לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




איזהו עשיר ואיזהו מאושר

איזהו עשיר ואיזהו מאושר

שלוות נפש ושאיפה להישגיות - לכאורה שני ניגודים שלעולם לא יוכלו להתקיים זה לצד זה. מהי הדרך היהודית להרמוניה?

מאת

בדרך כלל המילה "עושר" משמשת כביטוי לעושר כספי, למרות שהמילה "עושר" נכונה גם למגוון תחומי החיים כמו למשל: בריאות, זוגיות, ילדים, חינוך, יחסי אנוש ועוד. עושר מבטא אם כן מצבים של מיצוי ושלמות.

שני סוגי עושר

למעשה ניתן להבחין בין שני סוגים שונים של עושר: הסוג הראשון הוא מצב שבו האדם מאמין שיש לו הכל ואינו חש כל מחסור. אמונה זו תוצאה של הסתפקות בקיים כדברי חכמים "איזהו עשיר השמח בחלקו".

סוג העושר השני הוא מצב שבו האדם ממלא את מחסורו בקביעות על ידי השגת מטרותיו. ההישגים מעניקים אתגר לחיים ויוצרים תחושה עמוקה של סיפוק ואושר. כך שבניגוד לסוג הראשון, במקרה זה על האדם לפתח בעצמו ציפיות, על מנת ליצור תחושת חסר שאותה ימלא לאחר מכן על ידי השגת מטרותיו.

מעלת העושר

מבחינה נפשית ניתן לחלק בין שני סוגי העושר כדלהלן:

הסוג הראשון דהיינו שמחה במה שיש, מביא להעדר דאגות ולכן משרה אוירה של רוגע ושלווה, אך יחד עם זאת הוא גם נעדר אתגרים ולכן יכול לבוא לידי ביטוי בשעמום ובחוסר משמעות וסיפוק.

הסוג השני לעומת זאת יכול להוביל לחיים מלאי משמעות וסיפוק. כי האושר, שהוא מטבעו רגש חולף, נטען באופן עקבי על ידי רצף המטרות וההישגים. אך בשונה מהעושר הראשון הוא מתבטא בהעדר רוגע ושלווה ואף עלול ליצור פחדים ואכזבות כתוצאה מציפיות לא ממומשות או הפסדים ואובדן.

קונפליקט?

ניתן להניח שאין אדם בעולם שלא היה מעוניין בשילוב שני סוגי העושר האמורים, בכל תחום בחייו. אולם במבט ראשוני, נראה כי דבר זה כלל איננו אפשרי, כי כאמור אלו שתי תפיסות מנוגדות, שלכל אחת מהן יתרונות וחסרונות משל עצמה. וכך, האדם נאלץ, לכאורה, לבחור בין שקט נפשי ושעמום, או לחילופין בין אתגרים והישגים נעדרי שלווה נפשית.

בכדי לפתור את הקונפליקט הזה, הבה נבחן את הסברו של "בעל התניא" על האמרה "איזהו עשיר השמח בחלקו" וכך הוא כותב:

 

"רוחניות וגשמיות הפכים הם בעצם מהותם; מעלה בגשמיות היא חסרון ברוחניות: בגשמיות - השמח בחלקו הוא בעל מעלה גדולה ביותר, ועל-ידי עבודה הוא יגיע לדרגות הגבוהות ביותר. ברוחניות השמח בחלקו הוא החיסרון הגדול ביותר והוא יורד ונופל ר"ל."

 

לפי ההסבר הזה מסתבר שהאמרה "איזהו עשיר השמח בחלקו", מכוונת אך ורק להישגים גשמיים, אך לעומת זאת בכל הנוגע להישגים רוחניים, מוטל על האדם אכן להשתדל להגיע להישגים עד כפי יכולתו.

למעשה, לפי זה אנו יכולים לחלק את שני סוגי העושר בין גשמיות לרוחניות. כלומר, שבגשמיות עלינו לבחור בעושר מהסוג הראשון (בו אנו שמחים בחלקנו), וברוחניות עלינו לבחור בעושר מהסוג השני (מלא המטרות וההישגים).

כעת ננסה להבין מהי הסיבה שבגינה חילקו חכמינו בין הישגים גשמיים להישגים רוחניים, וכיצד זה פותר את הקונפליקט האמור. בכדי להבין זאת עלינו תחילה לברר מהו בדיוק ההבדל בין הישג גשמי להישג רוחני, ובאופן הפשוט ניתן להסביר זאת בצורה הבאה:

כידוע לאחר כל הצבת מטרה ישנם שני שלבים:

האחד: ביצוע המטרה, דהיינו ביצוע מעשים שיובילו להשגת המטרה,

והשני: השגת המטרה, דהיינו השגת המטרה בפועל.

 

ניתן לפי זה לומר שביצוע המטרה מהווה את ההישג הרוחני, וזאת משום שבכוונת המעשים קיימת חשיבות רוחנית שאינה נקלטת בחמשת החושים. לעומת זאת השגת המטרה מהווה את ההישג הגלוי והגשמי.

 

ביצוע המטרה = הישג רוחני.

 

השגת המטרה = הישג גשמי.

 

אם כן, לפי זה כוונת בעל התניא בהסבירו את דברי חכמים היא לומר, שבכל הנוגע להישג הגשמי, דהיינו להשגת המטרה, על האדם להיות שמח בחלקו ולא לשאוף להשיג מעבר למה שיש לו, לעומת זאת בכל הנוגע להישג הרוחני, דהיינו ביצוע המעשים שבדרך אל המטרה, אין לאדם להסתפק בקיים אלא עליו להשתדל להשיג כפי יכולתו.

שאיפה גשמית ושאיפה רוחנית

אולם על פניה נראה שחלוקה זו עדיין לא פותרת את בעיית הקונפליקט, שהרי כפי שהסברנו ההסתפקות במועט והשמחה במה שיש, נועדו להשרות רוגע ושלווה – אם כן מה הרווחנו מכך שמצד אחד נסתפק בחלקנו הגשמי כדי שנהיה שלווים ורגועים, אך מצד שני לא נסתפק בחלקנו הרוחני. האם השאיפה לרוחניות אינה פוגעת בשלוותנו, כמו שיכולה לפגוע בה השאיפה הגשמית?

האם השאיפה לרוחניות אינה פוגעת בשלוותנו, כמו שיכולה לפגוע בה השאיפה הגשמית?

והתשובה לשאלה זו היא, שאכן ישנו הבדל ברור בין שאיפה גשמית לשאיפה רוחנית, מכיוון שהישגים גשמיים אינם ניתנים להשגה בקלות אם בכלל, ואם האדם ירגיש מחסור גשמי ויתאווה להישגים, סופו להגיע למתחים ואכזבות רבות לאורך כל שנות חייו, כך שספק רב אם הישגים מזדמנים יהיו שווים את כל הסבל הכרוך בכך, ולכן הפתרון המתבקש במקרה זה, הוא להסתפק ולשמוח בקיים.

בניגוד מוחלט לכך, הישגים רוחניים נמצאים תמיד בהישג יד, כי הרי לכל אדם ניתנה בחירה חופשית לפעול ולעשות בהתאם ליכולתו בלא קשר לתוצאות, והכל תלוי אך ורק ברצונו הטוב. והודות לכך שלוות הנפש אינה מופרת בעקבות תחושת חסר רוחני, מפני שהשלמת החסר הוא עניין של כוח רצון בלבד, כאמור, ואינו כרוך בחוסר הוודאות הגורם למתחים ואכזבות, כפי שקורה בעקבות תחושת חסר גשמי. ולכן בניגוד להישגים גשמיים ניתן, ואף רצוי, לשאוף להישגים רוחניים ללא כל חשש, ועל ידי כך לחוות אושר אין סופי מתוך רוגע ושלוות נפש.

איזהו עשיר השמח בחלקו הגשמי!!! ואיזהו מאושר הדואג לחלקו הרוחני!!!

סוף דבר

שני סוגי העושר בהחלט יכולים, אם כן, להתקיים זה לצד זה, דבר המאפשר ליהנות מאיכות חיים מושלמת, אולם זאת רק בתנאי שנתאים לעצמנו תפיסת עולם נעלה זו, שמצד אחד מעריכה ומהללת את העשייה, ומנגד רואה בהישגים אמצעי בלבד. תפיסת עולם מעין זו מהווה פתרון כולל לבעיות שונות, כך נשיג שלוות נפש (עושר) מתוך שמחה במה שיש לנו בנושאים גשמיים, ואת הצורך במשמעות (אושר) נשיג באמצעות שאיפה להישגים רוחניים שאותם נמלא על ידי עשייה מתמדת, "כי אדם לעמל יולד" (איוב ה, ז).

בברכת עושר ואושר...

 

7/2/2009

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) , 13/2/2009 06:24

זה כלכך נכון!!!!!! צריך לפרסם מאמר זה כמה שיותר בציבור

(1) , 8/2/2009 15:01

מקסים!!!!אכן פתרון מושלם לקונפליטק ידוע ומוכר...

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub