עמדתי ליד הכניסה לתיכון ופתחתי את השערים הגדולים לרווחה. מגע הברזל החם העביר בי רעד, והמחשבה על מה שמחכה לי בשעות הקרובות התיש אותי עוד לפני שצעדתי פסיעה אחת לתוך אותו שדה קרבות. חתלתול בודד הצטנף מעבר לגדר הגבוהה וכשהתקדמתי פנימה הוא פתח במנוסה. קנאתי בו, לו רק יכולתי גם אני לנוס ולהימלט כמוהו מאותה משימה שנטלתי על עצמי, אבל לא יכולתי מכיוון שהתחייבתי למנהל למסור שיעורי מתמטיקה משלימים בחופש לתלמידים מתקשים שלא עברו את מבחני הסיום.

נכנסתי לכיתה האפלולית, פתחתי את החלונות המוגפים והצצתי ברשימת התלמידים אותם אני אמורה ללמד מתמטיקה בחופש ועיני חשכו. את רובם הכרתי בצורה אישית והם היו זכורים לי לרעה. היו אלו תלמידים תוססים, חברה'מנים כאלה, מלאי מרץ, ששנאו מתמטיקה וכל מה שנדף ממנו ריח מספרים. ניהלתי איתם מאבקים קשים לאורך השנה על מילוי חובות לימודיות ומשמעת, והם החזירו לי כפל כפליים בתעלולים שונים ומשונים שערערו את סמכותי כמורה והקשו עלי מאוד להעביר את חומר הלימודים. הייתה זו שנתי הראשונה בהוראה ושמחתי כשסוף סוף הסתיימה השנה והחופש הגיע. אני מתארת לעצמי שאותם תלמידים שמחו לא פחות ממני אבל השמחה של שני הצדדים הייתה מוקדמת מדי.

מהר מאוד התברר לי שהם לא באו כדי ללמד אלא כדי להעביר חוויות

ישבתי ליד השולחן והתעסקתי בדפי עבודה, מדי פעם נפתחה הדלת ולחדר נכנסו תלמידים שזופים וחייכנים שריח ים נודף מהם. הם ליהגו זה עם זה והחליפו חוויות. האמת היא שלא האמנתי שהם יגיעו ללמוד בחופש, באוגוסט, אחרי חודש של חופשה ובילויים, אבל הנה הם הגיעו בהרכב מלא, אך מהר מאוד התברר לי שהם לא באו כדי ללמד אלא כדי להעביר חוויות וליהנות ממפגש חברתי בחופש הארוך.

"שלום לכולכם, חופשה נעימה, היום נלמד משוואות בשלושה נעלמים", דברתי ודברתי וקולי היה כקול קורא במדבר. מי הוא התלמיד שיטה אוזן לשיעור מתמטיקה כשהוא שומע מסביב סיפורים מרתקים על כיופים וטיולים מדהימים בחו"ל.

"שקט בבקשה... קחו את הדפים ותתחילו לפתור את התרגילים, בסיום המפגשים יהיה מבחן סופי ומסכם".

המבחן נראה היה כל כך לא מתאים לחופש עד שהוא לא עורר אף הד, מי פתי וילמד למבחן בחופש? מוטב להיכשל בלימודים בחופש מלבזבז את החופש על לימודים.

השכפולים עברו בין ספסלי הכיתה. כנראה שלמילה הכתובה יש הד, כי לראשונה מתחילת השיעור שככו קולות הפטפוטים והצלחתי להסביר את החומר בבהירות, על רקע האווירה הלימודית שסוף סוף נוצרה בכיתה. הוצאו מכשירי כתיבה, ראשים הורכנו מעל דף העבודה ועפרונות נכססו. פה ושם עדיין היו "כיסי רעש" אולם בצורה כללית אווירת לימוד טובה שררה בכיתה. ואז, בעיצומו של השיעור, הוציאה סיגל תמונות מתיקה במטרה להראות אותן לחבר'ה. התמונות יהיו כמו אבן המושלכת לנהר ויוצרת גלים גלים סביבה, הן יעברו כעת מיד ליד בכיתה, ואווירת הלימודים שסוף סוף נחה על הכיתה תתפוגג מייד. לא יכולתי להרשות זאת.

"סיגל, הכניסי בקשה את התמונות חזרה לתיק", ביקשתי ממנה בתקיפות.

סיגל חייכה חיוך אדיש משכה בכתפיה ותוך התעלמות גמורה מבקשתי החלה לפזר את התמונות בין חברותיה.

"סיגל, די תפסיקי", נשמעו קולות בכיתה שבאו לעזרתי אחר שחשו שסיגל עברה כל גבול.

היו גם קולות אחרים, קולות שקראו לסיגל להעביר אליהם את התמונות, לשלוח אותן גם לספסלים הקדמיים, והיו גם קולות דוממים שחיכו לתגובתי, שכן המעשה של סיגל היווה הפרה חמורה של כללי המשמעת בשיעור, ונתפס בעיניהם כחוצפה גמורה. האמת היא שאני לא ראיתי במעשה של סיגל חוצפה, ראיתי בו חוסר יכולת להתאפק ולחכות עוד זמן קצר עד ההפסקה המתקרבת, אולם אווירת ההפקרות שהחלה מתפשטת בכיתה כתוצאה מהתמונות שהועברו בין הספסלים הכריחה אותי להגיב.

"אני רוצה לספר לכם סיפור...", סיפור, לא משוואה משעממת במתמטיקה. לא מספרים ונעלמים... סיפור. התמונות נשמטו, העטים נפלו ועיניים בורקות ופיות פעורים בלעו בצמא כל היוצא מפי.

מבחן המרשמלו

"בבית ספר ציבורי בארצות הברית נכנסו לכיתה באמצע השיעור חוקרים, בידיהם היו שקיות מרמשלו. הם פיזרו את כדורי המרמשלו הצבעוניים בין הילדים המאושרים ואמרו להם:

"אתם יכולים לאכול את המרמשלו כעת, אולם על כל רבע שעה שתחכו ולא תטעמו מהממתק נכפיל את מספר המרמשלו שברשותכם".

היו ילדים שחשבו לעצמם: "אנחנו רוצים לאכול כעת את המרמשלו, לא מעניין אותנו מה יהיה אחר כך", הם אכלו את המרשמלו מייד ומלאו את סיפוקם.

היו ילדים שחשבו: "נתאפק קצת, נחכה רבע שעה, תהיה לנו כמות כפולה של מרמשלו ואז נאכל אותו ונהנה", הם המתינו רבע שעה, חצי שעה, ראו איך כמות המרמשלו שלהם הולכת וגדלה ואז לא היו מסוגלים להתאפק עוד וטעמו מהממתק המגרה.

והיו גם ילדים שחשבו: "נחכה עד הסוף, נחכה עד שנצבור את כל כמות המרמשלו האפשרית", הם חיכו וחיכו וחיכו וחיכו... שעות ארוכות, עד שהודיעו להם החוקרים שהמבצע הסתיים.

ככל שהתלמיד היה מסוגל להתאפק יותר זמן, כך הוא יותר הצליח בלימודים ובתחומים שונים בהם התעניין

היה זה מחקר ארוך טווח, כל תלמיד הופיע ברשימה, לידו היה כתוב פרק הזמן שהמתין למרמשלו, ומידי שנה שבו החוקרים וערכו מעקב אחר התלמידים ובחנו את הישגיהם. ככל שחלפו השנים התבררה לחוקרים עובדה מעניינת מאוד - ככל שהתלמיד היה מסוגל להתאפק יותר זמן "במבחן המרמשלו", כך הוא הצליח יותר בלימודים ובתחומים שונים בהם התעניין.

כעבור שנים, כשהתלמידים כבר בגרו והיו לאנשים, התברר סופית שהילדים שאכלו מייד את המרמשלו ולא היו מסוגלים להתאפק, חלקם הידרדרו לפשע וסמים וחלקם נשרכו אחרי בני גילם: הישגיהם היו נמוכים, הם התקשו ליצור מערכות יחסים יציבות עם האנשים הסובבים אותם ודידו בתחתית הסולם בכל תחום אליו פנו.

לעומתם התלמידים שחיכו עד הסוף ולא טעמו מהמרשלו, טיפסו בצמרת בכל התחומים אליהם פנו: הם היו סטודנטים מזהירים, חוקרים מבריקים, ספורטאים מצטיינים ואנשי במה נודעים, הם ידעו לבנות מערכות ידידות יציבות ותומכות עם הסובבים אותם ונהנו מחיים של עשייה ואתגר.

כל התלמידים מהאמצע, שהתאפקו קצת/ טעמו קצת, הגיעו להישגים בינוניים בכיוונים אליהם פנו. לא נחשלים ולא מצטיינים, לא אלמוניים ולא מפורסמים, טיפוסים אפורים ורגילים כמו כולם. כמו מיליוני צעירים בגילם המסתובבים בעולם. מאז, "מבחן מרמשלו" נודע כמבחן המנבא הצלחה והישגים לפי כושר האיפוק והסיבולת של המשתתפים בו.

מבחן אוגוסט

סיימתי את סיפורי. דממה שררה בכיתה. הפיות הפעורים התחייכו ומבט נבון ריצד בעיניים הקשובות. כולם הבינו את המסר.

"אנחנו כעת ב'מבחן אוגוסט', הבה נחזור לשיעור", עמדתי ליד הלוח, הסברתי דיברתי, ההקשבה הייתה מלאה וחוויות החופש נשמרו באיפוק ובגבורה מפליאים עד ההפסקה.

קורס המתמטיקה שהעברתי באותו חודש אוגוסט בלתי נשכח נחל הצלחה גדולה. התלמידים למדו היטב, עבדו והתאמצו בעיצומו של החופש והים. לאורך כל הדרך הם הוכיחו שליטה עצמית גבוהה. לא נאבקתי עוד עם בעיות משמעת, וחוויות החופש הצטמצמו להפסקות ולזמנים שאחרי השיעורים. המבחן המסכם היה תוצאה ישירה של "מבחן אוגוסט", מבחן האיפוק אותו עברו התלמידים בהצלחה רבה, ובעקבותיו עברו בהצטיינות את המבחן המסכם וקצרו ציונים גבוהים מאוד, ולהזכירכם היו אלו התלמידים הנחשלים ביותר במחזור.

זמן רב חלף מאותו חופש, רכשתי ניסיון בעבודה מול תלמידים, למדתי והשתלמתי בנושאים שונים ופניתי לתחום של הוראה בחינוך מיוחד בה מצאתי אתגר וסיפוק, אינני עוד מורה צעירה המתמודדת מול תלמידים פורקי רסן ומתאמצת להטיל משמעת בכיתה, אולם "מבחן אוגוסט" עדיין מלווה אותי: עוד קצת... עוד קצת לחכות ולהתאפק... עוד קצת להשקיע... עוד קצת לשבת על כיסא ולהכין ולהכין ולהכין... לרכון מול ספר ללמוד וללמוד וללמוד... ללוות חונך לחיים עצמאיים ולעבוד ולעבוד ולעבוד...

הגעתי להישגים יפים מאוד בחינוך המיוחד, הצלחתי להרים פרויקטים ייחודים בהכנת נערים בוגרים ומוגבלים לחיים האמיתיים מחוץ למסגרת הלימודים. אנשים רבים שואלים אותי, איך הצלחת לעשות את זה? ואני מתחייכת ואומרת להם, "מבחן אוגוסט". לא, הם אינם מבינים אותי. כדי להבין אותי צריכים היו לעמוד לצידי באותו אוגוסט חם ואביך בכיתה החשוכה והחנוקה, כשריח הים ממלא את אווירה ורוחות החופש מתדפקות בדלתות ובחלונות, וללמד משוואות במתמטיקה.