לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




סוכות: להפוך כלום למשהו

סוכות: להפוך כלום למשהו

איך זה, שרופא-מנתח מפורסם, שעובד בבית חולים ובקליניקה פרטית ושמשקיע זמן ניכר במשפחתו, הצליח לפנות 100 דקות ללימודים מדי יום?

מאת

לא מזמן השתתפתי באירוע ייחודי. זה היה "סיום", סעודה מיוחדת שנוהגים לערוך לציון סיום לימוד חלק משמעותי בתורה. במובן זה, האירוע לא היה שונה מאותן מסיבות "סיום" רבות שבהן השתתפתי במשך השנים. אבל מה שהפך אותו לייחודי זה ש"המסיים" למד בעל פה פרק שלם בגמרא, ושהוא חזר על כל קטע בפרק הזה לפחות 400 פעם!

האדם שהשלים את המשימה הכבירה הזאת לא היה תלמיד חכם גדול, שכבר מחזיק בכיסו עשרות שנים של לימוד תורה בעיון, אלא גבר שעד לפני 15 שנה לא היה לו רקע תורני בכלל. אדם שהיה יותר נחוש מאשר רטורי, שהיה לו יותר כוח רצון מתירוצים, ושהייתה לו הענווה להבין שהוא לא יכול לבנות את רומא ביום אחד.

אותו אדם הוא רופא עולמי ידוע, אשר השקיע את הזמן הרב הזה, בעוד שלא הפסיק להיות אב ובעל מסור ומנהיג פעיל בארגונים קהילתיים. איפה הוא הצליח למצוא את הזמן לחזור 400 פעם על אותו פרק בגמרא, מבצע שלפי הערכתו אמור לקחת לפחות 800 שעות?

בדרשה שמסר ב'סיום', הוא הסביר שהפיתרון שלו היה למצוא 'זמן מת' במשך היום, ולהשתמש בו. הוא חישב שיש לו קרוב למאה דקות מתות ביום. זה כלל: שבע דקות נהיגה לבית החולים, שש דקות הליכה מהחניון למעלית, דקה אחת המתנה למעלית, ארבע דקות הליכה בדרך לחדרי הניתוח, שבע דקות להגיע חזרה למכונית, 15 דקות נהיגה למשרד, 15 דקות נהיגה הביתה, ועוד המון דקות של עמידה בתור במכולת, בחדרי המתנה, ובסידורים שונים.

כשהאזנתי לדבריו התחלתי לחשוב על כל 'הזמן המת' בחיים שלי. זמן הוא המצרך היקר ביותר בעולם. ארקדי גיידמק או אפילו סרגיי ברין ולארי פייג', עם כל הכסף שיש להם, לא יכולים לקנות דקת חיים נוספת אחת מעבר לתוחלת החיים שנקבעה להם. לזמן יש היצע מוגבל מאוד... וביקוש אדיר, ובכל זאת, אנחנו מבזבזים כל כך הרבה ממנו עד שאנחנו מדברים אפילו על "להרוג זמן". ברטרנד רוסל הילל אפילו את הרעיון הזה במשפט המוכר "זמן שנהנית לבזבז אינו זמן מבוזבז".

"אם זמן הוא הדבר היקר ביותר, אז בזבוז זמן הוא הבזבוז המשווע ביותר" – בן פרנקלין.

חג הסוכות יכול לעזור לנו להחדיר משמעות ל'זמן המת' שלנו. זה זמן שבו אנחנו עוזבים את החיים הרגילים שלנו ונכנסים לסוכה שמייצגת סוג שונה של חיים. זה מקום שבו אנחנו חוזרים ליסודות ומסירים מעלינו כמה מה'קישוטים' הגשמיים שמקיפים אותנו במשך כל השנה. כשאנחנו מתרחקים מכל התוספות, אנחנו יכולים להתמקד במה שחשוב באמת בחיינו. כשאנחנו יודעים מה חשוב באמת, החיים הופכים להיות יקרים מכדי לבזבז אותם, ואנחנו מומרצים להפוך כל רגע לחשוב.

המבנה הגשמי של הסוכה עצמה מלמד אותנו שיעור חשוב. התלמוד אומר שהסכך צריך להיעשות מ'פסולת גורן ויקב' (שאריות הקש והעץ שנותרות לאחר הפרדת גרגרי החיטה והענבים). זהו חומר שבאופן נורמאלי נחשב לפסולת ומושלך. ואילו בסוכות אנחנו משתמשים בו לסכך - החלק החשוב ביותר בסוכה! סוכות עוסק במציאת מה שהיה מושלך ומבוזבז במקרה אחר, ויציקת מטרה לתוכו.

תארו לעצמכם מה היה קורה אילו ניצלנו את הזמן במכונית כדי להתקשר לקשיש אחד ביום ולשאול אותו מה שלומו, או אילו קראנו קטע בספר יהדות שאנחנו מחזיקים במשרד, בזמן שבו אנחנו ממתינים עד שהמחשב יעלה, או אילו השתמשנו בזמן שאנחנו עומדים בתור בסופר, לקריאת מאמר על הפאלם שלנו. האם לא היינו ממירים את 'הזמן המת' שלנו ב'זמן חי'?

בחג הסוכות הזה, כשניכנס למבנה המינימאלי-במכוון, לסוכה, הבה נתמקד במציאת החלקים הלא-חשובים בחיינו והפיכתם לזמנים פרודוקטיביים, רווחיים ומועילים.

 

22/9/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub