחת את זה מקסים, הרב וינברג. נראה שהגעת ל'בהירות של חמש אצבעות' בנושא הזה.

הרנ"ו: היי! חשבתי שזה הביטוי שלי!

כג"ע: הוא באמת שלך. הוא פשוט כל כך מצא חן בעינינו שהבאנו אותו למעלה. אנחנו כל הזמן משתמשים בו כאן.

הרנ"ו: יפה.

כג"ע: הייתה לך הצלחה מדהימה בשנות חייך המוגבלות בארץ – ואין ספק שאש התורה היא הגדולה מכולן. מה היו הגורמים העיקריים שהובילו אותך להישגים האלה?

הרנ"ו: שמונה גורמים: תכלית, הורים, הנאה, כישלון, עזרה שמימית, מורים נפלאים, תלמידים מסורים ואישה נאמנה.

כג"ע: מוכן להסביר?

הייתי מוכן למות – ולחיות – למען עם ישראל

הרנ"ו: כבר בצעירותי החלטתי באופן חד משמעי שאני מוכן למות למען עם ישראל. ברגע שידעתי את זה, היה לי ברור שאני גם מוכן לחיות למען עם ישראל. לזה אני קורא 'תכלית'.

התברכתי בהורים בעלי אותה תפישה בהירה והקרבה עצמית. הם שלחו את אחותי מניו-יורק לפולין, כשהיא הייתה רק בת 18, כדי ללמוד עם שרה שנירר הידועה. הם עודדו את אחיי ואותי להשקיע את עצמנו בלימוד התורה. הם תמכו בעצמאותנו, לימדו אותנו לבטא את האמת שלנו, ותמיד הזכירו לנו שאלוקים אוהב אותנו אפילו יותר ממה שהם.

חייתי כדי ליהנות, אבל הבנתי, והסברתי לכל מי שפגשתי, שקיימות רמות שונות של הנאה. והזכרתי להם (ולעצמי) שרמת ההנאה הגבוהה ביותר שאפשר להשיג היא לחיות עם מציאות כוחו ואהבתו האדירים והמוחלטים של אלוקים. התובנה הזו נתנה לי כיוון, נוחיות והצלחה בחיים.

כל כך הרבה אנשים חוששים מכישלון, בלי להבין איזה ערך יכול להיות לו. חלק משנותיי הטובות ביותר עברו עליי מתוך כישלונות – ארגונים, אוניברסיטאות, פרויקטים – רק תגיד, ואני נכשלתי. אבל זה מעולם לא ייאש אותי. אכזבה? בוודאי. אבל דיכאון? לעולם לא. חונכתי ללמוד מכל התנסות וליישם את מה שלמדתי באתגר הבא.

נראה לי קצת מוזר לדבר על עזרה שמימית – במיוחד כאן, בגן עדן. אבל אף אחד לא מגיע לשום דבר בלי שיד גדולה תוביל ותנהל אותו, והמפתח לקבלת העזרה הזאת הוא להתייחס לאלוקים בכנות. כשאתה פונה אליו כאל ישות כל יכולה, שאוהבת אותך ללא כל תנאים ו'רוצה' רק בטובתך המוחלטת, אז רוב הסיכויים שהוא ייענה.

מורים נהדרים הם חותם האיכות של היהודים בכל הדורות. למעשה, כל קיומנו תלוי ביכולתם של מורינו להעביר את החוקים, המנהגים, התרבות, הסיפורים והמורשת לכל דור. תאמין לי, היו לי כמה מורים מצוינים. אבל לכמה אנשים יש מזל גדול כל כך שיהיה להם אח משל עצמם שהופך להיות המורה הטוב ביותר שלהם? זה בהחלט נהדר להיות איתו שוב. התגעגעתי אליו יותר ממה שתוכלו לדמיין.

חכמינו למדו אותנו: מכל מלמדי השכלתי; ומתלמידי יותר מכולם. אז אני זכיתי בצעירים וצעירות ש'קלטו את זה' והבינו את החזון. הם חיו מתוך בהירות והקרבה עצמית. הם לקחו את הכדור ורצו איתו. הם מעולם לא הפסיקו לשאול שאלות. התפללתי עליהם כל יום, ואהבתי אותם כמו שאהבתי את ילדיי.

ולסיום, בלי אישה שהייתה שותפה לחלומות שלי, שזיקקה את הדמיונות שלי, שהובילה בדוגמא אישית וסבלה את סדר היום הבלתי אפשרי שלי, אף אחד מהדברים שניסיתי לעשות לא היה מגיע לכלום. יש לי כלפיה חוב שלעולם לא אוכל להשיב.

כג"ע: בתוך כל הצלחותיך, בוודאי עזבת את הארץ למטה במידה מסוימת של צער ואכזבה. תוכל לגלות לנו מה היית רוצה בכל זאת לנסות לסיים?

הרנ"ו: כמה זמן יש לך?

כג"ע: נצח, נראה לי.

הרנ"ו: טוב, זה לא ייקח עד כדי כך הרבה זמן. כל עוד העבודה לא תמה, מעולם לא חשתי שהגעתי אל סיפוקי. זאת הייתה האישיות שלי.

למרות התפתחותה הברורה של תנועת התשובה, נשארו מיליוני יהודים מנוכרים ומנותקים ממורשתם. זהו מצב בלתי נסבל.

יהודים בכל העולם, בייחוד באירופה, סובלים מאנטישמיות שהולכת וגוברת. אנחנו לא יכולים לשתוק.

לפעמים בעיה נראית כל כך גדולה, עד שאנחנו מאמינים באופן אינסטינקטיבי שאנחנו חסרי אונים. האיום המתמשך של האסלאם הרדיקאלי הוא הניסיון הקשה ביותר שלנו כיום. העובדה שזה נוגע לעולם כולו, אינה פוטרת את היהודים מלהוביל את המאבק נגדו. אנחנו מוכרחים להשקיע בזה את המקסימום, ולא משנה עד כמה המשימה נראית מרתיעה.

כל אזרחי ישראל חיים בפחד ובחוסר ביטחון, והציבור היהודי בעולם לא עושה די למענם.

הפירוד והיעדר אהבה אמיתית ליהדות ולאלוקים עדיין נפוצים

רובה המכריע של התקשורת, מטה באופן בל יכופר את העובדות ומעוות אותן בצורה מבישה. כולם יודעים את זה, אבל הם כנראה חלשים או אפאתיים מדי מכדי להגיב. אי אפשר לאמוד את הנזק שזה גורם. כמה זמן ניתן לזה להימשך ככה?

למרות שלומדים היום המון תורה, הבורות במושגים בסיסיים של התורה, העדר האהבה האמיתית ליהדות ולאלוקים, והפירוד הכלל עולמי בינינו לבין עצמנו, עדיין נפוצים. למה אנחנו לא יכולים לתקן את זה באמת?

הייתי יכול להמשיך, אבל זאת הרשימה הקצרה. נותרה עוד הרבה עבודה.

כג"ע: ודאי יהיו אנשים שיקראו את הראיון ויחשבו ששיחות מסוג זה צריכות להישמר באופן פרטי יותר. אין צורך לפרסם את המרקחות הדמיוניות של כל מי שמתיימר להיות כתב. מה היית אומר להם?

הרנ"ו: אלה אותם סרבנים שמשתיקים כל רעיון יצירתי עליו הם לא חושבים בעצמם. הם טועים לחלוטין. אם המאמר הזה יכול להעביר את המסר שלי לקהל חדש, אז צריכים להשתמש בו. אנשים צריכים להתעורר, לפני שיהיה מאוחר מידי. זה שאני כבר לא שם, לא אומר שאי אפשר לשמוע אותי. אמרתי לכולם שלעולם לא אפסיק להילחם למען עם ישראל, והתכוונתי לכל מילה.

כג"ע: אנשים רבים מאוד עצובים בגלל שעזבת אותם. יש לך כמה מילים אחרונות לנחם אותם?

הרנ"ו: לעם ישראל יש היסטוריה רצופת סבל ומכאוב, כמעט ולא היה דור שזכה לשלום אמיתי וביטחון. עם זאת, כל נביא שאי פעם הוכיח את הציבור לשוב לאמונה שלמה ושמירת מצוות, הזכיר להם תמיד שהגאולה השלמה נמצאת בדרך. הקיום שלנו תמיד היה ניסי וה' לעולם לא יעזוב אותנו.

זה לא שונה היום. לא משנה כמה התמונה נראית קודרת, לא משנה כמה עזובים אנחנו עלולים להרגיש לפעמים, אסור לנו לאבד תקווה. יש לנו הבטחה. הבטחה נצחית. הבטחה כזאת שאנו ואבותינו ראינו במו עינינו, שוב ושוב, פעם אחר פעם. הבטחה אמיתית ואיתנה שתשוב ותתגלה לעיני כל. כפי שאהבתי לומר, "כזאת שאפשר לסמוך עליה. שמופקדת בבנק."

אל תחששו להיות נועזים, ואל תחששו להיכשל

תרשה לי להוסיף הערה אישית - הייתי רוצה להודות לכם. כל מילת הספד ונחמה בוטאה בצורה נפלאה; כל מה שהענקתם לי היה מחזק ומעורר השראה; כל תפילה ודמעה לזכרי היו יוצאות מן הכלל באמת. אבל אם באמת הבנתם מי הייתי, ואם רציתם לגלות עד כמה אתם קשורים באמת לתורתי ולרעיונותיי, הייתם יודעים שרק פעולות יעשו את זה.

אל תחששו. אל תחששו להיות נועזים. אל תחששו לומר את האמת. אל תחששו לחשוב ולהוציא לפועל. ואל תחששו להיכשל. הדבר היחיד ממנו צריכים לחשוש הוא אפאתיות וחוסר פעולה. חשבו, למדו, תכננו וישמו.

ואל תשכחו להתפלל.

נצליח להגיע לזה.

אני מבטיח.

 

9/5/2009

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 11 תגובות ב-11 דיונים

(11) אנונימי, 14/5/2009 07:58

תגובה ל-(10)....

המאמר היה מרשים ביותר והמסר ,לדעתי, היה ברור וטוב. המטרה של הכותב איננה להראות מה קורה בעולם האמת ,אלא להדגיש את האמת של הרב הנפטר זצ"ל. אל תסתכלי באופן מצומצם: וואלה, איזה ראיון יש בעולם האמת...
תשתדלי להסיק את המסקנות הנכונות (בלי שום קשר למה שקורה עם הרב שם): מהי הצוואה הרוחנית של הרב, איך אנחנו יכולים להמשיך אותו פה וכדומה.
בסה"כ המאמר אכן העביר את המסרים הראויים (לדעתי) והתפעלתי ממנו מאוד!!!
יישר כוח!
ברוכים תהיו!
חזקו ואמצו!

(10) טל, 12/5/2009 16:26

לא ישר

לדעתי אין זה ישר להעביר מסרים מ"גן עדן",כשאינך יודע אל נכון מה באמת נשמתו של הצדיק עוברת.אתה משער,אבל הן זה אבסורד להעביר מסרים של אדם בדרך זו.
לדעתי,ישנו אם כך טעם נפגם לכתבה ומה שיכול היה לחזק נטמע בהרגשת ניצול ופרובוקציה.חבל.

(9) אנונימי, 12/5/2009 11:09

....

כל השיחה הזאת באמת נכונה?(זה לא מזלזול)

(8) שלמה פריד, 11/5/2009 06:05

חיים

לדעתי הגוף הוא לא עול!
החיים זו מתנה נהדרת שצריך לנצל כל שנייה
והמטרה היא דווקא לשלב בין הצרכים של הגוף והנשמה
ובל נשכח שבסוף חוזרים לגוף אמנם בצורה שונה אך בתחיית המתים חוזרים לחיים (אחד מהעיקרים היסודיים ביותר של היהדות.)
אדם צריך לאהוב את החיים ולחיות חיים מלאים שלמים וטובים באמת
אני בטוח שגם הרב זצ"ל היה מסכים איתי.

(7) נאוה, 11/5/2009 02:51

תודה מכל הלב.

הלב שלי מתרחב , הנשמה נזכרת , והראש מפנים... תודה מכל הלב , אכן אתם מורים מדהימים הרב נח וינברג והרב יעקב סלומון,בהחלט ידעתם ויודעים להעביר את המסר.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub