רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

צמיחה אישית

טבעת ה"דיינו" שלי

ח׳ בניסן ה׳תשס״ח ח׳ בניסן ה׳תשס״ח 13/04/2008 | מאת שרה יוכבד ריגלר

יהלום אבוד, חור פעור, שיר של פסח ותובנה שמתאימה לכל השנה.

טבעת היהלומים שירשתי מאמי ז"ל, היא – או ליתר דיוק הייתה – הפריט היפה ביותר מבין התכשיטים שלי. אבי ז"ל נתן לאמי את הטבעת, משובצת בששה-עשר יהלומים נוצצים, זמן קצר אחרי חתונתם ב-1944. הטבעת, שיקרה ללבי מבחינה סנטימנטלית וחומרית כאחד, מעטרת את ידי מדי שבת. בכל פעם שהבטתי ביהלומים, מלוטשים ונוצצים באופן מושלם, שמחת השבת שלי גאתה.

ואז, לפני חודש וחצי בערך, העפתי מבט בטבעת באמצע סעודת השבת, ולחרדתי הרבה ראיתי חור שחור. אחת מהשיניים הקטנטנות, העשויות זהב לבן, נשברה, והיהלום הששה עשר נפל. הבהלה שלי הובילה למסע חיפוש היסטרי, כשכל אחד מבני המשפחה זוחל על הרצפה במטבח ובסלון. קינחנו בטאטוא יסודי ולבסוף ויתרנו. היהלום אבד.

הטבעת המהממת שלי הפכה למכשפה חסרת שן

במשך אותה שבת, בכל פעם שהסתכלתי על הטבעת, ראיתי רק את החור הפעור מולי. כמו אישה יפה שמחייכת וחושפת שהשן הקדמית בפיה חסרה. הטבעת המהממת שלי הפכה למכשפה חסרת שן. במר לבי הורדתי את הטבעת והנחתי אותה בחזרה בקופסת התכשיטים. לא יכולתי להסתכל עליה.

להחליף את היהלום, פירושו תהליך מסובך ויקר שלא יכולנו להרשות לעצמנו, מכיוון שמדובר לא רק ביהלום עצמו אלא גם בשיבוץ המורכב. הטבעת נותרה מיותמת בקופסה מאז אותה שבת, ואם הושטתי את ידי, מתוך הרגל, לקחת אותה, הזכיר לי מיד החור הפעור את האובדן המר.

ואז, לפני שבועיים, התגעגעתי כל כך לטבעת שהחלטתי לענוד אותה בכל זאת. הזכרתי לעצמי שעדיין נותרו חמישה-עשר יהלומים מושלמים שאוכל ליהנות מהם. למה להתמקד במה שחסר כשאפשר להתמקד במה שיש? הטבעת עגולה, הסברתי לעצמי בהיגיון, ובכל פעם שאראה את החור השחור, אני צריכה רק לסובב את הטבעת ולחשוף את הצד השני שעדיין נשאר בשלמותו.

עד מהרה גיליתי, שהכנסתי את עצמי לתרגיל רוחני מעצים. בכל פעם שהסתכלתי על הטבעת וראיתי את החור השחור, אמרתי לעצמי, "אני זו שבוחרת במה להסתכל וממה להתעלם", ואז סובבתי את הטבעת וראיתי את היהלומים הנותרים, הנוצצים.

ואז, כשהבטתי בטבעת פעם אחת, קרה משהו נוסף. במקום לסובב אותה, בחרתי באופן מודע להתמקד ביהלום שצמוד לחור. כשהתבוננתי בו, ראיתי את צבעו השקוף-כחלחל, את החיתוך הייחודי ואת הנצנוץ המאיר. והבנתי פתאום שבכל חמש עשרה השנים שבהן הטבעת הזו ברשותי, אהבתי אמנם את הטבעת בתור משהו שלם, אבל לא טרחתי להסתכל על היהלומים כבודדים. כשאבד לי אחד מהם, למדתי להעריך את היופי שבכל אחד ואחד מיהלומים הנותרים.

דיינו

אחד הקטעים האהובים בליל הסדר הוא השיר "דיינו". יש לו חמישה-עשר בתים שמספרים על החסדים השונים שהקב"ה הרעיף על בני ישראל ביציאת מצרים, כמו: היציאה עצמה, קריעת ים סוף והמעמד של מתן תורה בהר סיני. המוטיב החוזר לכל אורך השיר הוא: גם אם היה לנו רק את זה, רק את החסד הספציפי הזה, דיינו – זה היה מספיק לנו.

האמת היא שמי שיעצור ויסתכל על בתי השיר באופן ממוקד יותר, יגלה שהשיר לא כל כך מובן. הרי זה מגוחך להצהיר ש"די היה לנו" אם הקב"ה היה קורע את ים סוף אבל לא מעביר את בני ישראל בתוכו ביבשה. הרי אילולא עברו בו, היו המצרים שבעקבותיהם שוחטים אותם. ומה התועלת בהגעה להר סיני אילולא ניתנה בו התורה? באילו אופנים כל אחד מהשלבים השונים, באופן עצמאי, יכול להיות "מספיק"?

להתמקד, באופן אמיתי, בכל אחת מהטובות הבאות עלינו

השיר הזה מלמד אותנו את אותו המסר שאני למדתי מהטבעת הכבר-לא-כל-כך-מושלמת שלי: היכולת לעצור ולהבחין בגדולתו של כל שלב ושלב. קריעת ים סוף הייתה נס עצום בפני עצמו. צריך ללמוד להעריך אותו בזכות עצמו, בלי קשר למהלך הבא.

התורה דורשת מאיתנו לזכור את יציאת מצרים בכל יום ויום. זיכרון שכזה מביא להכרת הטוב. זהו אחד מעמודי התווך של העם היהודי. אנו נקראים "יהודים" על שם "יהודה", שמשמעותו להודות, או להכיר בטוב. בעיצומו של ליל הסדר, שהוא תהליך רוחני מרומם הכולל חמישה עשר שלבים, השיר "דיינו" מלמד אותנו להגיע לאותה הכרת הטוב באופן תמציתי. להתמקד, באופן אמיתי, בכל אחת מהטובות הבאות עלינו, במנותק מזו שבאה קודם, ומזו שתבוא מיד אחריה.

כל ברכה היא מתנה בפני עצמה, כמו שכל יהלום הוא אוצר בפני עצמו.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן